הסיפור על אבידל (נימה אישית, דוד שלי נפטר מסרטן. חברה הכי טובה שלי מהבית ספר גם, כך שאבידל והסיפור שלו תמיד ירגש אותי)
מתוך Barca Story:
"יש רגעים שאי אפשר לשכוח. שהופכים לחלק בלתי נפרד ממך. כשאריק אבידאל מדבר על זיכרון כזה, הוא חוזר ליום שבו הוא התעורר מהחלום הכי טוב בחיים שלו. וזה היה חלום ארוך. 6 שנים הוא נמשך. והיו בו גם חלקים שהיו דומים יותר לסיוט. כמו, למשל, כשהתגלה שיש לו גידול בכבד. וכשהתברר שהוא זקוק להשתלה. ואז כל מה שהוא רצה היה להספיק לראות את בנותיו גדלות, ואם אפשר אז מתישהו גם לחזור לדשא. ולכדור.
אבל היו גם רגעים קסומים. כאלה שנראו כאילו נלקחו מאגדות. וניצחונות. גם הם היו. ועוד איזה ניצחונות. אחרי המהלומה הראשונה, אבידאל מצא את עצמו בחדר ניתוח להסרת הגידול, אבל תוך חודש וחצי הוא כבר היה על הדשא. בוומבלי. בהרכב. את גמר ליגת האלופות של עונת 2010/11 הוא סיים עם סרט הקפטן על הזרוע, הדביק נשיקה לגביע והניף אותו הכי גבוה שהוא יכול במה שנראה כמו סצנה מסרט הוליוודי.
וכשהבעיות צצו שוב אחרי פחות משנה, אבידאל חזר להילחם. 9 שעות הוא היה בחדר ניתוח עד שהשתלת הכבד הסתיימה בהצלחה, ולאחר מכן עבר עוד שנה שלמה של תהליך החלמה ארוך ומייגע. אבל בסופו של דבר הרגע המיוחל הגיע, הפייטר הצרפתי כתב בעצמו את פרק ההמשך של הרמונטאדה הפרטית שלו וחזר לדשא. לא היה נראה שיש משהו שיכול לעצור את מי שנכנס ללב של האוהדים בקאמפ נואו והפך לאגדה בברצלונה. פרישה במדי הבלאוגראנה נראתה כמו הדבר הכי טבעי בעולם.
ואז הגיע הטוויסט.
אבידאל היה חתום בבארסה רק עד סוף העונה, אבל אחרי שקיבל את האישור מהרופאים לערוך את הקאמבק בפעם השנייה, הגיעה גם ההבטחה מראשי המועדון: “החוזה החדש מוכן, הוא ייחתם ברגע שתחזור לדשא”. לצערו של הצרפתי, היא לא ממש קוימה ובלית ברירה הוא נאלץ לעזוב את המקום שהפך לביתו.
אחרי שעמד בגבורה בלא מעט אתגרים, אבידאל פשוט נשבר. מסיבת העיתונאים שבה נפרד הייתה מרגשת במיוחד, הוא לא הצליח לעצור את הדמעות ועבר אחד אחד בין הנוכחים – בהם טיטו וילאנובה, צ’אבי, פויול, אנדרס אינייסטה ומרבית השחקנים – לפני שעזב את החדר מלווה בנשיא סנדרו רוסל ובמנהל הספורטיבי, אנדוני זוביזארטה.
מבחינת ראשי בארסה, לאבידאל היה מקום במועדון, אבל לא בתור שחקן, אלא בתפקיד אחר שהוצע לו – כאחראי אקדמיות ברחבי העולם. הצרפתי עדיין לא היה מוכן לפרוש, הוכיח שהוויתור עליו היה מוקדם כשהעביר עוד שנה וחצי – במונאקו ובאולימפיאקוס – לפני שתלה את הנעליים, ובעיקר לא שכח. “בכיתי כשעזבתי את בארסה כי היו אנשים שלא עמדו במילה שלהם”, ביקר אבידאל את ההנהלה. הוא גם טען שלא שילמו לו בזמן שהיה חולה – משהו שהקטאלונים הכחישו.
ולמרות כל זה, בקיץ 2017 אבידאל בחר לחזור לבארסה לראשונה מאז עזב אותה, ומונה לשגריר של המועדון במהלך מפתיע. לא לקח הרבה זמן עד שהגיעה התמונה הקבועה עם ז’וזפ מריה ברתומאו - הנשיא הנוכחי, מי שהיה הסגן של רוסל בזמן שהוחלט להיפרד מאבידאל השחקן, וגם זה שבעצמו הודיע שחוזהו יחודש רק כדי להפר את ההבטחה.
אבידאל אולי החליט להשאיר את זה מאחור ולהתקדם הלאה, אבל מבחינת אוהדי בארסה זו הייתה בגידה והיא לא תישכח. בזיכרונם נחרטה במיוחד תמונה מאותה מסיבת עיתונאים שבה אבידאל בכה ורוסל, שישב לצידו, חייך.
