אבי נמני היה מלך שערים ב-2000/01, הפגיז, לקח אליפות כעבור שנתיים כשהוא חוזר בדיוק בזמן כשברוך דגו נפצע, היה פחות גרוע מהגלאקטיקוס ושנתיים סבבה לגמרי בבית"ר ירושלים. לא שמפריע לי, כן?
-לגבי באדיר כמובן שאפשר להוציא אותו, לא בחירה שלי, התלהבתי כאוהד הפועל. הוא תרם לנו הרבה אבל עצם זה שמכבי חיפה ויתרה עליו זה אומר שהוא מעבר לשיא, למעט עונת הבכורה הוא שיחק אצלינו תמיד כבלם.
-יש לי בעיה עם יניב קטן, מבחינת הישגים זה פסיכי לחלוטין כמובן אם כי בחצי השני של 2005/06 הוא היה בווסטהאם וכשל. חזר אחר כך לארץ ונראה כמו הצל של עצמו תחת רוני לוי. בדקתי, יש לו חמישה שערי ליגה בכל אחת מעונות האליפות עם אברם גרנט, תרומה חלשה. הוא גם שיחק בקבוצה שהייתה שלוש דרגות מעל הליגה בין 2004 ל-2006. הוא יכול להיות במקום באדיר אבל לא מעבר.
-כמה מגנים שמאליים טובים כבר היו בארץ? זה או קייסי שהיה שחקן הרכב קבוע גם בנבחרת, או יגאל אנטבי, או דדי בן-דיין שהיו לו כמה שנים רדומות בקריירה בין מכבי למכבי נתניה.
-זנדברג היה הכי טוב בארץ לדעתי ב-2006, היה חשוב מאוד באליפות הראשונה של בית"ר ירושלים, כבש במספרים יפים במכבי חיפה וגם בהפועל פ"ת היה טוב.
הבאתי כאן תמונה של הרכב אחד מתוך שלושה, וגם בו יש את אלי דסה, עומר אצילי וכמובן ערן זהבי אז איך הכוונה היא רק ל-2000-2010?
-כמו שאי אפשר שרק מספרים יקבעו את התרומה של שחקן גם אי אפשר שרק התארים. מתי יניב קטן היה השחקן הכי טוב במכבי חיפה? בקבוצה שעשתה אליפות אני מתכוון. אתה בטח תיקח אותי ל-2008/09 ומשחק העונה בו קיבל ציון 10 אחרי שגם כבש - אחלה - אתה מוזמן לראות את הסטטיסטיקה שלו באותה העונה. אבי נמני כבש המון שערים ושיחק גם הוא בעמדה אחורית יותר, ושיחק בקבוצה פחות טובה. האליפות האחרונה של קטן היא הרבה יותר אפילו של חמד ורפאלוב ואפילו בנאדו שהוצא מהבוידעם.
-אדורם קייסי תמיד היה בטופ. מסכים שדדי בן דיין טוב ממנו התקפית, בעיקר סקורר טוב ממנו. בהגנה דדי היה לא משהו.
-לגבי מיכאל זנדברג, שוב לא באמת אותו אגף אבל אולי גם מאור בוזגלו נחשב חלק מהתחרות. פערים לא גדולים בחלק מהעמדות לדעתי.
כלומר, דוידוביץ’, בנאדו, גרשון, דסה, טל, זהבי, אצילי - לדעתי הם חייבים להיות ועל השאר אפשר בהחלט להתווכח ורצוי
אגב אני מנסה להביא עוד שמות שלא הוזכרו ואולי שווים דיון? גל אלברמן, מהראן ראדי, דור פרץ מבחינתי אגב ספסל בלבד.
אם לא יהיו תקלות - ביום שבת ליגת העל חוזרת - כך זה ייראה בהתאם למצב הבטחוני הבעייתי: מיותר לציין שאין אוהדים. כל בעלי התפקידים שנמצאים במגרש צריכים להכיר כמובן את המרחב המוגן למקרה הצורך.
