אבל אף אחד לא אמר את זה.
כשפפ העדיף את שחקן הבית בוסקטס על יאיא טורה הרכש הוא ספג ביקורת (גם כאן) בייחוד אחרי שטויות ששחקן הבית היה עושה עד שהוא סתם לכולם את הפה.
כמו כן, אם הקבוצה היתה ביכולת שיא, לא היו תלונות למה לא משתפים שחקני בית בהרכב באופן קבוע.
הטענה פה שהקבוצה נראית לא טוב, פדרי ודה יונג נטחנים עד דק ויש פה שחקן שהראה ניצוצות והוא גם שחקן בית שלא מקבל הזדמנות.
אמר האיש שקבע שסרגי רוברטו הוא קראק בברצלונה :)))
אשמח לקבל דעה/ניתוח/הרחבה על וינאלדום. תפקיד, סגנון, יתרונות, חסרונות וכאלה.
כמובן שאשמח גם אם התגובה תהיה אובייקטיבית, ולא ברמת ה"לא צריך אותו יש את ריקי ברתומאו חרא".
@titi_camara מה אתה אומר?
@bengi6666 יכול להיות שקשה לך להאמין שזה קיים, אבל יש דבר שנקרא זהות. זה אולי לא כמו רומנטיקה, ואף אחד פה לא מוותר על תארים ועל שחקני רכש איכותיים העיקר כדי ששחקני בית ישחקו, אבל זהות זה דבר חשוב במועדון.
אולי יש מועדונים שזה לא אכפת להם ומתמקדים רק בהשגת תארים, אבל יש מועדונים שזו מסורת אצלם וזה חלק בלתי נפרד. אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, סלטה ויגו וברצלונה למשל. אף קבוצה מאלה לא מוותרת על האפשרות להצליח (אולי באתלטיק בילבאו טוב להם איפה שהם) בשביל להנחית שחקנים מקומיים, אבל חשוב לאוהדים לראות שחקנים שאפשר להזדהות איתם.
לראות שחקן שהגיע בגיל צעיר מאוד למועדון מצליח לזכות בתואר או אפילו לכבוש בקלאסיקו, זה סוג של ניצחון קטן, הישג, ריגוש.
אגב, הדוגמה שנתת על שחקן צעיר שהוא לא שחקן בית - רונלד אראוחו הוא דוגמה קלאסית לזה. הוא שחקן רכש, רק שהתחיל בבארסה ב’ קודם. הוא אמנם לא שחקן בית, אבל אני מתייחס אליו כשחקן צעיר שמצליח, ואני כן אוהב רכישות כאלה.
מסכים מאוד, ומוסיף בשביל הפשטות -
אם הקישור הלא בוסקטסי שלנו היה מורכב מצ’אבי, אינייסטה, פברגאס ותיאגו, והיה גם מצליח (סגנונית ו/או תוצאותית) וגם ולא נשחק למוות - כנראה שאף אחד לא היה מתלונן על מחסור בדקות לריקי. או לפחות מתלונן הרבה פחות.
ולא, לא רק בגלל ש-3 מאלו היו שחקני בית.
אני מניח שאני יחטוף על זה. אבל אם מינגוסה יתקדם והיה רוברטו 2 אני היה מרוצה.
תופעת העדר שהופכת את סרגי לאיזה שעיר לעזאזל לא מקובלת עלי. רוברטו ברוב שנותיו היה שחקן לגטימי לחלוטין. הבעיה שכמו כמה שחקנים אחרים הוא פשוט נשאר יותר מידי זמן ומעבר לשיאו.
להזכיר לכם שהוא שותף לכמה מהמשחקים היותר מרגשים שלנו? אפשר לבקר את רוברטו בלי להיות " a dick"
בוא ניקח את זה לקיצון בכוונה, למטרת העברת הנקודה, כי אני וסרג’י רוברטו זה סיפור אהבה (גם אם רובו בהומור) -
גם ז’פרן היה שותף למשחק מרגש. זה לא אומר שצריך לשחק על זה לנצח.
סרג’י רוברטו יכול להיות אחלה שלישי ברוטציה בעמדת המגן הימני, ואחלה שחקן לקצה הספסל בעמדות הקישור. מכיוון שמשום מה הוא מקבל מעמד הרבה יותר גבוה מזה - הוא צריך ללכת.
הוא לא שעיר לעזאזל, הוא דוגמה לניהול סגל מטומטם שהולך איתנו כבר שנים.
