טקטיקה :: סגנון המשחק לאן?

tactical

#41

איפה לדעתכם ישתלב קוטיניו?

האם הוא יוכל לשחק כקשר ליד אנדרס, בדומה קצת למצב בסיטי, עם דה בריינה וסילבה?
האם הוא עתיד לרשת את אנדרס בתור הקשר היצירתי העיקרי? אנדרס לא נעשה צעיר יותר, ואמנם העונה הוא לא מסופסל כל משחק שני כמו אצל לוצ’ו, אבל נדיר לראות אותו משחק יותר מ-60 דקות בערב.
האם הוא בכלל מיועד להתקפה, ויבצע רוטציות עם סוארז ודמבלה (ואנדרס אחרי הדקה ה-60)?

וכמובן העונה, לאור הפער בליגה והאיסור על קוטיניו לשחק באלופות, אולי בכלל נראה אותו משחק במקום אלוהים בכל משחק שהוא 3 ימים לפני הצ’מפיונס…

ברמה האישית, קשה לי שלא לפנטז על חמישיית כוכבים מקדימה, אבל זה דורש הרבה עבודה טקטית של מאמן (אני מאמין שואלוורדה מסוגל לזה), ונכונות שלו לשחק ככה (ופה באמת קשה לדעת, לאור הסגל הבעייתי קלות שעמד לרשותו עד כה העונה, איתו הוא בחר לשחק בצורה מאוד פרגמטית, אולי בצדק מסוים).


#42

אני לא רואה מצב שבו הרכישה היקרה בהיסטוריה של המועדון הוא לא באנקר בהרכב. בסגל מלא אני מאמין שנראה אותו לצד רקיטיץ’/אינייסטה שיעשו רוטציות ביניהם, ומדי פעם פאוליניו.

הדרך היחידה שכל החמישה לא פותחים היא אם סוארס יתחיל לראות פחות דשא, ולמען האמת גם את זה אני לא רואה קורה. יהיה מעניין לראות מה ואלוורדה יחליט.


#43

מי החמישה: סוארז, מסי, דמבלה, קוטיניו , #5?


#44

אינייסטה.
זה יכול לעבוד עם הרבה מחויבות הגנתית מצד קוטיניו. ואולי גם מצד דמבלה ולהגן ב442


#45

מצד שני, ואלוורדה מאוד מאמין באיזון, וללא מחוייבות הגנתית (דמבלה עוד לא שם, בין אם בגלל הפציעה או בגלל הגישה), זה פשוט לא יעבוד.

מקווה שאיכשהו ההנהלה לא תתערב לו בהרכב.


#46

חשיבות האגפים בברצלונה.(שימו לב לאינייסטה ולואלוורדה)


#47

הציוצים של הבחור הזה, קופי פאסט למה שאני חושב על ברצלונה הנוכחית. (גומש הוא חור שחור ולא מוסבר)


#48

יצא לי קצת לתהות לגביי קוטיניו והרצון לשלב אותו עם אינייסטה. אני חושב שזה עוד טיפה מוקדם בשביל זה. קוטיניו מסתגל יפה למשחק, אבל הוא עוד לא סבלני מספיק, עדיין מעדיף את הדריבל על פני המשחק בנגיעה וה-BUILD UP הקבוצתי, ובמידה והוא כן יעלה עם אינייסטה תהיה מעין"הפקרות" באיזון של המשחק עם שניהם ביחד. כשיש בעיה עם השטף של המשחק מסי מוצא את עצמו בחלקים יותר אחוריים בשביל לעזור, ואינייסטה גם נמנע מלעשות את הפריצות המדהימות שלו בחלק הקדמי.

בזמנו אם אני לא טועה היה זה אלן (CHICO89 למי שזוכר) שאמר שצ’אבי עושה את העבודה של שני קשרים. בשביל שהבילד אפ ימשיך לשמור על השטף שלו כנראה שצריך שני שחקנים שימלאו את החלל כך שהאחראיות ההגנתית ועל הנעת הכדור תשאר כמו שהיא. כרגע אני לא חושב שיש מקום לוותר על זה לטובת עוד שחקן שרוב הפעילות שלו היא בשליש הקדמי של המגרש.