-אין מביאי כדורים אלא כל קבוצה תפרוש 12 כדורים בכל מיני איזורים על הקווים+מינוי אדם אחד כאחראי לדאוג להחזרתם.
-אם קבוצה תתעכב בדרך בשל אזעקות אז נלקחת בחשבון אפשרות של דחיית המשחק לשעה מאוחרת יותר.
-במקרה של התראה מקדימה - המשחק ממשיך עד לעצירה טבעית ראשונה כלומר כדור חוץ, קרן, פאול, שער וכדומה ואז כולם מתפנים למרחב המוגן.
-נניח יש אזעקה מיידית בלי התראה מקדימה - המשחק מופסק בזה הרגע על ידי השופט וכולם נסים למרחב המוגן.
-לאחר מכן תהיה חזרה למגרש עם קבלת האישור והשופט יחליט האם ממשיכים מיד או שיש צורך בחימום קצר.
-נפלים סביב האצטדיון? צריך לפנות אותם, באחריות הקבוצה הביתית, ואם תוך שעה העניין לא מסתדר אז השופט יכול להחליט על סיום המשחק.
-חדר ה-VAR נמצא בשוהם, על כן אם תהיה אזעקה שם ובמקומות אחרים לא - באותן הדקות לא תהיה מערכת VAR.
זה נשמע מורכב ומאתגר הרבה יותר בהשוואה לקורונה. וגם סיכוי למצב בלתי ספורטיבי למשל הפועל תל אביב עושה התקפה מסוכנת ודניאל דאפה מגיע לאחד על אחד מול השוער, גם ככה היה מחמיץ, אבל יש אזעקה וצריך לעצור מיד. הלוואי שזה יצליח ויעבור בשלום והליגה תושלם על כר הדשא ואולי גם כמה משחקים בפלייאוף עם קהל. חייב את זה.
הקוסם אייל ברקוביץ’ חוגג יום הולדת 54 - על כך שהוא דמות צבעונית אין עוררין, פה גדול, קריירה אדירה - האם הוא גם לדעתכם הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים? מה הרגע הכי זכור לכם מהקריירה שלו? האם היה יכול לשחק בקבוצה טיפה יותר גדולה? יכולת המסירה שלו באמת ברמה עולמית? מתחילת הדרך במכבי חיפה עד שהפך לשחקן הטוב בארץ - וסיום עצוב לקריירה בעונת העגלאקטיקוס במכבי ת"א; סמל של נבחרת ישראל ו-0:5 על אוסטריה אבל גם 5:0 מול דנמרק ובעיקר זכור בקמפיין גרנט השני “אני רוצה שהנבחרת תפסיד”. המשחק האגדי נגד מנצ’סטר יונייטד, ההתגרות בקהל של סלטיק, תקרית הבעיטה לפנים ועוד…
אני חושב שכאשר מדברים על נבחרת ישראל ההיא של שליימה שהייתה פספוס אז השם הראשון שעולה הוא ברקו - לא שהוא היה לא טוב אלא שזו הייתה הנבחרת שלו בעוד על רביבו תמיד אמרו שהוא פחות ‘התאמץ’ ופחות שמח להגיע. אני זוכר היטב את הסרט פליימקר של דני ענבר ואיך עונת 2005/06 התדרדרה מרגע לרגע וגם ברקו עצמו הוכיח עד כמה הוא עם פטיל קצר.
לא נראה כנראה שחקן שייתן הצגה גדולה יותר נגד מועדון גדול כמו הקרקס שהוא עשה למנצ’סטר יונייטד, היה מאוד מוערך בממלכה ופורץ דרך. האמת שמשעמם בלעדיו.
כילד אגב תמיד הייתי יותר “ממחנה יוסי בניון” כי הדריבל שלו היה עוצר נשימה וראיתי את יוסי עושה צחוק מהליגה, ברקו מבוגר יותר כמובן, עם הזמן אתה לומד להעריך גאונות אחרת. ברקו היה יכול להעמיד שחקן מול שוער מהרבה נקודות במגרש.