רוברטו שותף לכמה כאלו ולא מעט משחקים.
לא חולק על זה שהוא צריך ללכת ומקבל הרבה יותר דקות ממה שמגיע לו. פשוט על הניסיון להפוך אותו לשחקן חרא שלא עשה כלום חוץ מהשער ההוא נגד פסז.
אני יגיד לך אתה היית צודק , אם לדוגמה (וניקח את הפורום פה בתור דוגמה) אם אנחנו היינו מתנגדים להגעה של שחקן כמו דה יונג לברצלונה. אם למשל, אני הייתי מתנגד לרכש של דה יונג “כי יש לנו את ריקי ומוריבה ועוד כמה” אבל אף אחד בלשון המעטה לא התנגד לדה יונג, ואפילו לא אמרו מילה נגד הסכום שהוא נקנה בו. למה, כי הבנו שהוא שחקן אדיר.
אני לא חושב שצריך לתת לריקי מקום אוטומטי בהרכב. אבל צריך לתת לו הזדמנות. אני לא מבקש בהכרח שיקבל דקות כמו פדרי. אבל שיקבל הזדמנות.
לדעתי הוא יחזיר בטובה למאמן שיאמין בו. אבל פאקינג במשחק האחרון מול אייבאר ובמשחק חסר משמעות הוא מכניס אותו רק בגלל שמוריבה נפצע. זה נראה לך הוגן?
דרך אגב, מדברים על נטו שיעזוב למה לתת לו לשחק במשחק האחרון של השנה ולא לתת לאחד השחקנים הצעירים איזה דקות. לנסות ולבדוק אולי אפשר לחסוך כסף על השוער השני בשנה הקרובה.
נשאלתי את אותה שאלה בתחילת העונה שעברה כשההולנדי היה מקושר אליכם, אז אני אצטט את עצמי מאחר ודעתי לא השתנתה מאז
אשמח לתת פרספקטיבה מעט יותר פרקטית או יותר מבוססת לוגיקה.
במקור, השאיפה של קרוייף הייתה לייצר הטמעת סגנון בשלבים הראשונים של התפתחות השחקניםת הואיל ונראה שזה משהו שקשה, או לכל הפחות מצריך המון זמן להעביר הלאה לכל השחקנים. לראייה, משך הזמן שלקח לפפ להביא את סיטי לכדי הצלחה ועקביות באנגליה (את באיירן אני פחות מחשיב, שכן הוא קיבל קבוצה עם סגל מצויין, שינה לא מעט מהגישה שלו אצלה, והיא זכתה באופן מרשים בתארים המקומיים בליגה בה ברוב הזמן היא מעל היתר). באופן כללי, אפשר לראות שהרבה מאמנים שדוגלים בכדורגל “מסובך” או “מורכב” (ביילסה, סמפאולי ועוד) מתקשים להעביר את הרעיון אליו הם שואפים בקבוצות בהם הם מאמנים, אז הלה מאסיה נועדה “להקל” על התהליך הזה.
זה בא לכדי שלמות כשפפ עבד באופן רצוף עם אותם שחקני בארסה ב’, עד לקבוצה הבוגרת שם הוא יכל פשוט להמשיך באופן רציף את הגישה והשאיפות שלו. אפשר לומר שמלכתחילה היה מדובר על חבר’ה צעירים ומאומנים מאוד (יש אגדה שמספרת שבארסה ב’ שלו הביכה מאוד את הקבוצה הראשונה של רייקארד). אז אספקט ה"המשכיות" חשוב פה מאוד.
בנוסף, שינוי הסגנון החד מבארסה ב’ של פימי לקבוצה הראשונה אצל קומאן בהחלט מעלה תהיה מה עדיף אובייקטיבית, שכן יש שחקנים שמאוד ייעודיים לשיטה של בארסה ב’ (ריקי פוץ’ ובעיקר סאמפר) ושלא מצליחים להביא את היתרונות שלהם לידי ביטוי בסגנון של הקבוצה הראשונה. דוגמאות נוספות לשחקנים בסגנון הזה אלו צ’אבי, אינייסטה ובוסקטס שרחוקים מנתונים פיזיי מרשימים, ולעיתים נראה שהם התקשו לבוא לידי ביטוי בשיטות כאלו ואחרותת רק כשהם קיבלו את המושכות, וניהלו את המשחק, הקצב והסגנון קיבלנו את הקישור הגדול בהסטוריה.