#49

או שעל ברצלונה לנסות ללכת לסגנון שונה במעט בגלל השחקנים הקיימים.
השיטה הישנה הייתה בנויה על הקישור, כרגע 1/3 ממנו כבר בחוץ וממש בקרוב זה יהיה 2/3, וה2/3 הקריטיים יותר לשיטה.
ברצלונה הביאה שחקנים בעלי יכולת אישית גבוהה, בין אם סוארז כחלוץ או דמבלה באגף ועכשיו קוטיניו, אולי עדיף לנטוש מעט את ההדבקות לשיטה שהצליחה בתנאים אחרים ולנסות למצוא שיטה חדשה שתתאים יותר כרגע


#50

יכולת אישית עבדה טוב בעבר, אבל החיסרון שלה היה מובהק כשרק נתלו בקסמים של הטרידנטה.

אני חושב שבמידה וסמדו יכנס לקצב הראוי אפשר לנסות מערך 4-3-3 שכולל את:
מאטס
סמדו-פיקה-אומטיטי-אלבה
קוטיניו-בוסי-סרג’י רוברטו
דמבלה-סווארז-מסי

היתרון של המערך הזה שהוא מאוד וורסטילי, מסי יכול לרדת אחורה ולעבות את הקישור לסוג של יהלום, עם דמבלה וסווארז כשחקני התקפה. אותו כנ"ל דמבלה שאחרי השתפשפות בקבוצה יכול לסייע בניהול משחק ולשחרר את מסי קדימה.

זה כביכול “צרות של עשירים” אבל החסרונות של ההרכב הזה שהוא סופר התקפי. הוא אמנם מחייה את אגף ימין ז"ל אבל אין באמת פיבוט הגנתי בקישור (כמו ראקי בעונת 2014/15 או אפילו היום) למעט בוסי. וכשבוסי מופקר לבדו אנחנו מקבלים את שקיבלנו בשנה שעברה ונשארים חשופים למתפרצות קטלניות.
בנוסף, מסי כבר לא באמת יכול לתפקד כווינגר. זה ישחוק אותו מדי והוא יאבד את מהיתרון שלו.
כשמסי נמצא באמצע המשחק לפעמים נתקע ואנחנו נשענים שוב על האגף השמאלי של בארסה, שהוא הפורה יותר מאז השנה שעברה למעשה כשדני אלבס עזב.

השיטה חייבת למצוא התאמות אם בארסה תרצה לשמור על יציבות ולפתח הרכב חזק וספסל תורם, הבעיה שכל שינוי התקפי קיצוני מערער במעט את המערך של המיסטר שנשען על קישור מעובה ועבודה קבוצתית הגנתית.


#51

אני חושב שה 4-4-2 הכי מתאים לסגל הקיים.
זה מתחיל עם סוארז שממוקם בחוד ולא באגף, מסי כשחקן חופשי (ששומר על מנימום מאמץ, וזה קריטי להמשכיות מעל גיל 30), דמבלה וקוטיניו באגפים שמרווחים/נכנסים לאמצע לניהול, צמד קשרים של בוסקי+ראקי שמנטרלים ובונים משחק מאחור, ורבעייה אחורית.


#52

צלסי בעוד שלושה שבועות, המשימה של ואלורדה עכשיו זה ל"הכשיר" את דמבלה וסמדו לכושר משחק (ורוברטו בקישור). מעכשיו לא יהיו נסיבות מקילות או תירוצים. חייבים לשנות משהו, להמשיך עם פאוליניו או גומש זה טימטום.


#53

"המשימה של ואלוורדה“ ממש לא כוללת הכשרה של סמדו כמגן לצ’לסי. סרג’י רוברטו הוא הבחירה שלו (לפחות לטווח הקצר), סוף פסוק.


#54

האזארד ישמח מאוד לשמוע על זה. במחצית הראשונה באחת מהפעמיים היחידות שהאזארד בא מהצד של רוברטו הוא הפך את פאוליניו לעציץ וכמעט בישל גול… וכמו שכתבתי, עם נמשיך להראות אנמיים כמו ביום שלישי יותר לא היו יותר נסיבות מקילות לואולוורדה. למה לקנות שחקן כל כך יקר (שואלוורדה בעצמו לחץ לרכוש אותו) ולייבש אותו בספסל.

במקרה והוא יאכזב בליגה, תמיד היה אפשר לחזור לרוברטו שם.