קרוב לחודש וחצי שליגת העל בהקפאה. המשחק האחרון היה ה-2:8 ההזוי של בית"ר ירושלים הלא צפויה נגד מכבי נתניה. המלחמה נגד איראן עדיין בעיצומה, וספק אם המשחקים יוכלו להסתיים מבלי התראות, אבל “ההצגה חייבת להימשך”. גם ללא קהל. שני מחזורים לסיום הליגה הסדירה והמחזור ה-25 יוצא לדרך. ארבעה משחקים ביום שבת, המוקדם ביותר לקראת השעה 20:00, שני משחקים ביום ראשון ואחד מרכזי ביום שני.
כמובן שכל קבוצה יכולה להיפגע מסטטוס הזרים שלה, למשל אנדריאן קרייב הבולגרי מסרב כרגע לחזור לישראל, מכבי תל אביב בלי מאמן כרגע(?) ומעבר לכך חדשות לא טובות שהתגלו בפגרה הכפויה היו מצבו של דן ביטון שסובל מדלקת בלב. שחקן העונה אולי של 2025/26 לא יוכל לעזור להפועל באר שבע שחולמת על תואר אליפות ראשון מאז 2016.
כבר ביום שבת תצא לדרך ב"ש, שיצאה לפגרה הכפויה בטעם מר אחרי תיקו 1:1 נגד הפועל חיפה, במשחק בית נגד הפועל פ"ת לה שאיפות על פלייאוף עליון והיא קרובה-קרובה להגשימן. בית"ר ירושלים תארח קצת לאחר מכן את עירוני טבריה, התלבטות לגבי עומר אצילי. כזכור בית"ר קטעה את המשבר בצורה הכי טובה שיש. הפועל ק"ש שבמומנטום טוב במקום התשיעי תנסה לשים בצד את המצב הבלתי אפשרי בעיר כשתשחק נגד בני סכנין באצטדיון בנתניה. מכבי בני ריינה שנראה שלא תוכל לשרוד, האחרונה בטבלה, מארחת את הפועל ירושלים שמעל הקו האדום וחייבת נקודות.
אם לא המלחמה סביר להניח שביום שני היינו רואים את בלומפילד מלא מקצה לקצה, חגיגת כדורגל בהשתתפות 30 אלף צופים, אדום וירוק - אבטיח של קיץ שמתקרב. הפועל תל אביב של אליניב ברדה על הגל למרות התיקו המאופס בדוחא נגד סכנין שקטע את רצף הניצחונות. היא ניצחה בכל משחקי הבית שלה העונה למעט הדרבי שלא באמת שוחק, זו העונה הטובה ביותר שלה מאז 2014, וגם הקהל של מכבי חיפה של ברק בכר מוסיף צבע ומגיע בהמוניו. זה נראה כמאבק קלאסי על המקום הרביעי כשלשתי הקבוצות יתרון. בסיבוב הקודם חיפה ניצחה 0:2 בסמי עופר ויצאה מהמשבר. הפועל תחסר את פלקאו, ומנגד שובו של הקפטן פרנאן מאיימבו יכול להוסיף לקבוצה בפן המנטאלי.
ביום ראשון, מכבי נתניה רצתה שהאדמה תבלע אותה אחרי התבוסה נגד בית"ר, רוני לוי והיהלומים רוצים לתקן במשחק חוץ נגד מ.ס אשדוד מהתחתית, משחק שהם חייבים לנצח כדי לשמור על סיכוי קלוש להתברג בפלייאוף העליון. עוד משחק הוא בסמי עופר, מכבי ת"א שהייתה בתנופה יחסית - אפקט המאמן החדש אחרי הדיכאון עם זרקו לאזטיץ’, ועדיין מקדימה את היריבה העירונית - נגד הפועל חיפה.
הפועל ירושלים, במשחק עלוב כהרגלה, לא מצליחה לגבור אפילו על ‘יריבתה’ מכבי בני ריינה בתיקו אפס משמים ובלתי צפי בעליל. המנורת לד בקצה המנהרה היא שהחלוץ המונטנגרי נחת בארץ וצפוי לעמוד לרשותם של האדומים שחורים במחזור הקרוב.
