אני לא חוזר על הביקורת שלי על העיסקה שלו ועל אופי התפקיד שלו. אני חושב שהוא בא באחת מעסקאות הרכש היותר חשודות במניעים זרים שההנהלה הנוכחית ביצעה. ובעלות גבוהה יותר מידי , ודבר נוסף, עם ברצלונה באמת היתה צריכה עוד שחקן פיזי שידע לעלות מהר ולתמוך בהתקפה, בארופה מסתובבים הרבה שחקנים כאלו, לא פחות טובים ממנו ובעלות מחיר די דומה פחות או יותר. הבעיה היא שזה לא מה שאנחנו היינו צריכים.
ובנוסף יש את מה שאולגר רשם למעלה, הוא בא ובעטו בסאמפר החוצה. זה בשבילי גם כאב נורא.
הדבר היחיד, שאני מרגיש רע בהקשר אליו, זה שלא הצלחתי להפריד בין הכעס שלי על ההנהלה לבין השחקן עצמו.
חשבתי שיביאו את הגירסה הברזילאית של גרמי מתייה ובזה טעיתי. הוא שחקן מקצוען ואחד שנשמע נחמד לאללה.
אבל מהרגע שהוא לובש את החולצה, אין יותר ספקות ואני מקווה שיצליח פה.
שמתם לב להחלפת האגפים של דמבלה לקראת סוף המחצית הראשונה?
בכל אופן, הילדון מתופקד בימין ברוב הזמן וסוארס עוד פעם נדחק לאגף. כל מי שציפה לראות את הצרפתי לוקח את המשבצת של ניימאר (אהמ @asafbarca אהמ) צפוי להתבדות.
אולי חלק מהמטרה בהגעה של קוטיניו זה ח אזן את משחק האגפים, ולאו דווקא לחזק את הקישור. קוטיניו בליברפול שיחק יותר כווינגר מאשר כקשר, כך שזה לא לגמרי מופרך.
מגמה טקטית מעניינת: מסי נכון לעכשיו הוא מללך הבישולים של בארסה בליגה (7), אחריו אלבה ורוברטו (6 כ"א). החלק המעניין הוא ש5 בישוים של כל מגן הלכו לשחקן התקפה ספציפי. סרג׳י עם 5 בישולים לסוארז, ואלבה עם 5 בישולים למסי.
זה הפתעה, שואלוורדה הגיע החשש של הרבה מאיתנו, כולל אני, שברצלונה תהפוך לקבוצה שבדומה לקבוצות הקודמות שלו תגביה הרבה כדורים לרחבה. מסתבר שאחנו הקבוצה עם היחס הכי נמוך בין חמישת הליגות הבכירות בארופה (10.6) , ריאל מדריד במקום השלישי. https://twitter.com/WhoScored/status/951428661957332993
האם הוא יוכל לשחק כקשר ליד אנדרס, בדומה קצת למצב בסיטי, עם דה בריינה וסילבה?
האם הוא עתיד לרשת את אנדרס בתור הקשר היצירתי העיקרי? אנדרס לא נעשה צעיר יותר, ואמנם העונה הוא לא מסופסל כל משחק שני כמו אצל לוצ’ו, אבל נדיר לראות אותו משחק יותר מ-60 דקות בערב.
האם הוא בכלל מיועד להתקפה, ויבצע רוטציות עם סוארז ודמבלה (ואנדרס אחרי הדקה ה-60)?
וכמובן העונה, לאור הפער בליגה והאיסור על קוטיניו לשחק באלופות, אולי בכלל נראה אותו משחק במקום אלוהים בכל משחק שהוא 3 ימים לפני הצ’מפיונס…
ברמה האישית, קשה לי שלא לפנטז על חמישיית כוכבים מקדימה, אבל זה דורש הרבה עבודה טקטית של מאמן (אני מאמין שואלוורדה מסוגל לזה), ונכונות שלו לשחק ככה (ופה באמת קשה לדעת, לאור הסגל הבעייתי קלות שעמד לרשותו עד כה העונה, איתו הוא בחר לשחק בצורה מאוד פרגמטית, אולי בצדק מסוים).
אני לא רואה מצב שבו הרכישה היקרה בהיסטוריה של המועדון הוא לא באנקר בהרכב. בסגל מלא אני מאמין שנראה אותו לצד רקיטיץ’/אינייסטה שיעשו רוטציות ביניהם, ומדי פעם פאוליניו.
הדרך היחידה שכל החמישה לא פותחים היא אם סוארס יתחיל לראות פחות דשא, ולמען האמת גם את זה אני לא רואה קורה. יהיה מעניין לראות מה ואלוורדה יחליט.