השאלה שנשאלת היא עם נגיעה פילוסופית. אם קומאן נשאר, שווה בכלל לפוץ’ להילחם ולהיות במקום שבכלל לא מתאים לדרך בה הוא שיחק עד כה? לאיפה הלה מאסיה מייצרת שחקנים כרגע? הקונספט של הזהות ברמת השיטה והטקטיקה הוא גורם מכרגיע לגבי עתיד המוןעדון שלא יזיק לו כרגע להצליח לייעל את מה שכבר יש לו.
התשובה גם רלוונטית לאחר העונה הזאת? ליברפול לא הייתה בשיאה בלשון המעטה…
כן אני מודע לגמרי שיש דבר כזה זהות, אבל בסקאלה שבין בילבאו לבין מנצסטר סיטי, אני מעדיף וחושב שזה נכון להיות כמה שיותר סיטי. כלומר סופר תחרותי, גם אם זה מגיע על חשבון שמירת הזהות.
היתה לנו קבוצת נוער אדירה, שנתונים 88-87. קבוצה שיצאה ממנה כמות מטורפת של שחקנים שהגיעה לצמרת העולמית+ שחקן שכנראה הוא הטוב בתולדות המשחק.
אותה קבוצת נוער היא אירוע חריג ויוצא דופן לכל הדעות שיש בו המון המון המון אלמנט של מזל ליפול על כזה שנתון. לטעמי הקבוצה הזאת גורמת לאנשים פה להעריך באופן כללי יתר על המידה את החומר שיוצא מהלה מאסיה.
בשורה התחתונה, מאז אותה קבוצת נוער עברו כ15 שנה, ורק שחקן אחד הצליח להשתלב בקבוצה הבוגרת מאז, והוא לא נוצץ במיוחד.
אני מסכים איתך בגדול.
אבל זה לא פייר להגיד שרק סרג’י רוברטו יצא משם לקבוצה הראשונה.
היו עוד שחקנים ראויים - תיאגו, פאטי, ועכשיו גם אראוחו. משה גם יוסיף את גרימאלדו.
זה מעט מדי גם לדעתי, אבל יותר משחקן אחד.
גם בין “השנתון הכי טוב של הלה מאסיה איי פעם” ל- “אף שחקן נוער לא מגיע לקבוצה הבוגרת” אמור וצריך להיות איזה מקום טוב באמצע. גרימאלדו, דני אולמו, אדאמה טראורה ובוא לא נשכח גם תיאגו אלקנטרה הם שחקנים שקפצו בשליפה שאני חושב על אבידות בולטות בבארסה שכרגע מחזיקה באוסף של שחקנים בינוניים להחריד.
אני לא מצפה שכל מחזור בלה מאסיה יביא אתמסי, בוסקטס, אינייסטה, פיקה וססק אבל אני מאוד מופתע שכמעט אף אחד לא מקבל צ’אנס אצלינו אלא אם נשברו כל הכלים וכל השחקנים פצועים ואי אפשר לקנות שחקן בינוני ב 20 מיליון יורו באישור מיוחד מהליגה.
לא מבין את השנאה לסרג׳י רוברטו.
הוא מבחינתי סוג של לוקאס ואסקז. לא נוצץ, לא מספיק טוב להרכב אבל שחקן נשמה שיכול לשחק במספר עמדות ולתת ערך טקטי. בנוסף שחקן בית שחתום על רגעים יפים. אפילו רצה הגורל ושניהם הוסטו לעמדת המגן הימני בנוסף לעמדתם המקורית.
העניין הוא שאם הם לא יהיו מספיק טובים אך ימשיכו לפתוח דרך קבע בהרכב זה לא אשמתם. אלא אשמת המאמן שממשיך לבחור בהם, והנשיא שאחראי להיעדר תחליף ראוי מהם.
בנוסף מאיפה ההנחה הזו שהוא באנקר בהרכב?
מאז שחזר מהפציעה הוא שיחק ככה:
26, 17, 64, 45, 90, 15, 15 (כקשר), 40 (כקשר).
כלומר במשחקים בהם היה זמין שיחק בממוצע 39 דקות.
וכמגן הממוצע יורד ל32 דקות.
לשם השוואה: אלה הדקות של דסט במשחקים האלו:
45, 0, 45, 0, 75, 75, 8, 74
ממוצע של 40.25 דקות.
אז לא, לטעמי 32 דקות זה לא באנקר בהרכב. וחטעמי הוא לא באנקר בהרכב.