בטר גובר על טבריה (אפשר לדבר על ההתנהלות וההחלטות ההזויות בעניינה - כמו שאומרים רק בישראל) בשניה האחרונה ובכך הפער בתחתית גדל עוד יותר. מחזור הבא דרבי.
משחק מסקרן בבלומפילד בין המארחת הפועל תל אביב לבין מכבי רדיו חיפה. היעדר הקהל יספק להפועל תל אביב את התירוץ המושלם להפסיד בבית (לאו דווקא היום) ועדיין לשמור על הנראטיב של עונה מושלמת כי ‘בלי הקהל זה לא אותו דבר’.
מאמן מכבי תל אביב רוני דיילה מתבזה בבארים של פלורנטין עד כדי הגעת משטרה למקום. כיף גדול בכדורגל הישראלי.
היום הפועל תל אביב נגד מכבי חיפה, אני אשא תפילה קטנה שזה משחק הבית האחרון שלנו בלי קהל, אבל אני אולי קצת נאיבי. מנסה להסתכל על החיובי, מבין שכל הקבוצות באותה הסירה ולא הכל מושלם - אבל העיקר שהפועל חוזרת. ההתלהבות הזו גם אם מהבית ולא כחלק מ-30 אלף בבלומפילד - כשההתקפה מתחילה להיראות מסוכנת, שיש בעיטה ליד הקורה, כמה מסירות טובות, כשהשחקנים מתחממים.
קודם כל שהמשחק יעבור חלק, באמת, בלי אימת ההתראות והאזעקות, זה כמובן גורם לפחד מסוים וגם מעכב את המשחק, שחקנים צריכים שוב להתחמם אחרי שהם בחוסר מעש.
הניצחון של מכבי ת"א אתמול מזעזע עבורינו מבחינת הטבלה, ומכבי חיפה עדיין לא רחוקה מספיק מאיתנו בקרב המסתמן על המקום הרביעי. אני מקווה שננצח היום על אף הבור במרכז השדה, וחבל שאל-ים קנצפולסקי עד שהיה אמור לקבל הזדמנות כביכול על תקן השחקן האגרסיבי באמצע - הוא לא כשיר. אחד הבלמים צריך לשחק אולי במרכז, אפילו אולי שחר פיבן, וגם לרועי אלקוקין יש הזדמנות כנראה לחזור לשחק טוב. חוץ מהוולה הנהדר שלו לפני כמה משחקים - הוא ממש בדעיכה. הרבה זמן לא ניצחנו את מכבי חיפה, מאז 2020, זה יותר מדי, העונה אנחנו קבוצה טובה יותר.
קשה כאמור להתייחס למה שהיה לפני המלחמה. מדגדג לראות את שאנדה סילבה בהרכב פעם אחת ואנחנו עם סתיו טוריאל חד קבוצה אחרת לגמרי. אני בעד לשחק רק עם חלוץ ‘9’ אמיתי ולא עם עמרי אלטמן שם.
ניצחנו אתמול במשחק לא טוב, בעיקר במחצית הראשונה, ואני מבסוט. יכול להבין אוהד ירוק או בכלל שידבר על הפנדל הראשון שהיה מאוד-מאוד גבולי. אבל הפועל תל אביב לא ניצחה את מכבי חיפה כל-כך הרבה זמן כבר אז אני לא מתנצל.
הרחובות אדומים, החולצה עם הסמל, המחשבות שלפני. לראות את בלומפילד מרחוק, הכניסה ליציע, שירי השחקנים, הרחש כשהגול בדרך, החגיגה והחיבוקים. “אחרייך הפועל” ועוד ועוד ועוד. כמה אני מתגעגע כבר, יאללה.
היה צפוי שתהיה חלודה מאוד גדולה אצל שתי הקבוצות בפעולה החשובה, כושר גופני לקוי. אבל השחקנים הראו הרבה לב ונשמה, וקשר לשחק ללא מרכז השדה שלך. לויזו היה מעל היתר, מצטרף מקו שני ונע לעומק והוא הוסיף את זה למשחק שלו לדעתי, בתחילת הדרך בהפועל הוא היה רק דריבל. מעבר לסיפוק שבניצחון לראות כמה השחקנים מחוברים והמועדון וכדומה זה באמת היה רגע של כיף.
