הוא גם בסטטוס שונה משלהם. ריקי ופאטי מוכשרים, אבל הם על גדר “ילדים שעלו מהנוער”, דה יונג נבחר להרכב של ליגת האלופות והקשר הטוב במפעל בעונה שעברה.
הדבר היחיד שמשותף ביניהם הוא שכולם צעירים והם לא במעמד של ארתור, אבל הם במקום שונה בקריירה.
לייק 1
עדיין לא הבנתי למה אתה חושב שיהיה לו טוב אם יעזוב.
בפרוייקט טוב שיכול לקדם אותו ולהמשיך את הצמיחה שלו? באמת יש סיבה לשאול למה כדאי ללכת לקבוצה שמנוהלת טוב?
בפרויקט טוב תהיה לו תחרות גבוהה מאוד. פה הוא בעצם באנקר בקישור.
יש גם עניין המשכורת.
ואנחנו בכל זאת ברצלונה, למרות שלא משחקים טוב ולא נזכה בכלום השנה או בשנה הבאה. אני במקומו הייתי נשאר עוד שנה , רואה מה קורא אחרי ברתומיאו, ורק אז מחליט על המשך הקריירה. בינתיים לומד ממסי איך למסור.
מאוד נהנה לקרוא את הסיפורים של barca story: לטעמי , אתר הסיפורים הכי מרגש ומעניין על ברצלונה בארץ. חבל שהוא לא נכנס גם לעסוק בחדשות על ברצלונה. מקווה שכולכם פה עשו לו לייק.
"אמל"ק: למה זה כמעט בלתי אפשרי להדיח את ברתומאו בהצבעת אי אמון ומה חלקו של רוסל בזה.
ככל שחופרים יותר ויותר בעבר, מתגברת התחושה שז’ואן לאפורטה הוא פסיכופת עם תעודות. זה לא רק שהוא הימר על פפ גווארדיולה בן ה-37 כמאמן בארסה וזו אפילו לא הבחירה בו כשעדיין נאבק על עלייה מהליגה הרביעית לשלישית, אלא גם הרקע לכל זה והימים הסוערים שליוו את בארסה בקיץ 2008.
חודשיים אחרי שבארסה הודיעה רשמית על מינויו של פפ החל מסוף העונה וחודש אחרי שחתם על החוזה, בארסה עמדה לצאת לדרך חדשה. באמצע חודש יולי, פפ פגש לראשונה את השחקנים שהגיעו לערוך את הבדיקות הרפואיות ולמחרת הגיע גם אימון הבכורה במיני אסטדי. הכל היה מוכן ליריית הפתיחה של בארסה מודל 2008/09, רק שבימים שלפני כן פפ לא ידע אם הנשיא שהימר עליו בכלל יהיה שם בסוף העונה.
כשבוע לפני פתיחת האימונים של הפפ טים, לאפורטה ניצב בפני הצבעת אי אמון. יזם אותה אוריאול ג’יראלט, שנשלח על ידי סנדרו רוסל לתקוע מקלות בגלגלים של נשיא בארסה מתוך תקווה לקצר את כהונתו ולגרום לבחירות. הסיבות למהלך, שימו לב (והחזיקו חזק) היו כהגדרת ג’יראלט: “הניהול הלקוי של הקבוצה הראשונה (היעדר תארים בשנתיים האחרונות), מחלקות הכדורסל והכדוריד, העובדה שלא הובא לאישור הסוסיוס הוספת השם יוניסף על החולצה, כמו גם תרומת 0.7% מההכנסות השנתיות לקרן של המועדון וצילומי הטלוויזיה מאולד טראפורד”.
רק כדי להבהיר את הנקודה האחרונה, הכוונה היא לקטע מצולם מחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2007/08 מול מנצ’סטר יונייטד. רואים בו את לאפורטה ביציע הכבוד באולד טראפורד כשהוא מגיב למהלך כמו אוהד. וזו, כאמור, אחת הסיבות להצבעת האי אמון. די מדהים.