תחילת העונה לא רלוונטית לנושא, ואם כן אז היא יותר דוגמה לכך שדסט השתלט על העמדה ורק מחזקת את הטענה שרוברטו לא באנקר.
בסוף השחקנים שאחראים לאליפויות הם שחקני הספסל האלה. השחקנים שכשהפותחים פצועים הם ממלאים את מקומם כראוי. רוברטו הוא כזה, ברגע שתפסיקו לשפוט אותו כשחקן הרכב הוא יהיה כזה
צריך להוסיף שהנהלה הקודמת פשוט עשתה לעצמה משימת חייה לפגוע בלה מאסיה. אני עקבתי הרבה אחריה והבאתי לפה מאמרים על מסע ההרס השיטתי שלהם. לצערי זה עובד.
הם הורסים תשתיות, מגרשים כשרונות ואנשי מקצוע ואחרי זה אומרים לאוהדים , “אה תסתכלו זה לא שאנחנו לא רוצים אלא פשוט אין כשרונות אז לכן צריך לקנות אלף גומשים וחמש מאות ארדה טוראנים לקבוצה”.
אראוחו לא תוצר של הלה מאסיה, ולא רק אני יוסיף את גרימאלדו כל מי שבאמת עוקב אחריו.
ולסיכום. הלואי שהייתי במצב שהייתי צריך להגן על התוצר של הלה מאסיה לבוגרת. אבל הלה מאסיה לא מהווה מכשול ולא חוסמת אף שחקן רכש, אלא רק ההפך.
המועדון השקיע מאות מיליוני אירו בשחקני רכש , רובו ירד לטימיון. ששחקן לה מאסיה נכשל זה מספיק בשביל לקבוע שאין שום צורך בלה מאסיה. שאינספור שחקני רכש נכשלים אחד אחרי השני, אף אחד לא חושב שצריך להפסיק עם שחקני רכש ובצדק גמור.
רוסל וברתומאו הלכו על הגישה של מקס רכש מינמום (יותר נכון אפס לה מאסיה.) לא חושב שיש מישהו שיכול לטעון שהגישה הזו הפכה את ברצלונה ליותר תחרותית ויותר איכותית.
ושוב עם השנתיים הארורות האחרונות מוציאות משהו חיובי מכל הסיפור, זה השחקנים שעלו מהצעירה לבוגרת.
אני מצטער ובכל הכבוד ובלי שום ציניות למי שחושב הפוך ממני (וזה בסדר גמור) אני לא מרגיש שאני שייך לצד הנאיבי והלא נכון בסיפור הזה.
ודבר נוסף שאני חייב להוסיף, מועדון שאין לו גרוש לפטר מאמן כושל ונוראי כמו קומאן מהמועדון כנראה שהיה חייב איכשהוא לגרד כל טיפת כישרון מהקבוצה הצעירה. לא רק בגלל רומנטיקה או זהות אלא בגלל צורך קיומי. שמישהו יסביר לי איך ברצלונה תקנה את האלנד אם אין לה 8 מיליון אירו לפטר את קומאן…
אני ינסה להסביר בתור אחד שלא שונא אותו. דעתי למעלה נרשמה.
אבל סרגי רוברטו לא מספיק טוב והוא בכל זאת כל הזמן מצליח איכשהוא להתגרד להרכב הראשון. זה מתסכל.
אוהדים רוצים לדעת שבקבוצה משחקים שחקנים ששוים את המשכורת שלהם. שיש אחד שנראה שמקבל הרכב בגלל “גול נגד פסז” ולא נראה שהיה לזה סוף זה מביא בקלאש.
לדעתי באים בטענות לבנאדם הלא נכון. תבואו למאמן או לנשיא לא לשחקן האומלל.
מנפלאות הנחש…
יש דיבור שמעבר ל- 8 מיליון אירו לקומאן, נצטרך להוסיף עוד 5 להתאחדות ההולנדית על כך שהוא לא מסיים אצלנו את החוזה.
לא בטוח כמה זה נכון ואמיתי, אבל וואללה, עם ברתומיאו אני יכול להאמין להכל…
כן, רלוונטית.
הבעיות של ליברפול היו הפציעות, פשוט נגמרו לנו הבלמים והקשרים האחוריים ואז בחודש איבדנו את הכל, אבל ווינאלדום כמו תמיד בא לתת עבודה ואי אפשר לבוא אליו בטענות, מספיק שהצליח להיות כשיר בעונה המשוגעת של ליברפול, גם זה סוג של הישג העונה.