אני לא רוצה להיות חזיר אבל כן רודף אותי עניין הדרבי הזה עם המכה הכפולה של גם הפסד טכני וגם הורדת נקודות, טכנית צברנו 50 נקודות מ-75. לגבי הכתבה הבאה - נחמד לקרוא, אוטוטו נגמר סיבוב [חשוב לעשות תוצאה טובה נגד הפועל פתח תקווה] עם ניצחונות בדרבי, על הפועל באר שבע - שניהם בדקה האחרונה, וגם נגד מכבי חיפה. אבל אנחנו לא מספיק קרובים למאבק האליפות, הפועל צריכה יותר את הקהל אולי מאשר האחרות. וגם אם עשינו תוצאות טובות, אני לא רואה את הפועל מנצחת דרבי כשהוא משחק על תואר, וגם לא את ב"ש או בית"ר ירושלים.
אין לי בעיה “להודות” לגבי השיפוט, אני ראיתי זווית אחת שהרגישה לי פנדל, וזווית שנייה שהרגישה לי שלא היה ולא נברא. היה כל-כך חשוב לנצח אותם בגלל כל הזמן שחיכינו לזה וגם בשל החזרה מהפגרה, הם כמובן גם יריבה ישירה על המקום הרביעי שלנו.
-עוד משהו ששווה אזכור: שמעתי כל מיני קולות שמדברים על אנדריאן קרייב שלא בטוח שהוא לא יחזור אלא שהוא “מתעכב”, שזה לא אבוד. חלק חשוב בקבוצה ויהיה נחמד לקבל אותו.
אגב כמובן שבאנגלית כל ספיץ’ נשמע יותר טוב, ועדיין: נאום יפה של המנכ"ל אחרי המשחק נגד מכבי חיפה. אני התרגשתי. באמת מרגיש שהפועל זו משפחה אחת גדולה, החיבור המדהים של הזרים, העובדים.. הלוואי וזו רק ההתחלה. אליניב ברדה יושב שם אשכרה כמו שחקן, חמוד.
בהתאם לכדורגל האירופי גם במדינת הכדורגל הקטנה שלנו מתקרבים לשלבי ההכרעה ומחר - מחזור מספר 26 ואחרון בליגה הסדירה. שני עניינים מרכזיים על הפרק: הפועל פתח תקווה השישית ומכבי נתניה השביעית, שתיהן במשחק בית, בקרב על המקום האחרון בפלייאוף העליון, ולצערינו המשחקים האטרקטיביים שלהן ייערכו בנוכחות אלף איש בלבד כי הנחיות פיקוד העורף תקפות עד ליום שבת| וכן האפשרות שנראה מוליכה חדשה לליגת העל - בהתאם לגמגום המתמשך של הפועל באר שבע והטירוף של בית"ר ירושלים מנגד.
בהתאם למעמד, המשחקים מחר בשעה אחידה - ב-20:00. מכבי נתניה שחזרה לנצח במחזור האחרון ותארח את הפועל חיפה, חייבת לנצח, ובמקביל שהפועל פתח תקווה תפסיד במשחק הבית להפועל ת"א של אליניב ברדה, שאמנם במשחקי הבית היא מושלמת, אבל במשחקי החוץ ניצחה רק שלוש פעמים ואחת מהן הייתה גם כן בבלומפילד - הדרבי נגד מכבי. משחק באווירה מחשמלת באצטדיון המושבה-שלמה ביטוח - הפך ל"רדום" בגלל המצב לצערינו. פעם זה היה משחק צמרת של ממש - נוסטלגיה!
