הנקודה של מהו מחיר הגיוני היא נקודה מהותית.
אין מחיר כזה, מעולם לא היה מחיר כזה, ותהיה בטוח שהקבוצות הגדולות המסורתיות נהנו מזה שלא נקבע מחיר כזה בעבר. אם היו עושים הצבעה על מחיר כזה (בעידן שלפני סיטי וצ’לסי, כמובן) אז היא הייתה נגמרת באורח פלא בדיוק כמו שנגמרה ההצבעה על 5 חילופים בפרמייר ליג, הליגה שהכניסה את השינוי הזה אחרונה מכולן: כל 6 הגדולות בעד, כל 13 הקטנות נגד, וברייטון השיכורה כפרעליה גם בעד. כל ה-20 הצביעו כמובן משיקולים ענייניים בלבד, שום אינטרסים, רק בריאות השחקנים וקדושת התחרות - פשוט במקרה כל 6 הגדולות נתנו יותר משקל לבריאות וכל 13 הקטנות נתנו יותר משקל לתחרות.
ובצורה קצת יותר סדורה:
קבוצות מקבלות כסף (שנתפס כלגיטימי) לפי הפופולריות שלהן, לא לפי הישגים ספורטיביים. זה נשמע דומה, כי לרוב הישגים ספורטיביים מובילים לפופולריות, אבל אין הכרח כזה.
הפופולריות מובילה לזה שיש מי שקונה מרצנדייז של הקבוצה, שיש מי שרוצה להיות ספונסר של הקבוצה, ושיש ערך בזכויות השידור של הקבוצה. וכל הדברים האלה נתפסים כמקורות הכנסה לגיטימיים. אלא שבמקרה של סיטי - הם לא.
אמנם נכון לטעון שלרוב הפופולריות של קבוצה מתבטאת בחיבה של הרבה אנשים עניים, ואילו אצל סיטי מדובר במעט אנשים עשירים, אבל סך הכסף שהפופולריות הזו מניבה, הוא זהה.
ואמנם נכון לטעון שלרוב הפופולריות היא בקרב אנשים שלא קשורים ישירות לבעלים של המועדון, ואילו אצל סיטי מדובר באנשים שכן קשורים ישירות לבעלים של המועדון, אבל זה לא נשמע כמו משהו שאינהרנטית הופך הכנסה אחת ללגיטימית והכנסה אחרת ללא לגיטימית.
בשורה התחתונה, הקבוצות הגדולות המסורתיות נהנות מזה שיש אנשים שרוצים להכניס להן כסף. לא כי יש נוסחה “10 אליפויות שווה 100 דולר בבנק”, אלא כי יש אנשים, שמסיבותיהם שלהם, שמעולם לא נבדקו עד שהגיעה סיטי, רוצים להכניס כסף לקופת הקבוצות האלה. מי יותר, מי פחות. ותמיד זה היה בסדר וכל מספר היה לגיטימי. אז וואלה, גם לסיטי יש אנשים שרוצים להכניס לה כסף, אבל אוסרים עליהם זאת. וכמו שראינו, הסיבה היא ממש לא קדושת התחרות.