ברור שזה הגיוני, כי זה משפיע ישירות על היכולת והכשירות שלהם (חוץ מעניין רכבי היוקרה), ומכאן - למשרה שעליה הם מקבלים משכורת. הטבות תעופה לחברים, או סגירת תא צפייה - זה לא באותה קטגוריה.
כן, אבל השחקנים גם שוכחים שהמשכורות היום יותר גבוהות ממה שהיו, ככה שהם בכל מקרה סוג של “מפוצים” על עודף הדרישות מהם. מסי, לדוגמה, לפני 15-20 שנה אולי יכל לעשן ולזיין במחצית, אבל גם לא היה מרוויח ככה. כמו גם האחרים.
(אגב, זה מתחבר לזה שלדעתי קשה עד בלתי אפשרי באמת להשוות שחקנים, וקבוצות, בעידנים שונים - אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה עם שחקן היום בחוקים ובעולם של פעם, וההיפך. אבל זה כבר נושא לדיון אחר)
יש ת’רד מיוחד לנושא הזה בקפיטרייה
ברור, ועם זה אני מסכים. לצערי (כלומר, לצערי שזה המצב ולא לצערי שאני מסכים). אם הדרך שלך לפתות שחקן (שלא לומר - להתרפס בפניו) כדי לחתום, היא לתת לו בתמורה לשירותיו דברים שלא רלוונטיים בעליל למקצוע/תפקיד שלו - זו בעיה. זה מצב נתון, וכמו שאמרת - ממש לא רק בכדורגל, וגם ממש לא רק בספורט. אבל זה לא הופך את זה למשהו שמסתדר לי במוח שנכון לדרוש כתנאי לחידוש/חתימה על חוזה.
רונאלדיניו, כמו עוד הרבה אחרים בפרופיל שלו, לא היו מחזיקים בדרישות היום. פנטזיסטות כמוהו היו מתבאסים על האינטנסיביות באורח החיים הזה ושינוי הגישה הכללי בכדורגל המודרני. זלאטאן כתב על זה בספר שלו שמה שהיה לו קשה בבארסה זה כאבי הראש סביב המשמעת והדרישות אצל פפ, והוא לא אינטרוורט כמו מסי או אינייסטה שיכל לזרום עם הכל כמו רובוט.
מצד שני, הם כולם מיליונרים והופכים להיות one percent כשעם הניטור המוגזם מגיע גם ראש שקט וחוסר דאגות לגביי כלום. סדר יום, כסף, סידורים בתים דואגים להם להכל. על זה דיבר ויקטור ואלדס שברגע אחד התנתק מהכל בגלל פציעה ותקופת שיקום בגרמניה. פתאום מרגיש כמו בן אדם רגיל.
היחס האישי שלי כלפיי כדורגלנים הוא מאוד אמביוולנטי. אני לא מרחם עליהם לשנייה כשנכנסים להם לחיים (זה גם לא ככה בכל מועדון), אני לא יכול להגיד שהייתי שמח להיות תחת הלחצים שהם נמצאים בהם, אבל אני עדיין לא חושב שזה מצריך משכורות עתק, סעיפים ביזאריים וכ’ו. זו פשוט בועה שממשיכה להכיל את עצמה שכל המטרה שלה היא לייצר שעשוע תוך שימוש בילדים מגודלים שבנוסף להיות כדורגלנים הם נהיו גם אייקון ללייף סטייל. בגלל זה אני שונא את ניימאר ופוגבה שהם פשוט הקיצון של כל החרא הזה. מתבאס לשמוע שמסי עם כל הצניעות שלו בסוף נגרר לזה גם.
לשמור על חיים ספורטיביים אמור להיות אינטרס במעלה ראשונה של השחקן. ככה הוא ישחק יותר, ישפיע יותר, יקבל את החשיפה המתאימה ויוכל להשתדרג לקבוצה גדולה יותר וכו וכו. הגנון שמנהלים היום בעלי הקבוצות ביחס לשחקנים עם משמעת מטורפת בין צבאית לדיקטטורית והכל בגלל ששחקן כדורגל זה לא נטו בידור אלא גם איקון אופנה, הוגה דעות והשד יודע מה עוד - אותי זה מגעיל. אני אוהב את אווירת הקרחנה, היה יותר כדורגל טהור ופחות נתון בתוך טבלאות. אולי אני סתם רומנטיקן אבל רוביניו לדוגמה שחקן עם כשרון נדיר שלא צלח בכלל בגלל שלא הייתה לו מסגרת עם משמעת רצינית. הפסדנו? לא ולא. הוא הפסיד…
מסי רשם 778 משחקים בברצלונה כשבחודשיים האחרונים של 2020/21 עקף את צ’אבי בדרך להיות שיאן ההופעות, הוא כמובן שיאן ההופעות בנבחרת ארגנטינה עם 168 ובמדי פריז סן ז’רמן יש לו 53 משחקים. ללא תקלות מיוחדות והזויות הוא יגיע ל-800 גולים בקריירה אוטוטו כשיש לו כרגע 787. אם נסתכל על עונות, שיא המשחקים של מסי הוא 2011/12 עם 60 הופעות במדי ברצלונה כשכבש 73 שערים ובאותה השנה, 2012, גם שבר את שיא השערים לשנה קאלנדרית. אם מסי יגיע לגמר המונדיאל זה יהיה היום בו יהפוך לשיאן ההופעות בטורניר היוקרתי - משחק מספר 26, לעומת ה-25 של לותר מתיאוס. כרגע מסי מדורג במקום השני יחד עם דייגו מראדונה וג’ילרמו סטאבילה עם שמונה שערים במונדיאלים, השיאן הוא גבריאל באטיסטוטה עם עשרה. על הגרף: המארקה “המדרידאי” שיודע לתת כבוד.
שאני יצטרך לסכם את התקופה שלי בכדור הארץ אני יודע שאני יגיד תודה לאל שאני שייך לteam קרויף. אשרינו שזכינו לראות כזו אגדה. השחקן הכי טוב בהיסטוריה יחד עם דייגו.
