אני חושב שזה עצם המחלוקת. אתה באיזשהו מקום משווה בין סלאח להזאר. אתה רואה אותו כשחקן טופ לבל שסוחב קבוצה, אני, ואולי גם דוד, לא רואים אותו ככזה. הייתי משווה אותו בשיאו לאסנסניו של לפני הפציעה,או דיבאלה, או קאוטיניו של ליברפול. שחקן טוב שיכול להכריע משחק אבל לעולם לא שחקן וורלד קלאס שאתה בונה עליו לסחוב אותך לתארים, כמו אמבפה רונאלדו מסי או סלאח.
אני חושב שלא נסכים מעצם ההערכה שלנו ששונה לגבי הזאר.
אם זה מה שאתה חושב על הזאר בשיאו אז אין לי איך לדון איתך. מבחינתי מדובר בשחקן כמה רמות מעל.
להשוות את הזארד לאסנסיו זו המחמאה הכי גדולה שאסנסיו אי פעם יקבל, אפילו מהבחורה הכי שווה בעולם, ומנגד העלבון הכי גדול שהזארד יקבל.
לא רוצה שסלאח יעזוב לעולם, גם לא תמורת 150 מיליון יורו(שזה הסכום שקיבלנו על קוטיניו הצעיר ואני קפצתי משמחה).
אותו דבר גם בעניין ואן-דייק וסווארז אחרי הנשיכה.
מחזיק ממך מאוד, מבין את הצד שלך גם כשלא מסכים איתך, אבל פה אתה ממש רחוק, הגזמה לא קטנה ואני מדבר בלשון המעטה.
יכול מאוד שאני גם טועה, לא ראיתי אותו יותר מדיי, וגם החזקתי מאוד מאסנסיו. אם אתם אומרים שאני לא מעריך אותו מספיק, אני יכול לקבל את זה.
להחזיק משחקן כי הוא עם פוטנציאל להיות טוב, ולהחזיק משחקן כי הוא היה במשך מספר שנים אחד השחקנים הטובים בליגה האנגלית (נבחר גם לשחקן השנה באחת מהן) אלה 2 דברים שונים.
אני ראיתי באסנסיו שחקן הרבה יותר מסתם פוטנציאל. שמע עד שהוא איבד את המהירות מה היה חסר לשחקן הזה? בעיטה מסירה טכניקה אינטנסיביות דריבל. הוא גם היה הרבה יותר זריז ממה שהוא היום. ראיתי בו משהו ברמה של… הזאר.
לממש את ההבטחה! למצות את הכישרון הגולמי!
פה בדיוק הנקודה. להמון שחקנים יש כשרון, למי יותר ומי פחות, אבל להמון שחקנים קשה לעשות את קפיצת המדרגה של הכשרון מהספסל לכוכב בהרכב.
ההבדל היחיד בין אסנסיו לרוב הנכשלים היא שהוא ספרדי ולכן הוא קיבל הרבה יותר צ׳אנסים.
לא חושב כמוך. היה לו הרבה מעבר לזה שהוא עוד ספרדי. מסכים שהוא לא עשה את קפיצת המדרגה אבל אפילו היום שהוא לא רבע מהשחקן שהיה עדיין יותר טוב מכל הרודריגואים למינהם. לדעתי אפילו יותר טוב מויניסיוס של היום שרובנו כאן עפים עליו.
הבעיות איתו התחילו כשהציפיות ממנו גדלו והוא לא עמד בזה (הריאיון שאמר למה דווקא אליי באים בטענות יש עוד שחקנים), וכמובן אחר כך הפציעה שמעולם לא באמת חזר ממנה. עד אז אני ראיתי בו שחקן טופ לבל גם באותם ימים שהיה עדיין צעיר.
הכוונה היא שלמרות שלא הרשים הוא המשיך לקבל צ׳אנסים.
מה זה לא רבע ממה שהיה? מה הוא כבר היה? אפשר לספור על יד אחת את אותם משחקים שהפיחו בנו דמיון. הוא לא שיחק טוב מספיק זמן כדי להתייחס ליכולת ההיא ברצינות.
אני גם ממש לא מסכים בנוגע להשוואה לרודריגו. מבחינצי הברזילאי הוא השחקן שצריך לפתוח מבין ה2. אסנסיו אולי קצת יותר מסוכן ומדויק, אבל רודריגו לוחץ הרבה יותר ומייצר יותר מצבים לחבריו.