בכל אופן, לפי חוקי המועדון, בהצבעת אי אמון יש לעבור שני שלבים: קודם לאסוף חתימות עד מכסה מסויימת בזמן מוקצב, ואם מצליחים אז המועדון מחוייב לקיים את ההצבעה, שבה צריך להגיע לרוב של שני שליש כדי להדיח את ההנהלה ואת העמוד בראשה. בתור התחלה, היה על ג’יראלט ורוסל להשיג 5,882 חתימות שהיוו 5% מסוסיוס שעומדים בתנאים מסויימים. כמה הם השיגו? 9,473. בשלב הבא, בהצבעה, לאפורטה כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשרוסל מושך בחוטים, ז’וזפ מריה ברתומאו תומך בו וגם התקשורת משחקת תפקיד. ג’יראלט השיג 60.6% מהקולות (23,870 הצבעות) מול 37.7% (14,871), אבל לא מספיק בשביל 66.6%. לאפורטה שרד. בקושי, אבל שרד. בזכות 2,363 קולות שהיו חסרים לאופוזיציה.
לאפורטה נשם לרווחה ובחר להמשיך בתפקידו ולא להתפטר, אבל הבלאגן לא הסתיים: ארבעה ימים לאחר מכן, שמונה חברי הנהלה כן התפטרו כשבראשם פראן סוריאנו, מדמויות המפתח במהפך שבארסה עברה ב-2003. הוא היה אחד מסגני הנשיא וכיום מנכ"ל מנצ’סטר סיטי. למרות כל זה – וכשברקע, כדאי להזכיר, היה את העניין השולי הזה של לבנות את בארסה החדשה - לאפורטה המשיך בשלו וסיים את הכהונה שלו כרגיל. הפרוייקט של פפ ויוהאן קרויף נשאר בחיים ובארסה הצליחה לא רע בשנתיים האחרונות לפני שהיא נפרדה מהנשיא שלה.
רוסל השיג את מה שרצה כל כך – להחליף את לאפורטה – רק ב-2010 ובתחילת הדרך הוא עוד נהנה מפירות ההצלחה של קודמו בתפקיד. אלא שאט אט המועדון החל להידרדר והנשיא עשה מעשה שרודף את בארסה עד היום: עם ברתומאו כסגנו, רוסל החליט להעלות את הרף בהצבעת אי אמון מ-5% ל-15%, מה שהופך את האקט הזה של ניסיון הדחת נשיא בארסה למשימה כמעט בלתי אפשרית.
מאז, מיותר לציין, לא הצליחו לעבור לשלב השני בהצבעת אי אמון – כלומר להשיג את כמות החתימות הדרושה. לפני כן הצליחו כמובן, ולא רק ב-2008. עשור לפני כן גם הייתה בבארסה הצבעת אי אמון וגם אז לאפורטה היה במרכז העניינים, רק מהצד השני. הוא הוביל קבוצת סוסיוס שנקראה “Elefant Blau” (“הפיל הכחול”) ויזמה ניסיון להדיח את הנשיא ז’וזפ לואיס נונייס. אחרי שהושגו כ-6,000 חתימות, נערכה ההצבעה, אבל בה לאפורטה השיג רק 35% מהקולות (14,358 הצבעות) לעומת 61% (24,863) שהיו בעד ההנהלה של נונייס. בסופו של דבר הנשיא המשיך בתפקידו עוד שנתיים נוספות עד שעזב את בארסה ב-2000.
