יענקל’ה קיבל החלטה:
רוני לוי ברשימת המועמדים. זה סתם משעשע.
מקווה מאוד שזה יהיה סתם משעשע.
מי החלופות הנוספות? מימר? דגו?
בכר האחרון שצריך ללכת, הוא לא אחראי למדיניות הרכש הזוועתית ולהתנהלות המחרידה אל מול הארגונים, המשטרה וההתאחדות בשלל סוגיות שבחלקן כלל לא קשורות לכדורגל.
נראה שברק יצחקי זה השם הרציני יותר.
אבל באמת שעדיף לו להישאר בבית"ר
מכבי תל אביב פגעה בול עם מאמנים זרים בתחילת הדרך. אוסקר גארסיה היה האיש הנחוץ, פאולו סוזה בכלל כמה דרגות מעל. ברור שכיום יש מלחמה וזה לא פשוט אבל לכו תדעו. כמובן שגם היו כישלונות בדרך, זה עצוב אבל לא צריך “לקבור” את מכבי חיפה.
אני מודה שאני אדם פחות סבלני אבל מבין היטב את מה שקרה, ובתנאי שגם גל אלברמן עוזב. ברק בכר נראה כבוי. מדבר בצורה אחת בריאיונות ודי חסר מושג מצד שני, חסר אונים וזה עצוב. זה יותר למען יראו וייראו. אוהב את בכר אבל הוא נכשל כמעט בכל החלטה, כבר אמרתי שהוא לא מאמן יס-מן. אני בטוח שיש לו גם נגיעה לבניית הקבוצה. הרכבים לא טובים, שיטת משחק לא טובה. חיפה הזו חלשה בכמה דרגות מקבוצת הכמעט של מרקו בלבול.
ועדיין לא הייתי מפטר את בכר. באמת שאלה הפיטורים הכי מפגרים שראיתי מזה הרבה זמן. מי מפטר מאמן כמו בכר רק כדי להתחיל לחפש בין כל הסילבסים והאריהים? גם קוז’וך זו הבלחה של עונה אחת ושנה הבאה יחזור למעמדו הטבעי.
לייק 1
אל תשכחו איפה קראתם בפעם הראשונה שברק בכר ילך למכבי ת"א עם גיא צרפתי ויצליחו שם.
מכבי ת"א אידיוטים שלא הביאו אותו שנה הבאה רק כי “לרובי קין יש חוזה לעונה הבאה”. אותו רובין קין שבחר שלא להמשיך בחוזה שלו השנה. אם הם יביאו אותו עונה הבאה זו תהיה החלטה גדולה שלהם.
לא נשאר עוד הרבה מהליגה אבל ציפינו שמכבי חיפה ובית"ר ירושלים שלא אמור להיות עליהן לחץ - יבואו לקבוע את זהות האלופה עם כל הכבוד למשחק העונה מחר. אז המנטאליות הישראלית משתלטת עליהן דווקא כשאין לחץ כביכול. בינתיים אחרי ההתפרקות המפוארת של חיפה - שוב מגיעים החניכים של ברק יצחקי ומושפלים מול יוסי אבוקסיס 3:0, לא יודע עד כמה זה מפריע עדיין לאוהדים בצהוב-שחור להפסיד ליוסי, אבל חבל.
לשנה הבאה: שחקני הגנה נורמליים לבית"ר וקצת מחשבה על טקטיקה מצד המאמן שעושה עונה יפה. ירין לוי בעונת שיא זה לא מספיק. צריך לציין שהחמיאו לבית"ר העונה כמעט כמו להפועל באר שבע. השאלה אם ניצחון על מכבי ת"א כמה שזה מרגש - שווה לשלושה ניצחונות על יריבות פחות סקסיות בליגה…
משחק עונה די טוב שגורם לליגה צמודה עד הסוף. הפועל באר שבע (נדמה לי שנותרו לה שני משחקי בית וזה משמעותי) יוצאת עם תחושות הרבה יותר טובות. מכבי תל אביב לא עשתה מספיק גם אם דור פרץ רשם את החמצת העונה. אני חושב שפטאצ’י היה חלש וקיבל גול במתנה מהשוער של ב"ש, גם דור תורג’מן די חלש, הכי טוב במכבי היה אושר דוידה עם כמה פעולות מעולות ושימוש גם ברגל ימין של המדרגות. מכבי הייתה צריכה לעלות בטירוף כמו האוהדים שלה, להיות דומיננטית, אולי חילופים קצת מאוחרים.