רוסל עזב את בארסה כבר מזמן, אבל ברתומאו שתפס את מקומו, המשיך באותו קו. בקיץ 2018 אבידאל קיבל תפקיד משמעותי הרבה יותר וכזה שכולל אינטראקציה גדולה יותר עם ברתומאו: המזכיר הטכני של בארסה, מה שהפתיע עוד יותר מהקאמבק הראשוני של הצרפתי. וזה לא רק בגלל ההיסטוריה שלו עם רוסל וברתומאו, אלא גם בשל העובדה שהיה בכלל המועמד של יריבם המושבע, ז’ואן לאפורטה, לתפקיד המזכיר הטכני בבחירות 2015, בהן האחרון הפסיד לנשיא הנוכחי. אבידאל ידע עם מי יש לו עסק, הכתובת הייתה על הקיר ובמילים אחרות – היו לו סיבות מספיק טובות כדי לומר “לא” – בדיוק כפי שעשה צ’אבי לא מזמן – אבל הוא נענה להצעה.
היה ברור כבר אז שאבידאל הולך על חבל דק מאוד. בחודש ינואר 2015 הסוער שעבר על בארסה – במהלכו לואיס אנריקה כמעט פוטר, התעמת עם מסי וברתומאו הכריז על בחירות – זוביזארטה פוטר והפך לשעיר לעזאזל של ההנהלה. קרלס פויול שהיה סגנו, הבין לאן הרוח נושבת, לקח את הרגליים שלו והתפטר. במהלך השנים גם רוברט פרננדס – אותו אבידאל החליף כמזכיר טכני, פפ סגורה ואפילו ארנסטו ואלוורדה שימשו עבור ברתומאו כמגן אנושי. כמישהו שקל לזרוק מתחת לגלגלים ולהפיל עליו את הכישלון למרות שברור לכולם שהבעיה עמוקה הרבה יותר.
אבידאל אולי חשב שאצלו זה יהיה אחרת, שהוא יצליח לחמוק ממשחקי הכח בבארסה, אבל גם לו ברתומאו ייעד תפקיד דומה, בדיוק כמו לקודמיו. למעשה, הוא אפילו היה האדם המושלם לזה, כמי שהשתייך לצד של לאפורטה והיה שחקן עבר אהוב בקרב האוהדים. בפועל, כבר מההתחלה לא ניתן לאבידאל חופש פעולה להוביל לשינוי אמיתי בבארסה מכיוון שהוא היה כפוף לפפ סגורה, וגם ההמשך, כידוע, לא נראה הרבה יותר טוב.
רק בחודש באחרון בארסה התבזתה בחיפוש אחר מחליף לוואלוורדה כשהוא עוד היה המאמן, פיטרה אותו, מינתה את קיקה סטיין, חיפשה מחליף ללואיס סוארס הפצוע ללא הצלחה, רדפה אחרי רודריגו שהוא בכלל לא “9”, חזרה בה מסיכום עם סדריק בקאמבו שעמד לעלות על טיסה לברצלונה, בנתה על עוסמן דמבלה הפציע – שנפצע שוב - כ"רכש ינואר" ומכרה את קרלס פרס ואבל רואיס – שחקני התקפה שגדלו במועדון – כדי לממן החתמת חלוץ שלא הגיע ושני שחקני רכש – פרנסיסקו טרינקאו ומתאוס פרננדס - שיצטרפו רק בקיץ. כל זה השאיר את סטיין עם שמיכה קצרה במיוחד – בסגל הרשמי של הקבוצה הראשונה יש 18 שחקנים, כולל סוארס ודמבלה – ורוטציה התקפית שמורכבת ממסי, אנטואן גריזמן, אנסו פאטי והולגרמה של לאוטארו מרטינס.
אבל עם כל הכבוד, הדבר החשוב ביותר הוא מסי – ולכל המעורבים. בלעדיו, כידוע, זה יהיה מצחיק אפילו לפנטז על תארים, ובלי תארים הקדנציה של ברתומאו תגיע לסיומה עוד לפני מועד הבחירות המקורי ב-2021. גם הוא יודע שהוא הנשיא של בארסה רק בזכות הטרבל מעונת 2014/15.
ברתומאו שבישל לעצמו את הדייסה הזו, נמצא עכשיו עם הגב אל הקיר. מצד אחד יש את מסי, שצריכים לקרות דברים באמת קיצוניים כדי שהוא יתפוצץ מחוץ למגרש כמו שקרה אחרי הראיון שבו אבידאל אמר על פיטורי ואלוורדה: “הרבה שחקנים לא היו מרוצים או לא עבדו קשה”. בפעם האחרונה שהאינסטגרם של מסי עשה כל כך הרבה רעש, זה היה באותם ימים סוערים בינואר 2015, שכאמור הובילו לבחירות הקודמות. באותה תקופה מסי נעדר מאימון פתוח של בארסה ועקב באינסטגרם אחרי צ’לסי. כמובן שעתידו של מספר 10 נלקח פה בחשבון וברתומאו לא רוצה להיזכר כנשיא שבמשמרת שלו השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של בארסה בחר לקחת את רגליו ולעזוב.
ומצד שני? אבידאל, היחיד מבין מי שנשאר בבארסה, שברתומאו יכול להפיל עליו כישלון כזה או אחר. האמת, חבל לראות את מה שקורה לאבידאל בבארסה בשנים האחרונות, אבל הוא עשה טעות גדולה - והרבה לפני הראיון המדובר.
גם הוא יודע שברגע שבחר לחזור לבארסה תחת ברתומאו, הוא סימן לעצמו מטרה על הגב."
