אחרי עוד הופעה מהפנטת וניצחון ענק 4-2 באיצטדיון סאן פאולו בנאפולי, אוהדי סיטי בעננים.
אז נכון, אנחנו רק בתחילת נובמבר, עונות נמדדות בתארים ואת התארים סופרים בסוף העונה, אבל זה כל כך כיף לצפות כרגע בחניכים של גווארדיולה.
אם הם ייקחו אליפות או צ’מפיונס העונה - אתם מוזמנים לעקוב אחרי קבוצה גדולה בתהליך היווצרותה.
ואם לא - אז כדאי לנצל כל דקה אפשרית לצפות בהם, לפני שהמומנטום ייגדע, כי כרגע זה עונג צרוף.
כל עוד סיטי היא הדבר הכי חם באירופה - אני מאמין (משקר לעצמי?) שהדיון הזה יהיה שימושי.
עד כמה מצבים נייחים וכדורי גובה מהווים רכיב משמעותי במנצ’סטר סיטי של העונה? אני זוכר שגווארדיולה התייחס לכך שהכדור בליגה האנגלית כל הזמן באוויר מה שמגדיל את היבט האקראיות במשחק. אתמול סיטי חזרו למשחק בזכות נגיחות.
בארבע העונות האחרונות הקבוצה של פפ נראתה מעולה במהלך העונה הסדירה וכשהגיעה לשלבי הנוקאאוט הפסידה בצורה מאוד נאיבית. ישנם סייגים לכל אחת מההדחות (מולנו ההרכב היה ממש חסר, מונאקו אשתקד היתה קבוצה באמת מיוחדת וכך הלאה), אבל נשאלת השאלה האם פפ יודע לקחת משחקים כשהקבוצה שלו לא נמצאת שתי רמות מעל ליריבה?
הוא דיבר בשנה שעברה באיזה ראיון (או כמה ראיונות) על זה שבאנגליה יש “כדור שני, וכדור שלישי, ואפילו כדור רביעי”. זה היה אחרי שבראיון מוקדם יותר הוא אמר שהוא לא עובד עם השחקנים על תיקולים, “אני לא מאמן בשביל התיקולים”. אני לא זוכר שהוא התייחס מתישהו העונה במפורש לנושא הזה, או לשינוי שהקבוצה עשתה בשיטות האימון שלה. הוא כן מדבר לפעמים על הצורך להתאים את עצמו לאנגליה, אולי הכוונה לזה.
מבחינת הסגנון של הקבוצה במשחק השוטף, אני לא התרשמתי שסיטי משחקת יותר באוויר העונה לעומת עונה שעברה, וגם שחקני הרכש שהגיעו (בראשות ברנרדו אהובך) הם לא שחקנים שהדבר הראשון שהייתי מציין לגביהם הוא משחק הראש. הייתה תקופה קצרה בתחילת העונה ששיחקו 352, ואז יש לך בהרכב עוד בלם גבוה ונניח עוד חלוץ עם משחק ראש טוב (ז’סוס), אבל א. אני חושב שזה בעיקר היה כדי לשפר את הביצועים ברחבות (היתרון הטבעי של שחקני התקפה והגנה מובהקים על שחקני קישור…) ב. הם חזרו דיי מהר ל-433, תודה לאל.
אולי עובדים יותר על קרנות ומצבים נייחים, אני לא יודע. זה לא מדד מושלם, אבל מבחינת שערים של הבלמים:
ג’ון סטונס: העונה 3 שערים ב-16 משחקים, עונה שעברה 2 ב-41.
אוטמנדי: העונה 3 ב-14, עונה שעברה 1 ב-43.
לכאורה נראה שיפור מובהק, אבל זה מספרים כל כך קטנים שאני מפחד לקבוע…
אם אחדד, אתה שואל איך בפפ ביחס למאמן עלית הממוצע, במשחקים בהם הוא לא פייבוריט מובהק. זו באופן כללי בעיה בשיפוט מאמנים של באיירן, יובנטוס ופריז, לדעתי. מרחב המדגם של משחקים “אמיתיים” שלהם הוא כל כך קטן.