מי שהצליחה “להערים” על מגבלות הקהל, בין אם בזכות דחיפה של המשטרה ובין אם קצת מזל - זו בית"ר ירושלים שתפגוש את הפועל ירושלים לדרבי - ביום ראשון, ולא בשבת כפי שתוכנן תחילה, ועל כן צפויים לפחות 20 אלף צופים למלא את טדי. בית"ר חזרה במשחק הקודם מפיגור 2:0 מפתיע נגד עירוני טבריה, עם המהפך המי יודע-כמה העונה. והיא רחוקה רק שתי נקודות מהמוליכה הפועל ב"ש, ששיחקה בחמישי בחצי גמר הגביע והתקשתה.
לא רק שב"ש אולי קצת עייפה ומסתגלת לחיים ללא דן ביטון שלא יכול לשחק - אלא שיש לה משחק לא פשוט בכלל נגד מכבי תל אביב שעם המאמן החדש נראית קצת יותר טוב ומחכה כבר להוכיח את עצמה במשחק גדול. אגב, עם כמה שמכבי ‘חוטפת’ העונה ביקורת - היא רחוקה רק שבע נקודות * (הכוכבית - קיבלה ניצחון טכני בדרבי) מהפסגה, אז האופטימיים יוכלו לספור אותה.
עוד בין היתר: מכבי חיפה תארח את עירוני קריית שמונה, הירוקים נכנעו 2:0 בבלומפילד ורחוקים תשע נקודות מהמקום הרביעי יש לציין, ולק"ש מצידה יש פור טוב על התחתית אבל קשה לחשוב על כדורגל בזמן שהעיר במצב כזה קשה בגלל המלחמה. עירוני טבריה תקווה לשכפל את המחצית הראשונה מהמחזור הקודם והיא חייבת נקודות נגד מ.ס אשדוד, בני סכנין של יוסי אבוקסיס מארחת את האחרונה בני ריינה.
אני זוכר שסימתי את משחק סיום הליגה הסדירה נגד הפועל פתח תקווה בחוץ כ-“משחק חוץ שהפעם אני אגיע אליו”. בתחילת העונה סתם התעצלתי ואילוצי לו"ז, אחר כך איתי חבר שאוהד הפועל ת"א שרוף ממני ושאלתי אותו אם הוא נוסע למשחק [נגד מכבי נתניה] ואמר שלא ואז אמרתי - “הם לא מגיעים לחוץ (לא מנצחים אף פעם) - אז גם אני לא”. והפועל פ"ת קבוצה מרגשת שאי אפשר שלא לחבב אותו, המגרש די קרוב ועוד ועוד אבל לצערי זה לא יסתדר כמובן.
חשוב לראות את הפועל משפרת את מאזן החוץ שלה וזה אתגר לא פשוט עבורינו, לשמור על קשר עין עם הצמרת הגבוהה. בבלומפילד ניצחנו 0:4 אבל כבר ראינו שהתוצאות שלנו בבית הן לא הגיוניות, ולמרות שהיה משחק כיפי התוצאה בטח לא הייתה צריכה להיות כזו.
מקצועית קצת קשה באמת לנתח. פרנאן מאיימבו היה נראה מעולה במשחק החזרה שלו, כעת אנחנו מקבלים חזרה את לוקאס פלקאו שהיה מושעה והוא יעשה סדר במרכז השדה. צריכים פרטנרים ללואיזו ששיחק די לבד בחלק הקדמי. צריך להמשיך עם בואטנג מקדימה וטוריאל צריך לבעוט יותר לשער. יאללה הפועל. אני אגב מאחל לפ"ת כמובן שתהיה בפלייאוף העליון, היא ראויה הרבה יותר מנתניה.
אחרי האיכסה המתמשך מריאל מדריד אמרתי לעצמי - “לא נורא - היום ב-20:00 תוכל לשבת וליהנות קצת מכדורגל”. חזרתי לדירת השותפים שלי לראשונה מתחילת המלחמה ואפילו אבא שלי הגיע לראות מחצית ככה על הדרך. תיקו 0:0 מאכזב מאוד ואני מחלק את זה לשתיים: אם היינו מנצחים עוד היינו כביכול בתמונת האליפות, אנחנו קבוצת הצמרת היחידה שמשחקת היום. זה אולי היה ‘מלחיץ’ את האחרות. ומחעבר לכך היכולת לא טובה.
