נטע לביא שתי רמות מתחת לגלזר או אלברמן בשיאו. שחקן לא רע לרוטציה אבל זאת עמדה שהם בהחלט יכולים (ומנסים) לשדרג. קריטי לקבוצה גדולה ששולטת במגרש וצריכה להיות מסוגלת להפעיל מכבש. הייתי מוותר על חזיזה שאני לא כל כך מחזיק ממנו, ונותן לאשכנזי עוד יותר חופש להצטרף לרחבה כמו שהוא יודע (אולי עם הטייה לשמאל אם רוצים תבנית של 4-4-2). זה לא בני יהודה אם משחקים עם ארבעה בהגנה ושלישיה התקפית של שרי, רוקאביצה ושועה.
מסכים שבהתקפה יש להם את הכישרון כדי להבקיע בכל משחק, אבל ההגנה שלהם פגיעה מאוד ולכן
חברים, אני לא רואה כדורגל ישראלי, אבל בד״כ יודע פחות או יותר מה קורה.
שאלה: איך יתכן שכל המשחקים החשובים של השבועיים הראשונים מסתיימים בלי שערים? האם הרמה כזו ירודה?
אני גם תוהה אם העובדה שכמעט כל השחקנים הישראלים הבכירים משחקים בחו״ל פוגעת קשות בליגה.
הליגה הישראלית היא השילוב הגרוע ביותר עבור הצופה: מצד אחד הרמה היא אכן מאוד נמוכה מבחינת איכות השחקנים, מצד שני מדובר בליגה מאוד קשה, בלי גרם של ציניות.
רוב הזרים, גם כאלה שעשו עונות יפות בליגות טובות יותר לא מצליחים כאן וזה לא מקרי. הכדורגל מאוד מאוד מאוד הגנתי, איטי מאוד, אין כמעט שטחים, המאמנים חוששים להפסיד והזמן שמשוחק נטו הוא מהקצרים בעולם. השופטים שורקים על כל נגיעה, אינספור בזבוזי זמן ותוספות זמן קצרות.
אני חושב שביחס לססגוניות ביציעים לעומת מה שאנו מקבלים על הדשא, זו אחת הליגות עם ההפרש הכי תהומי באירופה. למכבי חיפה ולמכבי תל אביב לדוגמא יש למעלה מ-15,000 מנויים, יותר מקבוצות מרכז טבלה בספרד.
יש כמה אצטדיונים מדהימים (טדי, בלומפילד, סמי עופר, טרנר), וחמישה מועדונים גדולים עם קהל גדול, שזה באמת מרשים למדינה כזאת קטנה.
ולמרות הכל, אין כמו הליגת זבל הזאת.
אתה חושב שזה קשור גם לרמת מאמנים נמוכה? והמעמד האפסי שלהם?
היו בעיטות לשער, אבל הם פספסו את המסגרת הם פספסו.
וברצינות, הרמה ירודה כי אין מה שמושך את הליגה למעלה. לדעתי מה שיגרום לנו לשבור את תקרת הזכוכית זה לעשות היי טק גם בכדורגל ולהקל על זרים בעלי שיעור קומה לבוא לפה.
לא חושב ש0-0 הוא מדד לרמה נמוכה, הרמה נמוכה בלי קשר לכך 
קצת מספרים בנושא בתיקויים המאופסים:
האמת, אם מסתכלים על ה5-10 השנים האחרונות אני לא חושב שהמצב הורע. בשנה-שנתיים האחרונות הגדולות פחות טובות, לכן בין היתר הכשלונות האחרונים באירופה, אבל יש עונות מעבר כאלה בכל ליגה. בסך הכל המצב בסדר, אנחנו נמצאים במקומנו הטבעי בעולם: איפשהו בין הליגות של הונגריה, רומניה, בולגריה וכאלה.
אני מניח שכאשר אתה אוהד קבוצה, אז אתה אוהד ללא קשר לרמה. אבל, האם באמת נהנים מכדורגל כזה?
והאם לדעתך הכישלון של שחקנים לא ישראלים הוא בגלל סיבות מקצועיות בעיקר או בגלל סיבות חברתיות בעיקר?
בהפועל תל אביב מביאים שחקנים רק אם הם בחינם
משחק חשוב נגד מקדוניה בטרנר, לפני אחד קשה נגד סלובניה.
פשכה מדווח שאם עמבה בלם יונתן כהן ישחק חצי כנף שמאל (מקומו של דסה בימין מובטח). כמו כן, עדיין מתלבטים מי יעמוד בשער.
מסקרן איך הנבחרת תתמודד עם העובדה ששחקננו לא מרבים לצבור דקות לאחרונה.
זהבי וכיאל, שני השחקנים הכי טובים שלנו יעלו כנראה עם זריקה. לא רואה אותם סוחבים שני משחקים מלאים תוך פחות משבוע. בנוסף לכל הנעדרים (ייני, ניר ביטון, טוואטחה) הלא משחקים (דאבור) והמשחקים רע (דור פרץ). המצב על הפנים.