אצל פפ מדובר נניח על 4 משחקים ב-3 שנים (ריאל, בארסה, יובה, אתלטיקו). נגד ריאל הוא הובס טקטית (יש לזה התייחסות בספר על העונה הראשונה שלו בבאיירן, והבחירה במערך שהם שיחקו), נגד בארסה אני זוכר התמודדות שעד הדקה ה77 בקאמפ נואו הייתה שקולה ונגמרה בתבוסה, נגד יובה ואתלטי משחקים שקולים שהלכו פעם לפה ופעם לשם. מה אפשר להסיק מזה? לא יודע. גם לא עקבתי באופן הדוק אחרי באיירן שלו. אני חושב שיש הסכמה גורפת שבמבחן ההישגיות הקדנציה בבאיירן הייתה בינונית מאוד.
בעונה שעברה בסיטי אני ראיתי קבוצה שמשחקת טוב רעיונית, עם נאיביות/חוסר קילריות מסוים (גם בשתי הרחבות, וגם איפשהו הנעת הכדור ומשחק הלחץ היו “פרווה” לעומת מה שעד כה יש השנה). אם זו תהיה הדרך לתאר את סיטי שלו גם בשנתיים הקרובות, אפשר להתחיל לדמיין פה קבוצה אנגלית אחרת, שמשחקת היום באיזה חור בליגה האירופית. נקווה לא להגיע לשם…
אני חושב שהיכולת במצבים נייחים באה לידי ביטוי לא מעט בזכות האיזון שהוא סוף סוף הצליח לייצר בקבוצה של טכניקה, פיזיות ואינטיליגנציית. אני לא חושב שעד כה פפ באמת “ויתר” על מצבים נייחים, וראינו ניסיונות קודמים בברצלונה להפוך את המשחק מאויר לחלק מהמשחק הקבוצתי (רכישת זלאטן, והחיפוש המתמיד שלו מידי קיץ אחרי שחקנים גבוהים ונוגחים). בסיטי הוא סוף הצליח ליצר את התלכיד שהוא חיפש בין כל התכונות.
אומנם הפערים התבררו כגדולים, אבל הנוקאאוט שסיטי נתנו לצ’לסי לא היה מובן מאליו כלל. קונטה שנה שעברה הוביל קבוצה מצוינת, והיה זכאי לקבל את מעמד ה"מועדף" במשחק בין השתיים. סיטי ניצחה, אז ההסתכלות עליה היא אחרת כרגע, ועל כן כל מה שנותר זה לראות אם היא תקבל את פריז, בארסה או ריאל (אתלטיקו לא עושה רושם כקבוצה שתהווה פקטור).
כשלפפ יהיה יום הולדת אני אאחל לו משחק כדורגל מול ארסנל.
סיטי נהנתה מהשיפוט (הפנדל בעיני מעט גבולי, השער השלישי בנבדל) אבל ארסנל שיחקה לידיים של התכולים, ולמרות שלעיתים גם התותחנים ניפקו כדורגל יפה לעין (השער של לקאזט הרשים אותי) זה נראה היה חסר סיכוי. תענוג לצפות בסיטי משתחררת מהלחץ הגבוה של ארסנל וספציפית תענוג לצפות בדה בריינה.
משחק כדורגל מאוד מהנה עבור כל מי שאליפות של סיטי לא מפריעה לו בחיים, אני מניח שבמפגש השני של לונדון-מנצ’סטר הערב נצפה בפחות שערים (אם בכלל).