הניסיון הבא להצבעת אי אמון היה ב-2017, אז יזם את המהלך אגוסטי בנדיטו, והמשימה שלו כמובן הייתה הרבה יותר קשה. לפי חוקי המועדון, מרגע שאוספים את הפתקים והמסמכים מהמשרדים ופותחים בהצבעת אי אמון, יש 14 ימי עבודה לאסוף את החתימות הדרושות – 15% שהיו אז 16,257 קולות. עם ניסיונות לנצל את המשחקים בקאמפ נואו ודוכנים מחוץ לאצטדיון, בנדיטו הגיע אחרי מאמץ רב ל-12,504 קולות. והייתה גם מחלוקת: ב-14 הימים האלה נכללים גם ימי שבת? בנדיטו טען שכן, בארסה – מן הסתם – טענה שלא. זה הגיע לבית המשפט, שפסק בספטמבר 2019 – שימו לב כמה זמן – שבנדיטו צדק. זה כמובן כבר לא עזר, והוא אפילו לא הצליח להוכיח שהגיע לקולות שכן אסף, פשוט כי הפתקים הושמדו אחרי שהוא לא עמד ביעד. מאז, אגב, הוחלט, ש-14 הימים האלה כן כוללים שבתות, מה שהופך את המשימה לעוד יותר קשה.
עכשיו, שנה לפני הבחירות, יש ניסיון נוסף להוביל הצבעת אי אמון, אבל כמו שכבר הבנתם, כדי להצליח בכלל להגיע לשלב השני, של ההצבעה (וספק איך מקיימים אותו בימי קורונה), צריכה לקרות אם כל הסנסציות. סיבות, כאמור, לא חסר. מהעלאת הרף ל-15%, דרך התמיכה שברתומאו זוכה לה בתקשורת ובקרב מרבית הסוסיוס, ועד השפעות הקורונה. משחקי בארסה תמיד היו מוקדי איסוף חתימות, אבל הפעם זה לא אפשרי. יש לבארסה רק עוד משחק אחד העונה בקאמפ נואו – מול נאפולי – כשהוא כמובן בלי קהל, והיתר, גם אם בארסה לא תודח, יתקיימו בליסבון.
מאחורי הצבעת האי אמון המתקרבת עומד האירגון “Cor Blaugrana” (“לב בלאוגראנה”), שכבר הודיע על כוונתו, אבל לא פתח בהליך באופן רשמי. בשלב זה נפתח אתר עם רישום לסוסיוס (לינק בתגובות) כדי להשיג כמה שיותר תמיכה כשהיעד, לפי ההערכות, הוא 16,570 חתימות, וכמובן שתוך 14 ימי עבודה. זה הזמן להבהיר, ואני יכול להעיד מניסיון, שאין לסוסיו שום דרך לחתום מלבד להתייצב בברצלונה ולעשות את זה פיזית שם.
“זה נכון שאנחנו רק שנה לפני הבחירות ואמנם זה נגדנו שאין משחקים בקאמפ נואו ושיש קורונה, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה”, הסביר ז’וזפ מריה קרמאדס, שעומד בראש יוזמי הצבעת האי אמון, “עד כדי כך אנחנו זועמים על ניהול המועדון, שהוא בלתי מתקבל על הדעת”. הוא גם סיפר שיש להם כבר מעל 2,000 קולות בטוחים, אבל מכאן ועד 15% - הדרך ארוכה.
בהצלחה עם זה."
(בתמונה: לאפורטה, קרויף ורוסל משתתפים בהצבעה ב-2008. ).
על האי אמון של הכלב של רוסל כתבתי על זה פה, אבל אני חייב להודות שאת זה לא ידעתי. זה חברים, היתה סיבה מספקת בשביל להדיח את לאפורטה , רגע לפני הפפ טים:
לא צוחק עליכם, אמיתי לגמרי, בעיני הרוסלים והברתומאים זה סיבה מספקת … או לפחות אחת הסיבות.
6 לייקים
אין לאפס הזה בושה או שום טיפה של כבוד עצמי
לפי כמה מקורות , קיקה סטיין קיבל הודעת פיטורים עוד לפני המשחק. אם זה נכון זה שובר שיאי חובבנות.
לפי ישראל היום , סליחה מונדו דפורטיבו , ברתומאו יקרא לבחירות חדשות. הלואי.
The Barça board of directors will have a meeting on Monday. Big decisions are expected then. [rac1]
RAC1 אמינים בדרך כלל.
אני מקווה ש"החלטות גדולות" זה בחירות, לא פיטורים של סטיין ואבידל.