יצא לי קצת לתהות לגביי קוטיניו והרצון לשלב אותו עם אינייסטה. אני חושב שזה עוד טיפה מוקדם בשביל זה. קוטיניו מסתגל יפה למשחק, אבל הוא עוד לא סבלני מספיק, עדיין מעדיף את הדריבל על פני המשחק בנגיעה וה-BUILD UP הקבוצתי, ובמידה והוא כן יעלה עם אינייסטה תהיה מעין"הפקרות" באיזון של המשחק עם שניהם ביחד. כשיש בעיה עם השטף של המשחק מסי מוצא את עצמו בחלקים יותר אחוריים בשביל לעזור, ואינייסטה גם נמנע מלעשות את הפריצות המדהימות שלו בחלק הקדמי.
בזמנו אם אני לא טועה היה זה אלן (CHICO89 למי שזוכר) שאמר שצ’אבי עושה את העבודה של שני קשרים. בשביל שהבילד אפ ימשיך לשמור על השטף שלו כנראה שצריך שני שחקנים שימלאו את החלל כך שהאחראיות ההגנתית ועל הנעת הכדור תשאר כמו שהיא. כרגע אני לא חושב שיש מקום לוותר על זה לטובת עוד שחקן שרוב הפעילות שלו היא בשליש הקדמי של המגרש.
או שעל ברצלונה לנסות ללכת לסגנון שונה במעט בגלל השחקנים הקיימים.
השיטה הישנה הייתה בנויה על הקישור, כרגע 1/3 ממנו כבר בחוץ וממש בקרוב זה יהיה 2/3, וה2/3 הקריטיים יותר לשיטה.
ברצלונה הביאה שחקנים בעלי יכולת אישית גבוהה, בין אם סוארז כחלוץ או דמבלה באגף ועכשיו קוטיניו, אולי עדיף לנטוש מעט את ההדבקות לשיטה שהצליחה בתנאים אחרים ולנסות למצוא שיטה חדשה שתתאים יותר כרגע
יכולת אישית עבדה טוב בעבר, אבל החיסרון שלה היה מובהק כשרק נתלו בקסמים של הטרידנטה.
אני חושב שבמידה וסמדו יכנס לקצב הראוי אפשר לנסות מערך 4-3-3 שכולל את:
מאטס
סמדו-פיקה-אומטיטי-אלבה
קוטיניו-בוסי-סרג’י רוברטו
דמבלה-סווארז-מסי
היתרון של המערך הזה שהוא מאוד וורסטילי, מסי יכול לרדת אחורה ולעבות את הקישור לסוג של יהלום, עם דמבלה וסווארז כשחקני התקפה. אותו כנ"ל דמבלה שאחרי השתפשפות בקבוצה יכול לסייע בניהול משחק ולשחרר את מסי קדימה.
זה כביכול “צרות של עשירים” אבל החסרונות של ההרכב הזה שהוא סופר התקפי. הוא אמנם מחייה את אגף ימין ז"ל אבל אין באמת פיבוט הגנתי בקישור (כמו ראקי בעונת 2014/15 או אפילו היום) למעט בוסי. וכשבוסי מופקר לבדו אנחנו מקבלים את שקיבלנו בשנה שעברה ונשארים חשופים למתפרצות קטלניות.
בנוסף, מסי כבר לא באמת יכול לתפקד כווינגר. זה ישחוק אותו מדי והוא יאבד את מהיתרון שלו.
כשמסי נמצא באמצע המשחק לפעמים נתקע ואנחנו נשענים שוב על האגף השמאלי של בארסה, שהוא הפורה יותר מאז השנה שעברה למעשה כשדני אלבס עזב.
השיטה חייבת למצוא התאמות אם בארסה תרצה לשמור על יציבות ולפתח הרכב חזק וספסל תורם, הבעיה שכל שינוי התקפי קיצוני מערער במעט את המערך של המיסטר שנשען על קישור מעובה ועבודה קבוצתית הגנתית.
אני חושב שה 4-4-2 הכי מתאים לסגל הקיים.
זה מתחיל עם סוארז שממוקם בחוד ולא באגף, מסי כשחקן חופשי (ששומר על מנימום מאמץ, וזה קריטי להמשכיות מעל גיל 30), דמבלה וקוטיניו באגפים שמרווחים/נכנסים לאמצע לניהול, צמד קשרים של בוסקי+ראקי שמנטרלים ובונים משחק מאחור, ורבעייה אחורית.
צלסי בעוד שלושה שבועות, המשימה של ואלורדה עכשיו זה ל"הכשיר" את דמבלה וסמדו לכושר משחק (ורוברטו בקישור). מעכשיו לא יהיו נסיבות מקילות או תירוצים. חייבים לשנות משהו, להמשיך עם פאוליניו או גומש זה טימטום.
