נזקי הקלאסיקוס אמש: ויניסיוס ג’וניור (נקע בקרסול) ולוקאס ואסקס (פציעת שריר) לא זמינים למשחק הקרוב נגד מאיורקה. עברו בדיקות רפואיות היום. אורליאן טשואמני כמובן מושעה בשל כרטיסים צהובים.
לגבי לוקאס, אלא אם כן באמת האריך את חוזהו בשבועיים לטובת אליפות העולם למועדונים הרי שאתמול היה זה דווקא בקלאסיקו השחור - אולי משחקו האחרון בריאל מדריד. הגליסיאני רשם העונה 49 הופעות - מהבולטים בסגל שלנו, כמעט תמיד זמין עם כל הביקורת, ורחוק שתי הופעות מ-400 משחקים בלבן.
ביום רביעי ריאל מדריד ממש עם סגל טלאים: אורליאן טשואמני מושעה בגלל הצהוב אתמול; ויניסיוס ג’וניור ולוקאס ואסקס סיימו את המשחק פצועים; עוד חסרים: אדוארדו קמאבינגה, אנטוניו רודיגר, פרלאן מנדי, דויד אלאבה; וכמובן הפצועים ארוכי הטווח דני קרבחאל ואדר מיליטאו.
המשחקים שנותרו לריאל מדריד עד סיום הליגה: מאיורקה - בית, סביליה - חוץ, ריאל סוסיאדד - בית. האם ריאל תסיים את הליגה “בכבוד?”.
ב-2003/04 וכן כעבור חמש עונות - הפסד בקלאסיקו (אם כי בסנטיאגו ברנבאו) הוציא את כל הרוח מהמפרשים וריאל התבזתה עם ארבעה הפסדים רצופים בדרך לשיא שלילי (ועם קרלוס קיירוש אפילו סיימנו במקום הרביעי!).
לא יודע לאיזה ת’רד זה קשור ומי האחראי על זה, אבל מי שאחראי על הכושר של השחקנים פשוט פישל בענק העונה, ברמה הזויה.
כל משחק, אבל כל משחק מתחילת העונה, השחקנים נראים פשוט גמורים, בלי אוויר בריאות, רצים בעצלתיים וכל קבוצה שטיפה רוצה שוטפת מולנו את המגרש בזמן שאנחנו צולעים אחריהם.
אתמול זה היה פשוט קיצוני.
בארסה ששיחקה 120 דקות אינטנסיביות מול אינטר, וזה היה פעם שנייה בשבועיים שהם שיחקו 120 דקות, פשוט אכלו אותנו והיו עם טורבו בתחת במשך כל המשחק והשחקנים שלנו עם מנוחה אחרי 10 דקות נראו גמורים לגמרי.
וזאת באמת לא רק בארסה אלא גם קבוצות אמצע טבלה לאורך העונה, בכל המסגרות.
תיאורטית, אם תגיעו לגמר - זה אומר 3 חודשים (פלוס מינוס) מאמצע יולי. כלומר החודשיים ומשהו הראשונים מהעונה הלכו לג’וד.
מבין את האולי יוקרה בטורניר הזה שנכנסה כשיקול, אבל בהתחשב בהשלכות על העונה הבאה - לא ברור לי למה לא לעשות ניתוח עכשיו (שלא לדבר על לפני שבוע) ולגמור עם זה מוקדם יותר.
אנחנו נהיה בסדר בלי כל שחקן אם הקבוצה תתפקד כמכלול ולא נשחק כאינדיווידואלים. יש דיי והותר איכות בסגל הזה, גם אם ג’וד יעדר לאיזו תקופה.
בנוסף, תחילת העונה בדרך כלל יותר איטית. אין מחזורי אמצע שבוע, לוקח איזושהי תקופה עד שמתחילה ליגת האלופות, יש פגרת נבחרות כבר אחרי משחקים בודדים, זה לא כמו להפסיד חודשיים בסוף העונה.
ולבסוף, הוא נראה עייף מאוד פיזית ומנטלית, והוא נראה כמו מי שזקוק לחופש הכי הרבה. עדיף לקבל אותו חודשיים מאוחר יותר לעונה כשהפציעה הזאת מאחריו והוא יותר רגוע מאשר לקבל את אותו שחקן של העונה האחרונה.
דלפ: כל טורניר משמעותי בעיקר בגלל הכסף, וכמעט כל דבר שקורה בכדורגל.
רגש, כמו החשיבות של הטורניר בשביל האוהדים, זה לא הגורם העיקרי. זה התקשורת שרוכבת על רגש כדי למכור לנו האוהדים את הכדורגל
אפילו בהסתכלות קרה על כסף - בטווח הבינוני-ארוך, סיכון של הפסד הליגה ו/או הצ׳מפיונס בגלל היעדרות ממושכת של ג׳וד שווה הרבה יותר כסף (ישירות ובעקיפין). שלא לדבר על הסיכון שבפריקה חוזרת במונדיאל עצמו.
באופן דומה, היום באנגליה (ולא רק היום, זה בלט במיוחד בארסנל בשלהי תקופת ונגר) קבוצות מעדיפות לסיים בטופ4 שמוליך לליגת האלופות, מאשר לזכות בגביע האנגלי שמוליך לליגה האירופית.
אני כבר שנים חושב שההתאחדויות צריכות לעשות מה שאופ״א עשתה עם האירופית ולהעניק כרטיס אחד לזוכה בגביע על חשבון אחד המקומות של הליגה (במידה וזה אפשרי מבחינת אופ״א וכו׳. וכמובן שההיתכנות הפוליטית של זה מינמלית, כי זה בהגדרה פוגע בקבוצות הגדולות יותר).