#55

טוב, כולנו שמים לב שהשילוב של דמבלה לא מתקדם כמו הרצוי. אז אלו הסיבות לפי “גורמים המקורבים למועדון”:

המצב הפיזי שלו אחרי שתי הפציעות הוא 60 אחוזים ונראה שהוא לא מוכן לעבוד קשה יותר על מנת להגיע ל100 אחוז.
(הולך ישר בסוף האימון, ולא נשאר כמו אחרים לשחרור במגרש)

לא מבין שהוא צריך להלחם על מקום ב11. הוא נותן 80 אחוז במקום מה שהצוות המקצועי דורש וזה 150 אחוז.

אוכל יותר מידי אוכל כולל גאנק פוד. בעיה זו נפטרה ברובה על ידי שף מקומי שסופק על ידי הקבוצה.

הצוות המקצועי והשחקנים מנסים לעודד אותו לתקל שחקני יריב, הצוות המקצועי מאוכזב שהוא לא עוזר יותר במשימות הגנתיות, ולכן שחקנים “הגנתיים” כמו גומש, פאוליני ואפילו וידאל מקבלים עליו עדיפות…(מקיא עכשיו בפה)

הבעיה שמטרידה את ולאלורדה לרוב זה בעיית התקשורת של דמבלה, לימוד השפה אצלו לא מתקדם כמצופה ובניגוד לשחקנים אחרים (אומטיטי טר שטגן) לא נראה שהוא מתאמץ יותר מידי.

שתי הפציעות הקשות שהוא עבר גרמו לו לניתוק משאר חברי הקבוצה ולכן אין לו קשרים חברתיים עם שחקנים חוץ מהשחקנים הצרפתים בקבוצה.

הגירושים של הוריו גורמים לו ובצורה מובנת לחלוטין מצוקה.

במשחק מול אתלטיקו, הוא הפסיק לכמה דקות להתחמם ופשוט צפה במשחק, מה שכאמור עיצבן את המאמן.

זה לא הדעה שלי, אלא כאמור ממקורות שמקורבים למועדון


#56

טוב, אני יצאתי מנקודת הנחה שבעיקר מפחדים עליו בגלל ריבוי הפציעות, ועל כן הוא לא לוחץ שחקני הגנה. אם אפילו חצי ממה שנכתב נכון לגבי דמבלה, אז אני לא פחות ממאוכזב.

אולי ככה הלחץ בא לידי ביטוי אצלו, אבל מעניין מה וואלוורדה יבחר לעשות איתו העונה. לא כל יום אתה עושה סדרת חינוך לשחקן עם תג מחיר כזה.


#57

אני טיפה אעורר את הדיון עם סרטון חביב על המשחקים הראשונים של קוטינו והתפקיד שלו בעידן פוסט אינייסטה:

אני מודה שבהתחלה הייתי מעט סקפטי לגביו. מעבר לאופי ה"גאלאקטי" של ההעברה שיצר מעט אנטגוניזם בחלק מהאוהדים, החשש שלי היה שלמרות שהוא היה איכותי מאוד בליגה האנגלית, הוא יתקשה לשחק בנגיעה, והוא יגרר ליותר מידי כדרורים מיותרים ברגעים בו הוא נלחץ ע"י שחקני הגנה. בפועל הוא באמת הסתמך לא מעט על הדריבל שלו, ונראה שהוא טיפה עוצר את השטף של הנעת הכדור, אבל בהדרגה הוא יותר ויותר מוכיח את עצמו. אני כמובן לא מדבר רק על המשחקים בהם הוא כבש או בישל, אלא גם על משחקים כדוגמת אתלטיקו מדריד בהם הוא הצליח לתרום המון לקבוצה עם לקיחת ההחלטות הטובה שלו.

אני מקווהשהוא יהיה זה שיצליח לתת לנו את הערך המוסף לפחות בליגה, כי נראה שממשחק למשחק מתחילות להיגמר האופציות ההתקפיות לוואלוורדה.


#58

יש לפעמים תחושה שהDNA של בארסה דורש שחקנים שאינם אנוכיים באופיים ושלעד יעדיפו את המסירה על פני המהלך האישי, אבל בפועל גם בתקופת פפ הנוסטלגית התבססנו על שניים מהדריבליסטים הגדולים בהיסטוריה: אינייסטה ומסי. אולי מכיוון שהם גם שניים מהמוסרים הגדולים בהיסטוריה החשיבות של הדריבל נראית פחותה.