אסנסיו הוא עוד דוגמה לשחקן שניבאו לו גדולות וזה לא התממש.
לוקאס ואסקז תרם לנו יותר ממנו למשל.
אסנסיו היה השחקן הצעיר הטוב בעולם.
זה היה ברור מאוד שהוא הולך לטופ העולמי.
הגול שלו בברנבאו לטר שטגן עדיין עושה לי עור ברווז.
הוא וחסה יכלו לעשות כאן קריירה מטורפת, נאחסים…
גם לא מסכים.
זה היה בתקופה שאמבפה פרץ במונקו, באמת אפשר להשוות? בהחלט היה לו פוטנציאל, אבל כבר הפסקתי להתלהב נכל פוטנציאל, שחקן צריך לשמר על היכולת למשך הרבה יותר זמן כדי להלהיב אותי.
הוא בהחלט היא פוטנציאל מטורף, אבל הקרדיט הרב זה כי זה פשוט קרה מאצלינו ולא באיזו דורטמונד.
-נקודה לגבי השיח המעניין כאן לגבי הזאר מול סלאח: אני לא חושב שהמצרי פחות טוב, אבל כמובן שהסגנון של ליברפול, הנוכחות של יורגן קלופ והפרטנרים בתהתקפה מאוד עזרו לו. מישהו יכול להגדיר את צ’לסי כקבוצה באמת התקפית? עם שחקנים טובים מלמעלה? אם היינו מחליפים לשניהם קבוצה אז הפער היה מצטמצם. זה מרגיש כמו ארכיון וממש שחור-לבן, אבל זו לא תקופת די סטפאנו-פושקאש. הזאר היה שחקן שהטיל אימה על הפרמיירליג גם מבלי להגיע למצבים של המצרי.
-אסנסיו היה הבטחה עצומה, שולב בהרכב גם במשחקים גדולים אבל אף פעם לא שחקן הרכב קבוע, וזה היה לו נוח כנראה להיות 12-13-14. המומחיות שלו הייתה גם לכבוש במשחקים הגדולים וזו הייתה אחת המעלות שלו ואותה תמיד הערכתי. הוא אמנם היה מהיר יותר קצת לפני הפציעה לדעתי אבל הוא לא שחקן כמו חסה שהתבסס על יציאה מהירה מהמקום, ספרינטים ופיזיות. אלא בעיטה סופר-מדויקת, היה עושה את זה מהר וכן הלאה. לעתים היה גם עושה דריבל נהדר כמו זה על הפרצוף של הומלס. בכל מקרה, נורות האזהרה הגיעו כבר ב-2018/19 עם שער ליגה אחד בודד ונאום ה-‘אני לא צריך להיות זה שסוחב את המכונית’. אני נפלתי בפח שלו.
אני חייב להגיד שמעולם לא אהבתי והתחברתי להייפ שהיה על אסנסיו, גם בזמן אמת.
לי הוא היה תמיד נראה כמו סוג של חאמס- רגל שמאל מדהימה שיכולה לתת פצצות מרחוק וגם מסירה רכה ומדויקת בשליש האחרון של המגרש אבל זהו פחות או יותר.
וגם הוא כמו חאמס נתן כמה שערים מדהימים ברגע ובזמן הנכון אבל מעבר לזה זה לא מחזיק, אין לו מהירות, דריבל? לא יודע מי ראה פה יותר מידי אבל באמת ברמה הממוצעת וכאן פחות או יותר זה נגמר.
אפשר להאשים הרבה את הפציעה שלו (מה שנכון) אבל חייבים לקחת בחשבון שגם בעונה שלפני הפציעה הוא היה רחוק מלהרשים ולא באמת לקח בידיים את ההזדמנות להוביל את הקבוצה.
לפני הפציעה הוא היה חאמס עם מהירות,שזה בערך שחקן כדורגל מושלם והדבר שהכי מזכיר את מסי,למשל בגול הזה,מהירות,זריזות,כדור צמוד לרגל וטניקת בעיטה מושלמת.
עכשיו נשארה רק הטכניקת בעיטה המושלמת.
אין ספק שהפציעה פגעה בו אבל לא הייתי אומר שהוא היה מהיר לפני כן, הייתה לו מהירות בסדר עם זריזות טובה יחסית שנעלמה לגמרי.
בכל מקרה שוכחים כאן שגם לפני הפציעה הוא נתן עונה מזעזעת, וכנראה גם בלעדיה הוא לא היה מתקרב ללבל של האזר.
