סרגיי בלנצ׳וק, איברהים דורו, דירסאו, אוברניאק, רפי כהן בשיאו, גצקו, אוואט, גלאם, חזן, קלשנקו (בהרכב הפועל ת’'א נגד מילאן לדעתי), מרקו בלבול, ויקטור פאצ׳ה, גולסה… בלתי נגמר. כל הכבוד שאתה כזה אופטימיסט חסר תקנה, כי זה כנראה מקביל אולי רק ללהיות אוהד סיטי בתקופת פרגי.
אפרופו פיק, הייתה לו איזו עונה אחת שהוא התחיל עם רקורד משוגע, לא זוכר אם זו הייתה עונת הקיזוז.
מבחינת ההרכבים האלה הוכח פעם אחר פעם שהמרגשים ביותר הם של הפועל פתח תקווה
הוא שם 28 גולים בעונת הקיזוז, מלך השערים כמובן. מספרי זהבי
הרכב הפועל פתח תקוה מוכל בתוך מכבי חיפה, חוץ מהעייט
שי הס, קוזו, עבד רבאח, איליה יבוריאן, גיא שמיר, כרמלו מישיש, אלון מאיה, אלי אברבאנל, יניב עופרי (כמעט לקחו אליפות מביתר)
יניב עופרי זה אפילו לא one season wonder, נתן שני שלושערים בתחילת העונה וסה״כ 8 בעשרת המחזורים הראשונים - ונעלם
עונת 96/97 אחת הגדולות, עם הגלגול של שאלוי והפיניש של אוחנה במשחק העונה…
איזה שחקן היה אוחנה ואיזה באסה שראינו רק את הסוף
דייגו הישראלי, אם לוקחים בחשבון את כל הסיפור, הכריזמה וכו’.
שני שערים גדולים באותו משחק
אחד ששאלוי בעט מהחצי, פגע בקורה ואוחנה עצר עם החזה ובעט מהפינה של השער.
השני זה מה שאתה מדבר עליו (׳אם זה יהיה שער זה יהיה שער גדול׳), העביר בין הרגליים ובעט ימינה לפינה
אולי דייגו הישראלי, אולי לא דייגו הישראלי, לא יודע מה זה דייגו ואף אחד לא יגיד לי שאני דייגו או שאני לא דייגו ומה שבטוח שאולי אני דייגו
חחחחחח ממש צחקתי
אני “נכנסתי למשחק” כמו שבוני גינצבורג אוהב להגיד פחות או יותר מעונת 1999/00, חלקים מסוימים מעונת הדאבל של הפועל והשאר בדיעבד. אבחר בשמעון גרשון לראייה הסובטייקטיבית שלי כבלם הגדול ביותר שראיתי פה. הוא היה פחות שנים בטופ אבל הופעות כמו ב-1997/98 “אליפות השרוכים”, הדאבל שלנו כעבור שנתיים, עונת הרבע גמר גביע אופ"א מול חלוצים ענקיים וזולה ואחרים - לא ראיתי מבנאדו. גרשון היה יודע לצאת עם הכדור קדימה ברמה של קשר, כבש המון בפנדלים אבל היה מנהל משחק מאחורה עם טונה של כריזמה וקסם אישי. אולי הבעיה שלו הייתה שלא היה שולח מרפקים ולא חוטף כדור ‘במלוכלך’ וברור מי נראה טוב יותר בגיל מופלג ומי השמין. זה ‘הניצחון הקטן’ של אוהדי הפועל שמאז המעבר לבית"ר הוא בטח לא היה אותו שחקן.
לאהבלים כמוני ששכחו לבטל את ערוץ הגולד - יש כל מיני “קיצור תולדות הליגה” מאז 1994/95 ועד 1998/99 או משהו כזה, מי שאוהב היסטוריה ממש רחוקה.
שילוב של ההרכב הכי גדול של הקבוצה שלי זה מן הסתם ינוע על שילוב הדאבלים, הגנת הברזל של X יחד עם ההתקפה המדהימה של Y, עם שלום תקווה מהספסל. אניימה או אלימלך? כנראה שביט, שבדיוק לפני עשור הצטלמתי איתו בבית ספר שלי תל נורדו, כי אין כמו אהבה ראשונה.
מנסה: אלימלך| בכר, דה סילבה, גרשון©, אנטבי| ורמוט, אבוקסיס, הולמאי, טועמה| שכטר ודמארי
ספסל: אניימה, שלום תקווה, טלקיסקי, דומב, זהבי, רונן חרזי (ברך אחת), פיני בלילי
כמה זמן ורמוט היה טוב בהפועל תל אביב?
זה לא נמשך בערך חצי שנה?
הגזמת רק הדאבל זו שנה שלמה, עונה אדירה בה היה לגיטימי לתואר שחקן העונה, 9 גולים בליגה ו-16 בישולים, הצגות גם באירופה. תראה הוא היה הרבה זמן בקבוצה, ילד מוכשר ב-2005/06, רגעים יפים גם בעונה אחר כך, היו לו עוד שנתיים טובות ב-2008/09 ו-2013/14 כשכל הקבוצה הייתה הוא ודמארי בערך. הוא שחקן שמבחינתי בליגת העל בקטגוריה של אינייסטה “מעל למספרים”. כולם יודעים שהוא לא ירים במכה הראשונה ובכל זאת אוכלים את ההטעייה שלו. המעבר למכבי נכפה עליו, סוג של. את מי אפשר לשים אגב? גם לטועמה היו הרבה ‘הפסקות’ בהפועל.