בקשר לסיטי-ארסנל - אני לא רוצה להיות בנאלי ולדבר על העוצמות של סיטי בהתקפה - במשחק הזה ראיתי קבוצה דיי פגיעה הגנתית. במחצית הראשונה היו לארסנל מספיק מצבים שהם הצליחו להשתחרר מהלחץ הראשוני של סיטי ומשם הדרך ליתרון מספרי עם הפנים לשער הייתה דיי קצרה. זכור לי במיוחד מצב של 4 על 3 כשאלכסיס מסר רע לאוזיל במקום להעמיד אותו בקלות מול השוער. זה המשיך גם במחצית השניה כשחוץ מהגול ארסנל הצליחה להגיע די בקלות לעוד כמה מצבים קורצים במיוחד.
בסך הכל ברור שהניצחון של סיטי מוצדק, שלא ישתמע אחרת מהדברים שלי - על כל גול של סיטי (חוקי או לא) היו עוד שני מצבים לגול שהוחמצו, אבל אי אפשר שלא לשים לב לחולשה הגנתית דיי בולטת. קשה לי להאמין שפפ יצליח לשרוד עם הקישור הסופר אופנסיבי הזה נגד קבוצות יותר חזקות במרכז השדה.
מאוד מהנה לצפות בסיטי משחקת כדורגל, יש לה שחקנים עם שליטה אבסולוטית בכדור, שחקנים שיודעים להשתחרר מלחץ ולעשות מזה התקפה מתפרצת בשנייה בצד השני.
דבר שאני לא מבין הוא למה גוארדיולה נותן עדיין קרדיט לאגוארו, אגוארו לא עשה כלום במשחק היום, לא התרשמתי ממנו בכלל, ז’סוס לדעתי עולה עליו היום בכל אספקט במשחק(למרות שהוא מחמיצן לא קטן) אבל יש לו חוש לשערים והרבה חוצפה חיובית, לדעתי מגיע לו מקום בהרכב הראשון.
עכשיו מגיע קצת לבעיות של הסיטי, הקישור שלהם רך מדי והתקפי מדי,מול קישור אגרסיבי הם פשוט יישחטו. לדעתי גווארדיולה ייותר על סאנה או סטרלינג ויעבה קצת את הקישור במשחקים גדולים.
אה ושניכם טועים כנראה לגבי יונייטד צלסי, עד עכשיו המשחק פשוט נהדר.
ז’סוס שיחק בכל משק של סיטי העונה אם אינני טועה. אני לא חושב שמישהו מהם הוא שחקן הרכב מובהק, ובכל זאת אגוארו הוא החלוץ המוביל בפרמיירליג מבחינת כמות כיבושים מאז שהגיע ב-2011. הקרדיט דיי מובן לי גם אם כרגע ז’סוס עדיף.
סיטי באמת חיים את החלום כרגע ובאמת מציגים כדורגל מצוין. צלסי, יוניטד וטוטנהאם כל אחת מסיבותיה שלה לא נראות כמו קבוצות שמסוגלות לתת לה פייט ולתת לה אחד כזה נראת משימה לא פשוטה כלל.
צלסי הגיבה יפה מאד להפסד ביום שלישי, אמנם היא הייתה רחוקה מלהרשים ועל הבעיות שלה ניתן לרשום פוסט נפרד אבל בגדול היא נתנה הופעה טובה.
ומילה אחת או יותר על מוריניו. הוא לא ניצח ב11 המשחקים האחרונים בחוץ מול קבוצות הטופ 6 וב9 מ10 המשחקים האחרונים גם לא הבקיע. יש 18 קבוצות מתחתינו שיותר מודאגות? אחרי היום הוא האיש הכי מודאג בפרמיירליג. עוד עונה בלי אליפות לא תעבור כל כך בשקט.
אפשר להגיד גם שסיטי הגיעה לשיא מוקדם מדי? אנחנו עדיין בתחילת העונה וסיטי באיזה שלב הולכת להפסיד משחק או שניים, פציעות ייקרו, סיטי תיכנס לסחרחורת, השאלה תהיה איך היא תצא ממנה.