אגב דמיון למסי, האזר בשיאו הרבה יותר מזכיר אותו מאסנסיו.
העונה המזעזעת של אסנסיו הייתה בעונה שמיד אחרי רונאלדו כשכולם כולל כולם היו מזעזעים, אי אפשר לבוא בטענות לאסנסיו שהיה אז שחקן צעיר בתחילת הדרך שלא לקח את המושכות כאשר שחקנים שהין כבר אגדות כמו ראמוס, מודריץ’, מרסלו, קרוס ובייל נראו זוועה.
לפני הפציעה הייתה לאסנסיו זריזות שאיננה עוד, מהירות הוא לא איבד, היה יחסית מהיר עם הכדור וכך נשאר, אבל הצעד הראשון שהיה סביר פלוס אז כרגע ברמה של ליגת העל שלנו, בלי צעד ראשון מהיר אי אפשר להצליח בכדורגל המודרני כקשר התקפי, לא באמצע ולא בצד.
עדיין יכול לעשות אחלה קריירה אבל לא ברמה של הרכב בקבוצה כמו ריאל מדריד, מאמין בו עדיין וביכולות שלו ואפילו כתבתי בתחילת העונה שיבקיע 12 שערים העונה, והוא יעמוד בזה, אבל מתאים לשחק בעיקר נגד סוג מסויים של קבוצות, צ’לסי לא אחת מהן, למקרה שאנצ’לוטי פה וקורא הודעות.
ברור שכן. לפי אותו היגיון לא מגיע לו קרדיט על 16-17 כי הקבוצה שיחקה מדהים ואגדות סחבו אותו.
הוא לא סתם היה בינוני- הוא היה מעורב באיזה 2-3 שערים במשך עונה שלמה.
אגב המשך הקריירה שלו ולהוציא ממנו את המיטב- אני חושב שבתור מחליף קבוע\סוג של מצאלה נגד קבוצות ממש חלשות(כמו נגד מאיורקה) הוא יהיה אחלה שחקן סגל. כשהוא עולה בדקה 60 מול יריבים עייפים האיטיות המחרידה שלו פחות ניכרת ויש לו יותר שטח להשתמש בטכניקה המטורפת שלו.
קשה לי להאמין שהוא יסכים לזה אחרי שהוא טעם אוויר הרים בשנתיים האחרונות.
שורה תחתונה - יש הרבה שחקנים שכולנו התלהבנו מהם בצעירותם. מעטים מהם באמת הצליחו.
זה לא אומר שלא צריך להתלהב מילדים כשרוניים, בהחלט צריך, אבל חשוב לשמור הכל בפרופורציות.
ההבדל בין לעלות בדקה ה70 ולהבקיע שערים קריטיים ולשחק טוב בקצת זמן הזה כל כך שונה מלהיות שחקן מוביל בקבוצה גדולה.
ההבדל בין שחקן שהוביל קבוצה לתארים לבין ילד שכבש מול ברסה ובאיירן הוא שמיים וארץ…
תראו כמה ״הדבר הגדול הבא״ עברו רק בריאל ורק בעשור האחרון:
אודגור, אסנסיו, חסה, יוביץ׳, לוקאס סילבה, נורי שאהין, ראול אלביול, ואייחו, אודריוסולה, דנילו.
סיכוי טוב שלרשימה הזו יכנסו בקרוב גם רינייר, קובו, בראהים ורודריגו.
אני בטוח שאם אחפש באמת גם אמצא עוד.
באמת שההבדל היחידי בין אסנסיו לחלקם הוא יחסי ציבור טובים יותר.
שלא תבינו לא נכון, אין לי משהו נגד אסנסיו. מבחינתי מאז 2019 הוא בקטגורית לוקאס ואסקז רק ללא הערך הטקטי של להיות שחקן שונה.
כן, כי ככה זה עובד, ותיקים סוחבים צעירים עד שהם מוכנים לקחת את המושכות, התפקיד של הותיקים היה לקחת צעד קדימה ולמלא את החלל שהשאיר רונאלדו, הם לא עשו זאת וזה פגע בעיקר בשחקנים היותר צעירים.
וכן, שחקן עם אופי אחר כן היה יכול לנצל את ההזדמנות באותה השנה.
וכפי שציינת, אסנסיו כרגע מתאים בול לתפקיד שהוא ממלא, שחקן סגל שמשחק יותר נגד הקבוצות החלשות האיטיות והמתבנקרות בליגה הספרדית, אבל היה יכול לצאת ממנו הרבה יותר.