דן ביטון עם שער מאוד-מאוד אופייני, הוא שיחק במכבי, זה מפתיע איך נתנו לו את הבריחה הזו לשמאל והבעיטה, כאילו במכבי לא עשו וידאו אבל בעצם הוא סופגים כל משחק אז מה זה משנה. היו לו עוד שני מצבים לבשל או להבקיע ולא ממש הצליח אבל אם הוא היה עושה 3 מ-3 אז הוא היה משחק בחו"ל ומעבר לכך שמעתי שהגיע למשחק על הקשקש והקריב מעצמו כדי לשחק אז שאפו גדול. העמידו אותו במצב קצת מוזר עם הטקס שרצו לעשות לו - זה מכובד ויפה ומרשים אבל מישהו חשב “שבתנאים” האלה לא ישרקו בוז?
בגדול אני מסתכל על ה-11 בבאר שבע, מדבר מבחינת הישראלים בלבד - זה קרוב ללהוציא מים מהסלע. הזרים שבקישור באמת בינגו, קשה להוציא לקנגאווה את הכדור מהרגל בלי פאול.
הרגע הכי יפה במשחק היה בהתחלה כשארבל יהוד המקסימה ועומר שם טוב עלו לכר הדשא, היריבות הספורטיבית נזנחה לרגע והם התקבלו בתשואות ובתקווה להחזרת כל החטופים.
לדעתי פטאצ’י היה לא רע בכלל. רביבו טוב גם כן.
קוז’וק ראוי למחמאות אבל אי אפשר לקחת אליפות עם סגל בינוני. אולי הסגל שלו לא ציון 9-10 אבל גם לא 6-7. זה מראה ששני שחקנים מעלה הרמה (והם לגמרי מעל הרמה) עושים הבדל ענק. אליאל פרץ כדוגמה שמוכיחה את זה - נראה קשר מעולה השנה. הוא שחקן טוב, אולי אפילו יוכח שטוב מאד מתישהו. כשהוא משחק ליד שתי מפלצות כאלה ברור שיראה טוב יותר. הם לוקחים פוקוס ומחלצים כל כדור מגיע לאזור.
ערן זהבי גונב את הפוקוס ממאבק האליפות הדרמטי ביותר מאז 2010 בצד האדום של העיר, ומודיע אתמול בערב באינסטגרם שהוא נפרד ממכבי תל אביב. ככל הנראה חשש שהוא יהיה על תקן אבי נמני ב-2003 ולאזטיץ’ שייהנה מהאליפות שהוא יביא לו - יעשה לו ניר קלינגר.
אפשר לדבר על זה מהרבה נקודות, אבל זה אמיתי מה שקראתי הטור של רז זהבי? הוא באמת ממליץ לו או חושב שהוא צריך לחזור לסגור מעגל בהפועל ת"א? כאילו אין מצב שהוא באמת מאמין לזה והטור לא נכתב למטרת טראפיק (“אין טראפיק שלילי”). זהבי שונא אותנו, האוהדים שלנו שונאים אותו, זה “עד המוות” ושני הצדדים טעו וליבו את היצרים. הוא יפרוש מכדורגל לפני שיחזור להפועל. אבל יש גבול מה עיתונאי יכול להוציא מהמקלדת לדעתי.
זה עצוב שבן אדם כזה הגיע להיות “טאלנט” במה שהיה פעם הבמה המפוארת ביותר בתקשורת הספורט, והחיקוי בבובה של לילה אומר הכל. זה עצוב שאם אני והוא היינו ‘מתחרים’ על לסקר קבוצה - הוא היה מנצח.
בשביל ליצר טראפיק אין אף פעם גבול.
לייק 1
רז זהבי הוא כמו ינון מגל: דמות שהאיש הזה משחק. הוא אינטיליגנטי מאד ויודע בדיוק מה הוא עושה. אל תיפול למניפולציות שלו ובכללי כמה שיותר להחרים את הערוץ הזה - יותר טוב
ספציפית לגבי הפועל תל אביב - לפי מה שאני רואה בטוויטר, יש כאלה שכבר מכשירים את הלבבות. אני מהמר שזה לא יקרה רק בגלל העובדה שלא ברור מה יצא לערן ממעבר כזה. גם לשרוף קשרים עתידיים עם מכבי וגם לשחק בקבוצה שלא תיקח אליפות.
זה מרגיש כמו בית"ר קלאסי, אבל נחכה ונראה
בית"ר ירושלים זה לעשות בדיוק כמו שעשה אבי נמני והן לא ממש יריבות. חלק חשבו אפילו שזה יקרה בינואר. אני אגב אוהד הפועל מאוד לא רציונאלי, שמח שהוא לא פורש ואני לא יכול להגיד שאזכור אותו לטובה אבל מה לעשות שהוא אחראי על הרגע הכי יפה שלי כאוהד עם שער האליפות בטדי - הייתי שם! זה מבחינתי מאפיל על ליגת האלופות ועל רבע הגמר ב-2002 כשהייתי ילד וגם על הליגה האירופית ב-2009/10 כשנהניתי מהצגה אחר הצגה.