זה משחק שני כבר אחרי החזרה מהפגרה הכפויה, ציפיתי לראות קצת יותר טאץ’ בכדור ומהלכים שהיינו עושים, שיפור מסוים בכושר הגופני. רוב המשחק הרגשתי שקשה לנו להניע כדור ואין מסה בחלק הקדמי. אבל זה לא חדש - קשה לנו נגד הפועל פתח תקווה ואנחנו לא מצליחים במשחקי החוץ.
הפועל שיחקה טוב ברבע השעה הראשונה ובדקות 65-80 משהו כזה. אבל לא היו ממש מצבים, כמה בעיטות לאמצע, וגם לא מספיק מוטיבציה. ראיתי את הסרטונים של האוהדים שבאו לחודורוב להטריף אותם - חבל שלא “הגיבו” לזה.
סתיו טוריאל על אוטומט מנסה להגביה וחבל זה לא חכם. דניאל דאפה לא הצדיק את הקרדיט בפעם המי-יודע כמה. גם לויזו שאמנם רץ המון ולוחץ נהדר - היה קצת פחות טוב. אני רק רוצה מהמאמן ברדה שיציב את השחקנים במקומות הנכונים. אלטמן או כסופר-סאב או כמספר 10. לא בכנף ולא בשפיץ.
בסדר לא נורא, מקום רביעי העונה זה גם יפה, נגדל קצת יותר וובוס לקראת העונה הבאה מה שנקרא ומעניין איזה חלק ניקח בפלייאוף. מה נעשה בשני הדרבים, האם נשפיע על זהות האלופה ועוד
עוד משהו שעלה לי: שש הקבוצות הכי גדולות כנראה בתולדות הכדורגל הישראלי יהיו בפלייאוף: מכבי תל אביב - השלישית בטבלה, מכבי חיפה - השנייה בטבלה, הפועל תל אביב - הרביעית בטבלה, בית"ר ירושלים - השנייה בטבלה, הפועל פתח תקווה - השישית בטבלה, ומי שחסרה והייתה קרובה היא מכבי נתניה [אבל לא הצליחה לעשות את המינימום במשחק המכריע שלה].
כמו שדיברו על זה שמעט מאוד פעמים ברביעייה הראשונה קיבלנו את מכבי ת"א, מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, זה קרה ב-2009-10.
הפועל פ"ת מועדון בריא שצמא לרגעים כאלה, הקהל תמיד היה שם [אני זוכר את השלט “אנחנו זן נדיר - ציפור משונה” - בימים קשים] וזה המיקום הכי גבוה שלהם מאז 2001/02 אשכרה.
-משיטוט בפורום שדים של אוהדי הפועל תל אביב וגם התגובות באינסטגרם וכדומה - קצת כעס על אליניב ברדה ועל זה שהפועל די צפויה ולא כבשה הרבה זמן כבר שער שדה אמיתי, יש המון כישרון על המגרש ובספסל וזה לא בא לידי ביטוי.
בית"ר ירושלים מנצחת בדרבי לראשונה מזה הרבה זמן עם 0:2 קליל על הפועל ירושלים וגול קלאסי של עומר אצילי לחיבורים לעיני 30 אלף אוהדים, אבל הפועל באר שבע עמדה בלחץ, ניצחה 1:3 את מכבי תל אביב בבלומפילד אחרי הרבה מאוד זמן - עשור (איזה סלאלום של קנגוואה) במשחק מול מאות צופים בלבד, ומסיימת את הליגה הסדירה במקום הראשון בטבלה. היא מוליכה על הצהובים-שחורים בשתי נקודות. וכך, שתי התל-אביביות רחוקות עשר נקודות והן לא במאבק האליפות.
פורסם כבר לוח המשחקים לפלייאוף שייפתח עם דרבי תל אביבי אותו תארח מכבי תל אביב. הבעיה היחידה: החשש מהסלמה במצב הבטחוני, קריסת הסכם הפסקת האש ו…כדורגל בלי קהל.