אם ברטומיאו לא עוזב, אני לא רוצה שצ’אבי יאמן אותנו. אני רוצה שהוא ישמש קלף בחירות של לפורטה ולא ישרוף את עצמו אצל ברטומיאו.
אני מאמין שהפעם זה משהו אחר. מה שקרה אתמול לא דומה לשום דבר שעברנו בעבר. לא רומא לא אנפילד לא יובה שום דבר. אפילו לא מתקרב לזה.
פעם אחרי כל מפלה תמיד היה לברתומאו איזה “אליבי” . חטפנו בראש בליגה ומיובה? זכינו בגביע
חטפנו מרומא? זכינו בדאבל.
חטפנו באנפילד? זכינו באליפות.
אין לו שום “אליבי” הפעם. ואין לו שום יכולת להביא גלאקטיקוס בקיץ. ואפשר להוסיף שנשארה לו שנה בתפקיד ושהשנה הוא עבר גירושים (מקווה שהאישה תיקח לו כל גרוש שבנשמה) . הוא עובר מרד גלוי בחדר הלבשה ואפילו מי שקרא אתמול את סנטי נולה, שזה הבוס של מונדו ו"כתב החצר" הכי גדול שלו . מבין שאין לו תמיכה יותר.
אני באמת חושב שיש סיכוי אמיתי להקדמת הבחירות.
2 לייקים
בינתיים, פונט, לאפורטה ועוד אנשים מתחילים להגביר את הקולות לבחירות. כל כך מקווה שהכישלון ההסטורי הזה יזיז משהו, אחרת כל זה סתם עוד קש על גב הגמל הגמור שנקרא בארסה.
2 לייקים
אם לא בימים הקרובים, אז אף פעם (כלומר - עד הקיץ הבא). אם זיכרון טרי של השפלה נוראית לא יוביל להקדמת בחירות, ו/או העלאת והצלחת אי אמון - שום דבר כבר לא יוביל לזה.
וככל שיעבור הזמן, הסיכוי ייקטן.
יום שני יש ישיבה של ההנהלה. נהיה חכמים אחריה.
מכירים את אפקט הפרפר?
טוב, אז אפקט הפרעוש.
מסי מתחיל לערבב את העולם
לייק 1
מי שרוצה להכיר, תכירו טוני פריישה חבר הנהלה לשעבר ולדעתי גם המועמד שהמחנה של ברתומאו יריץ.
ממנו צריך להזהר.
אני מחפש את האופטימיות, באמת, ואני מוצא אותה רק לטווח הארוך.
הרי גם אם ברתומאו יניח היום את המפתחות, ומחר יהיה נשיא חדש - ייקח עוד המון זמן לתקן את כל זה. אי אפשר פשוט לנקוש באצבעות ולהתחיל מחדש. אם רוצים להיפטר משחקן תחת חוזה, אז או שמשלמים לו מיליונים פיצויים, ואלו מיליונים שאין לנו, או שאיכשהו משכנעים אותו לעזוב לקבוצה אחרת (שזה כמו תחום המומחיות שלנו, רק הפוך), ואז לך תמצא קבוצה שמוכנה לשלם את הסכום הזה ולא תסחט לנו את החיים. Either Way המצב בעייתי. אנחנו יכולים לדבר הרבה מאוד על “בואו ניפטר מ-80% מהסגל”, אבל זה כל כך כל כך לא פשוט, שזה קצת נעלם מעיניהם של רבים מהאוהדים.
מצד שני, גם שינוי קטן, או כמו ש @Agalma אומר - משק כנפיים של פרעוש, עדיף על מה שקורה עכשיו. צריך להתחיל ממשהו. מקווה שהמשהו הזה יקרה בצהריים.
2 לייקים
https://twitter.com/barcacentre/status/1295110207249494017?s=19
https://twitter.com/BarcaUniversal/status/1295112339843420163?s=19
להתראות, קיקה. נעמת לנו מאוד. (גם) בלעדיך הפיצוץ הזה לא היה קורה.
כל כך הרבה תקוות היו בסטיין, וכל כך התאכזבתי. שלום ולא להתראות.