אגב לשמעון גרשון - וזה אך ורק אני - וגם לגילי ורמוט - כן הייתי סולח. ידעתי שאולטראס הפועל לא ייתן לזה לקרות אבל רציתי את גרשון כי הוא תמיד ‘התנהג יפה’, ואם ורמוט היה רוצה להיות שחקן ספסל בליגה הלאומית אז ב-2017 ולעזור להחזיר אותנו לליגת העל - לא היה אכפת לי.
הולכים ומתגברים דווקא הדיווחים על זה שדיא סבע מתקרב ככה בזחילה להפועל תל אביב. יכול להיות ה-שחקן מספר אחת אצלינו כביכול, הוא לא מסתדר עם הקהל של מכבי חיפה וכרגע הם בכאוס. דיא קציצה אבל שחקן טוב מאוד לליגה וזה רכש “שובר-שיוויון”. אני לא חושב שאכפת לו ממש מזה שאנחנו סתם קבוצה כרגע - עם קהל חם אמנם, אבל הסכומים האלה עדיין לא באיזור החיוג שלנו.
חג 15 במאי שמח: יום הפועלים השני - 15 שנה לדאבל הבלתי נשכח של הפועל תל אביב בטדי על הפרצוף של בית"ר ירושלים, וביטוי שאני משתמש בו כל הזמן - אבל בנוגע לדסימה - “ואני הייתי שם”. עונת 2009/10 עם הסיום המטורף ביותר איי פעם בכדורגל הישראלי כנראה, הימים בלי האינסטגרם והטוויטר וכשהאינטרנט בטלפונים לא היה משהו והיה יותר מסובך ‘להתעדכן מה קורה במגרש המקביל’.
אני בכלל לא יודע מניין להתחיל. אולי מזה שנסענו למשחק הזה, הדרך הארוכה - “להגיד תודה” לפני שהמסיבה מתפזרת. הרי וינסנט אניימה לא ימשיך, וגילי ורמוט ייצא לאירופה, ואיתי שכטר בטח חתם במקום אחר, ולדגלאס דה סילבה היה ביקוש, הייתה עונה כל כך יפה שהסתיימה עם גביע ומקום שני והצגה באירופה (אריק איינשטיין ז"ל כתב עוד באוקטובר שזו הפועל הגדולה בכל הזמנים) וזה ה-DNA הלוזרי של הפועל, אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה. אחרי הדרבי הייתי שבוע עם דמעות, כל שער 5 בוכה על הריצפה כמו באבל ואחד אמר ‘אני מאמין בבני יהודה!’.
הגעתי למשחק ככה איכשהו בטרמפ, לא היה לי רישיון נהיגה, ועם חולצה לבנה של הפועל כי פחדנו מאלימות אפשרית של אוהדי בית"ר. השער המהיר של גילי ורמוט דווקא הלחיץ אותי עוד יותר. אכלנו אותה עם פרובוקציה של אלירן דנין על עומרי קנדה, ואניימה שאף פעם לא רעד - עשה במכנסיים בפנדל. הפועל בשארית כוחותיה האחרונים - אפילו עם ויקטור מרעי ובויאן וורוצ’ינה חלוץ המריבה שהיה שחקן לא טוב - עלו לרחבה ונוצר פקק. ואז.. “ורמוט…הרוש הודף…הכדור הזה ברשת. הכדור בפנים. 1:2 להפועל תל אביב! האם זהו שער האליפות של הפועל תל אביב? ערן זהבי עושה את זה בתוספת הזמן”.
קפאתי, לא יכולתי לשמוח. שנייה אחר כך שומעים “ישש” בקהל של בית"ר והייתי חרד שמכבי חיפה תבקיע נגד בני יהודה - סתם שמועה. מבין את שברון הלב בירוק והקיזוז לא הוגן אבל הוא נקבע עוד לפני וכדי לפגוע דווקא בבית"ר ירושלים ואם חיפה הגיעה למחזור הסיום שהיא תלויה בעצמה אז היה בזה צדק.
שנייה לסיום והתחלתי לקבל מבול הודעות. אוהד הפועל חיפה כתב לי ‘וולקאם! אוהבים אתכם’, ואוהד בית"ר: “לא יאמן. לקחתם. לא יאמן, אבל לקחתם”. רציתי לפרוץ לטדי לכר הדשא לחגוג אבל הבנתי שאין מצב, חיכו שכל 20 אלף אוהדי בית"ר יתפזרו ואנחנו נשארנו במגרש בהנחיית המשטרה. השחקנים רצו אלינו עם הצלחת, אומרים שוואליד באדיר רץ עם הצלחת הפוכה. גם אלי טביב דפק ספרינט ואלי גוטמן רץ מצד לצד כמו משוגע, ומהראן לאלה עם הטלפון, וגילי ורמוט עם דמעות וגם כל השחקנים.