הגול הכי גדול שראיתי היה של טלקיסקי בדרבי ב-2007-08, חוץ מהוולה של ווצ’יצ’ביץ’ נגד באר שבע וכמובן זהבי. ודני בונדר נגד מכבי.
אחרי שסיכמנו שאוחנה הוא דייגו, מסכים שגילי הוא אינייסטה (חוץ מזה שהוא בוגד בן זונה יימח שמו לעומת אנדרס הקדוש). מקומו בהרכב של הפועל הוא חובה, הוא היה השחקן הכי טוב לדעתי בקבוצה בתקופה של גוטמן (חוץ מאניימה) וגם זה היה די קונצנזוס בקרב השחקנים. גילי הוא הקוסם והכל עובר דרכו.
גם בשער אליפות יש לו חלק (גם כבש את השער הראשון בטדי ונתן הצגה בגמר גביע), גם בבישול הענק למהראן לאלה (
) בקרית אליעזר בפלייאוף, כיכב בדרבי 4-2 ונתן הצגות באירופה במיוחד מול סלטיק וראפיד.
אהבתי דור, עשינו אותו הרכב בדיוק חוץ מבשער. שביט הכי מרגש שיש אבל אניימה ליגה אחרת, השוער הכי טוב שהיה פה ביי פאר, וכמו שגיא אוהב, אפילו הביא מספרים 
אגב וויצ’יצ’ביץ’ הכשרון הכי גדול שהיה אצלנו מבחינת הזרים שבסוף לא היה פקטור לכלום. פספוס ענק שאם לא היה נפצע אולי לא היה נוצר מיתוס ערן זהבי.
ומנטאשאשווילי מול ראפיד והכלב בליון.
גרשון היה איטי מאוד, בסגנון רב״ש.
בנאדו בלי משחק רגל אבל בזמנו זה לא היה עניין. לקח איזה עשר אליפויות. איך אמר עליו אורי אוזן? מספיק ללחוץ לו את היד כדי להרגיש כמה הוא חזק
אובארוב?
אגם גם באקו לא פראייר
לדעתי הגול הכי גדול של גילי ורמוט זה בדרבי נגד מכבי חיפה בשנה שעברה, הייתי עם דמעות בעיניים מרוב צחוק
לא חוויתי את שורה כמו שצריך וגם לא את חודורוב, מדבר ממה שראיתי. מאלימלך הוא טוב יותר מקצועית עם כל האהבה לשביט. רק להזכר איך תסכל את מסי במונדיאל 2010 כשהוציא לו כדורים מהחיבורים דווקא באחד ממשחקיו הטובים בנבחרת.
גילי הבועט החלש בהיסטוריה, כל פעם שהוא עומד ליד מצב נייח אני אומר ביציע שאין מצב שהוא מרים את הכדור יותר ממטר מהרצפה. הבעיטה מהדרבי עד עכשיו עוד לא הגיעה לשער
אבל עדיין משפיל מגינים כמו בפיפא
הבקיע את הגול במשחק הראשון ב-GSP, לא? וולה מרשים.
עונה אגדית גם בהפועל חיפה, הראשונה שלי כדייר קבע ביציע 4 בבית המקדש שבקרית אליעזר. רובי הביא רס״ר משמעת קרואטי העונה לשם קטליניץ׳, אחרי חצי עונה הוא רב עם עטר ותורג׳מן שעזבו למכבי ואז רב גם עם טל בנין שסיים את העונה כמנודה לפני המעבר לברשיה. כיכבו: עופר טלקר והישאם זועבי האגדי עם חמישה שערים כל אחד פלוס שפם אחד.
אגדה ללא ספק. למיטב זכרוני עוד מב״ש היה חוגג גולים בצורה מאד ייחודית
הספרינט הכושל במשחק של הנבחרת עשה לשמעון גרשון עוול, בגיל 30 הוא היה צב בערך. בנאדו היה בלם גדול שתמיד שיחק בקבוצות הכי טובות, גרשון התעלה גם לעתים באירופה.
השער שהראתה פה של ורמוט זה שער הבכורה שלו בליגת העל במדי הפועל, עונת 2005/06. לגבי הגולים הגדולים של הפועל, 2002/03 הייתה עונה שיכלה להסתיים באליפות אם קשטן לא היה מסרס את שחקני ההתקפה, לא ניצלנו את המשבר של חיפה. זה אולי המשחק ההזוי ביותר שכל גול היה בצבע, אבל מרגש יותר לבחור שער מעונה פח בתחתית. גם את השער של דימיטאר ראיתי במו עיני בשער 5 ולא האמנתי למה שקורה, זה היה פסיכי, אנשים תפסו את הראש איזה חצי שעה כי זה גול של אירופה.
אפשר להרכיב קליפ שלם של גולים גדולים רק מעונת הדאבל, דדי שלח איזה וולה נהדר עננה ואניימה יצא 70 מטר מהשער כדי לצחצח לו את הנעליים. אותו בן דיין אגב השכיב את כל ההגנה של אשדוד בפלייאוף. והנה עוד שער גדול למען האמת, כמובן שלא אחד הגדולים אבל מרגש.
ווצ’יצ’ביץ’ סבל מפציעה נדירה והזוי ששחקן כזה הגיע לארץ, אני זוכר שגוטמן התלבט האם לחזק את ההגנה או להמר על באדיר הזקן והחליט שהקבוצה הזו עם DNA התקפי. בכל משחק בדאבל יכולנו לכבוש שלישייה, גם בדרבי ההוא.
סאן מנחם 