שלא נדבר על זה ש-2 המגנים הפותחים שלנו דסה וטוואטחה הם שחקנים חופשיים ולא מתאמנים בצורה סדירה במשך כל הקיץ. וגם השוער הראשון לא ראה דשא מתחילת העונה.
נצטרך המון מזל ויכולת טובה מהרבה שחקנים בשביל לצאת בשלום מצמד המשחקים הקרובים.
דרך אגב, נחמד לראות פה את כל השמות המוכרים מהפורומים של ריאל ובארסה.
טוואטחה לא בסגל כי הוא לא שיחק בכלל איזה שנה.
דסה זה עוד סביר, כמו שמכבי נראים האימונים בקיץ איתם לא היו עוזרים הרבה…
לא רק שני המגנים, רוב השחקנים בהרכב לא משחקים באופן רציף לאחרונה. מצד שני, זו בעיה שסביר להניח שהיא גם מנת חלקה של מקדוניה.
אני לא יכול להגיד שאני נהנה מהרמה וגם לא מהתוצאות בתור אוהד הפועל תל אביב, אפשר לקרוא לזה התמכרות 
בנוגע לשחקנים הזרים, זה תלוי מאיפה הם מגיעים, יש כאלה שנכשלים בגלל פערים מנטליים אבל בכנות, פשוט קשה להצליח בכדורגל כזה איטי.
בנוגע לנבחרת, זה מזכיר לי את מה שקרה בקמפיין של גוטמן. התחלה טובה מאוד עם הרכב “מהבית”, ואז אחרי כמה חודשים טובים ממשיכים עם אותו הרכב למען ההמשכיות אבל השחקנים פצועים/לא משחקים וההמשך ידוע.
זו אחת הבעיות שלנו בנבחרת, גם כשמוצאים שיטה ושחקנים מתאימים תמיד מגיע השלב בו הם מפסיקים לשחק בקבוצות שלהם ואנחנו מגיעים למשחקי הכרעה עם 3 שחקנים בכושר משחק. מבאס.
ועדיין, נוכחותו של כריסטיאנו הישראלי, גם עם זריקה או עם רגל אחת, משאירה אותי עם תקווה.
מרציאנו…
אופיר מרציאנו; אלי דסה, חאתם עבד אלחמיד, לואי טאהא, אוראל דגני, עמרי בן הרוש; דור פרץ, ביברס נאתכו, מנור סולומון; ערן זהבי, מונס דאבור.
לא ראיתי את נבחרת ישראל מאז שמיכאל זנדברג שרף את האגף השמאלי של הנבחרת מתישהו בעשור הקודם. היום ראיתי את רבע השעה האחרונה והאמת שנהנתי. כדורגל התקפי ומשוחרר (אולי אפילו משוחרר מידי), מגנים שעולים להתקפה, צירופי מסירות כניסות לרחבה ודריבלים. המקדונים נראו חבורה של הייטקיסטים שייצאו לגיבוש ובין היתר שיחקו כדורגל, ועדיין, ישראל שיחקה מאוד יפה.
זה תמיד כך? לי זכורה נבחרת אפורה שתקוותה היחידה היא להניע את הכדור בין דודו אוואט שמעון גרשון ואריק בנאדו.
משחק חיובי של הנבחרת. סך הכל מדובר בכמות נאה של דקות טובות.
דסה הוא אחד המגנים הבודדים בארץ שיודעים להרים כדור.
הופעות טובות לאלחמיד וסולומון. פרץ עדיין חורק.
היו גם לא מעט תקופות אפורות/מבאסות כמיטב המסורת
דווקא בקמפיין האחרון היה כמעט בכל משחק(אם לא בכולם) דקות של כדורגל טוב. אתמול בכל מקרה ממש חנקנו את המקדונים באיזה שלב, חבל על הספיגה הקלאסית והמיותרת.
בכל מקרה גם אני הייתי נוטה שלא לראות את משחקי הנבחרת, בעיקר כדי לא להתאכזב, אבל האוסטרים עושים עבודה מצוינת. אני עדיין מתאכזב אבל לפחות יש לי תקווה מסוימת
כן, התכוונתי יותר לתקופות קודמות.
בכל מקרה, סלובניה מנצחת את פולין מה שדי מסבך את ישראל. מניח שנצטרך לנצח אותם ואת מקדוניה בחוץ, או משהו בסגנון.
אמנם הפסד אבל פאק לא חשבתי שאי פעם יהיה נחמד לראות את נבחרת ישראל. חוץ מערן זהבי נאתכו קיאל ומונאס דאבור לא הכרתי אף שם, מרגיש קצת כמו מטומטם. אלחמיד שחקן ממש מעניין. קיאל ונאתכו ממש משלימים אחד את השני.