למחרת היה אמור להיות לי מגן, מתכונת בחיבור. ניגשתי למורה בגימנסיה הרצליה ואמרתי לו “אלון היקר, הפועל הקבוצה שלי לקחה דאבל. חזרתי הביתה בחמש לפנות בוקר. אני לא נבחן היום”, והוא הבין! במדרגות פגשתי אוהד בני יהודה והזכרתי לו מה אמר לי לפני כמה ימים: “דאבל יש רק במקדונלדס”.
כל כך הרבה משחקים בלתי נשכחים בעונה הזו, הדרבי 2:4 כשכבר הובלנו 0:3 וחלמנו על חמישייה ולראשונה בהיסטוריה עלינו למאזן חיובי במשחקי הדרבי| ניצחון 0:1 בקללת אליעזר במשחק העונה עם הגול של מהראן לאלא| וגם ה-3:3 נגד מכבי נתניה אחרי שפיגרנו בשלושה שערים.
היה אמור להיות איזה סרט מיוחד של הדאבל עם קטעים בלתי נשכחים אבל מוטי חביב לא השלים את העבודה ואלי טביב הפיל את זה כמובן ומוני הראל הבעלים אגב לא היה במשחק בכלל, חסר אמונה. לא משנה.
אליפות היסטורית ונצחית ואני שואל את עצמי האם כאוהד הפועל אחווה משהו שקרוב לאותה התחושה ואני מניח שלא. ההישג לא ישכח ומאז ליגת האלופות עונה אחר כך ועזיבת אלי גוטמן - המועדון התדרדר והתדרדר ולא שווה כלום. מה שכן עצוב במידה מסוימת שלא מעט מגיבורי הדאבל הם ‘מחוקים’ ואסור להזכיר אותם היום. כובש שער האליפות ערן זהבי - תודה לך! וגם ורמוט, וגם אניימה ששיחק בצהוב.
כעורך ועיתונאי בספורט1\כתבתי בזמנו על עשור מהדאבל עם השתלשלות האירועים שלב אחר שלב.
אני הייתי במשחק האליפות אז. אבל של ברצלונה. עקבתי באינטרנט המעפן בטלפון של 2010 אחרי התוצאות. ירדתי ללובי בתקווה שמכבי חיפה הצליחה לכבוש בכל זאת. לידי ישב אוהד הפועל חיפה. המסך הראשי של ONE היה כולו אדום. גם הפנים שלי.
יום אחר כך חגגתי אליפות עם ברצלונה, בלי דרמות.
יצא לנו לקשקש על הרבה דברים, אפילו על זו שאסור לומר את שמה, לא זוכר בחיים שאמרת לי או שלא ידעתי שאתה “אוהד” מכבי חיפה. השאלה היא, נניח, כי באותה נקודת זמן היה קשה לי להגיד שאני בהכרח אוהד ריאל מדריד הרבה יותר כבד מאשר אוהד הפועל תל אביב, מהי רמת האהדה אצלך.
כן זה היה ביום ראשון למחרת מחזור הסיום בספרד, חיכיתי בטלוויזיה ואז יצאתי לפארק הירקון לחגוג עם מרגול ועומר אדם ודור דניאל וכו’ את החגיגות של הפועל תל אביב. זה היה תלוי בברצלונה ומשחק בית נגד ויאדוליד - לא היה סיכוי שהיא תמעד. היינו צריכים לעשות לפחות תיקו בקלאסיקו הביתי בסנטיאגו ברנבאו ועם שני הפסדים על האפס - למרות ששיחקנו אחלה - אי אפשר לבוא בטענות, ועל כן גם 96 נקודות לא הספיקו.
עם מכבי חיפה אני הרבה לפני ברצלונה, בערך מתחילת דרכו של יוסי בניון. המעקב דעך עם תחילת השידורים בתשלום ובמקביל ההתעניינות שלי בכדורגל עולמי. גם למשחקי פיפא היה חלק בזה.
תמיד השתדלתי לעקוב מרחוק כמה שאפשר.
באותו משחק ויאדוליד, לא מפתיע, ירדה ליגה. מלאגה ניצלה (זכור לי האוהד המבוגר שבכה ביציע) ואז הגיע הקטארי.
טוב אז עכשיו נשאר למסור לזהבי חמישים כדורים במחזור הבא כדי שהוא ‘יביא אליפות’