קוטיניו כמו דמבלה דריבליסט בחסד והוא עושה בדיוק את מה שהוא צריך לעשות, לשחק בביטחון ולנסות את כוחו. ברגע בו הוא מושך תשומת לב מההגנה מסי כבר יקבל את הסנטימטרים שהוא צריך כדי לפעול.


#59

זה לא בהכרח היעדר אנוכיות מוחלט כמו שמדובר בלקיחת החלטות נכונה. אני חושב שקרויף ז"ל אמר על מסי בצעירותו שהוא צריך ללמוד להבחין בסיטואציה בה עדיפה המסירה על הדריבל הבלתי אפשרי. אאותה דרישה נכונה גם לאינייסטה, דמבלה קוטיניו ועוד.


#60

חצאי הגמר לקראת סיום, רוב הסגל למעט ראקיטיץ’, אומטיטי, דמבלה ו-ורמאלן כבר חזרו ואולי הגיע הרגע להתחיל לדבר על מה היה לנו (בקצרה) בעונה שעברה, מה חסר לנו, ולאיפה הקבוצה עשוייה לשאוף.

מהתחתית לפסגה עד לטעם של החמצה

בכנות, אם אחרי תחילת העונה שעברה הייתם שואלים מישהו (או אותי לצורך העיניין) מה לדעתו יצא מברצלונה, הוא היה אומר שאולי נילחם על הליגה או על מקום באירופה, בתקווה לעקוץ איזה תואר. ניימאר עזב, ילד צרפתי צעיר נקנה מתוך פאניקה בסכום מרקיע שחקים, שרצה הגורל והוא נפצע תוך חודש, מסי מאיים לעזוב, כל קאטאלוניה על קוצים, ואי אפשר מבלי להזכיר את הנוקאאוט שבארסה קיבלה בסופר קאפ הספרדי נגד ריאל מדריד, שנראה שכלום לא יעצור בעדה בדרך לטרבל הסטורי מבחינתה. כן, זה היה עד כדי כך רע. בפועל זה נראה אחרת לגמריי.

צעד אחרי צעד וואלוורדה חיבר את הרסיסים ממה שנשאר וניסה עם המעט שהיה לייצר ניצחונות ומומנטום חיובי. ניסויים ביזאריים עם מסי כפאלסו וסוארז באגף, רוטציות מוזרות של שחקני אגף עם דאלופאו, וידאל ודניס, פאוליניו קיבל הזדמנויות, ולבסוף קיבלנו את ה4-4-2 שייצב את הקבוצה לאורך זמן, הצליח לבנות מומנטום חיובי ונצחונות, עד שיא ההצלחה מול אותה ריאל מדריד שפרקה אותנו בסוף אוגוסט- חצי שנה לאחר מכן חטפה מברצלונה 3-0 בבית. הדרך הייתה קשה, זה הרגיש שכל ניצחון הגיע בכיבוש קטן של יארד אחרי יארד (כמו בפוטבול), אבל ברצלונה הצליחה לפחות במחינת ההרשה עד פגרת החורף להסתכל על כל הליגה מלמעלה, ואפילו באלופות נראה שהכל מצליח להתחבר. שינוי דרסטי במוראל, וביכולת תוך חצי שנה, ועוד לחשוב שמחכים לנו קוטיניו ודמבלה בהמשך, מי יעצור אותנו?

דאולופאו הלך, קוטיניו הגיע עם פציעה, דמבלה חוזר לשחק בעצלתיים, ובארסה מורידה הילוך מידי משחק. קשה להסביר בדיוק מה קרה עד כדי הפיאסקו ההוא מול רומא בו הכל התפוצץ, אבל ברצלונה הצליחה לסיים את העונה עם דאבל מצויין, אבל עם מעט מאוד אוויר לנשימה בסוף, והרגשה מסויימת של מיצוי ואי נחת.

אם אאלץ לסכם את כל המלל הזה לנקודות אוכל לדבר על היתרונות והחסרונות של העונה האחרונה של וואלוורדה במספר סעיפים פשוטים:

יתרונות:

  • הכדורגל פשוט וחכם. וואלוורדה עשה לא מעט ניסויים, אבל היה לו State of mind מאוד ברור איך הוא רוצה שהמשחק יתנהל. הוא דיבר המון על איזון וסימטריה, והשאיפה שלו שלאורך כל המשחק ברצלונה תשחק בסבלנות, ושלא תאפשר ליריבה שלה לקבל שום אופציות של נקודות חלשות. בפועל זה עבד מצויין, ונראה שרוב הזמן הוא עושה שיעורי בית על היריבות שלו.