הוא היה צריך להתפטר לבד אחרי באיירן, אבל הוא כנראה רוצה את הכסף ולא את הכבוד.
ככל שנתחיל לבנות יותר מוקדם, ככה נוכל להעמיד קבוצה ראויה יותר מוקדם. אז אני מעדיף בחירות עכשיו, החלפת חלק מהסגל עוד הקיץ, עונה הבאה היא עונת הבניה, ועונה אחר כך אולי נוכל להעמיד קבוצה ראויה.
עדיף על בחירות בינואר או במרץ, כאשר הקניות נדחות לקיץ הבא, והפצע הזה של באיירן קצת יגליד.
לייק 1
בחירות במרץ עדיין ישפרו קצת את המצב, ביחס למה שהיה יכול להיות אם הן היו בקיץ. עדיף עכשיו, אבל אקח גם את מרץ.
בכל מקרה, לא חשוב שאפשר לבנות יותר מידי על קניות כרגע, זה לא שהמצב הכלכלי ישתנה אם ברתומאו יניח את המפתחות היום.
לגביי סטיין - נחת למצב שבלתי אפשרי להצליח בו, ובכל זאת נכשל. לא אתגעגע.
מי שלא יגיע להנהלה, עם איך שאני רואה את זה ובהינתן המצב הכלכלי, יש לכם 2 אופציות:
- למשוך את מצב הסגל, לבצע אולי חיזוק נקודתי מסוים, לסחוט את המיץ כמה שאפשר ממסי ולבצע את המהפכה לאחר שיעזוב בעוד שנה-שנתיים.
- למכור את מסי כבר עכשיו, להבריא את הקבוצה כלכלית ולבצע את המהפכה עכשיו.
תגידו שאני אוהד מדריד ולא מבין כלום עד מחר, אבל יהיה לא פשוט בכלל לשכנע אותי שאופציה 2 לא עדיפה. אין לכם כסף, אתם זקוקים לסגל חדש, ומסי כבר בן 34. מהפכה רצינית ואיכותית לא תהיה כשהוא עדיין באזור, אין מה לעשות.
2 לייקים
אתה לא טועה. או לפחות לא טועה בזה שאלו 2 אופציות קיימות, ושמתוכן אולי עדיף ללכת על השנייה.
העניין הוא לא רק למכור את מסי (ושחקנים אחרים) או לא, וכמה זה אפשרי. העניין הוא גם הזה שכולם יודעים לדבר יפה על תקופת הבראה, שנות בנייה והחלמה ומוכנות לקבל תקופה קשה אבל עם בנייה נכונה. הכל טוב והכל יפה והכל מושלם בתיאוריה. בתכלס? ברצלונה (כמו הרבה קבוצות אחרות) הנוכחית, זו של ה-10-15 שנים האחרונות, חיה (גם ובעיקר כלכלית) על הצלחה, ועל זה שהיא-חייבת-לזכות-בכל-התארים-כל-שנה-עם-80%-החזקה-בכדור-ושיתוף-צעירים-ואין-דבר-כזה-שלא-כולם-מתקיימים. מעניין אם יהיו תגובות כאלו חיוביות כלפיי בנייה ודרך, אם הדרך הזו תהיה בלי מסי ועם הפסדים לכל מיני סארגוסות והרמת דגל לבן במאבק האליפות בנובמבר. יש כמה דוגמאות לכך מהעבר, שזה לא כזה ברור מאליו.
אנחנו (וכשאני אומר “אנחנו” אני מתכוון לאוהדים נורמליים, ומשום מה אני מכניס את עצמי להגדרה הזו) אומנם נקבל את זה, אבל הרוב? והסוסיו שכבר הוכיחו שהשיקולים שלהם שונים משלנו? לא יודע. ולצערי הם יותר קובעים.
רוצה לומר - יכול להיות שהדרך העדיפה, אובייקטיבית, היא הדרך השנייה שהצעת. לא מתווכח. אבל לא בטוח שהיא מציאותית.
3 לייקים