  • שחקנים שנעלמו בשנים האחרונות קיבלו יותר קרדיט ונראו מצויינים. ראיקטיץ’, ג’ורדי אלבה, אינייסטה ואפילו סרג’י רוברטו כמגן ימני נתנו תפוקה מצויינת והצליחו לנצוץ תחת אותו כדורגל פשוט, והביאו את הערך המוסף שלהם בהגנה וההתקפה בעונה החולפת.

חסרונות:

  • ניהול רוטציות ושחיקת שחקנים. לא לחינם בארסה איבדה גובה, שכן המחיר של שמירה על סגל קצר גובה מחיר כפול: מצד אחד השחקנים שלך מתעייפים ונחשפים יותר לפציעות של שחיקה ועייפות (ראקיטיץ’, בוסקטס, מסי, סוארז וכ’ו עם מעל 3000 דקות העונה בכל המסגרות), מצד שני המחליפים לא באמת מצליחים להביא את הערך המוסף שלהם, ואנחנו עשויים לאבד אותם לשלבים המתקדמים של העונה בשל חוסר חדות, ירידה בכושר משחק או פשוט ירידה בביטחון העצמי. שחקנים שהיו יכולים להיות בלעי ערך עבורינו כמו דניס סוארז, פאקו אלקסר ועוד היו יכולים לעזור לנו בלא מעט משחקים בשאיפה להגיע רחוק יותר העונה, או לפחות שהשחקנים יסיימו אותה עם יותר אוויר בריאות.

  • הסגנון. אומנם זה עיניין של טעם, אבל ברצלונה מאז ומעולם שאפה לסגנון משחק מסויים, או לגישה מסויימת בה האוהדים התגאו לאורך השנים (מאז תחילת העידן של קרוייף). הרבה מהרוח הקרויפיסטית נעלמה במועדון, וזה מתיל ממחלקות הנוער, עד לסגנון בו הקבוצה הראונה משחקת שלעיתים זה נראה שיש התסמכות התקפית רבה מידי בלאו מסי, ואין הרבה תמיכה מהקישור ומההתקפה, ומשהו מהכדורגל המבריק שהיה בברצלונה כבר איננו. זה עשוי להיות כפונקציה מהמערך (4-4-2), חוסר האמון במחלקות הנוער, בחירת השחקנים התמוהה או אפילו היעדר הריענון בסגל הותיק של הקבוצה.

עם מה נשארנו?

פאוליניו צפוי לעזוב, ירי מינה ו-ורמאלן לא בהכרח בתמונה של הקבוצה, וכרגע לא ברור לנו מי מגיע ומי לא, ולמעשה, לא מעט בשל המונדיאל, אנחנו מגיעים לחודש יולי ללא רכש ממשי, או תכנית ברורה לעין, אלא רק עם חרושת שמועות.האם נחזור ל4-3-3? האם אנחנו נכוון ל-4-2-3-1? איך בכלל הסגל יתנהל? מישהו יעלה מהנוער באופן ודאי? בנקודה זו קשה להגיד. מה שבטוח, וואלוורדה סיים את עונת החסד שלו בקבוצה, מהנקודה הזו ואילך הציפיות רק עולות. השאלה המתבקשת כמובן: איך הקישור, או למעשה הקבוצה כולה תראה ללא אנדרס אינייסטה, ובהיעדר נציגות ממשית של ניהול המשחק שעשה את הקבוצה למה שהיא בעשור האחרון.

קצת על הדיון פה

לפני שזה רץ לזריקת הרכבים וטורי דעה, תנסו להיצמד לעובדות, ומה אנחנו צפויים לקבל פה. זה לא דיון פנטזיות בו כל אחד מדבר על כמה בא לו את X, Y, Z, אלא מדובר בפועל מי עשוי להגיע, מה פרופיל השחקן שנראה שהקבוצה מחפשת, וההשלכות שיש על הקבוצה ברמה הטקטית עבור כל החתמה או עזיבה של שחקן כזה או אחר. סטטיסטיקות, ועובדות מגובות במספרים יתקבלו בברכה.

ברוכה השבה ברצלונה!