ההעברה הזאת מסמלת את כל מה שרע בהנהלה ובצוות המקצועי הנוכחיים.
המשמעות על הסגל:
נכון להיום, בסגל שלנו ישנם 10 קשרים: ראקיטיץ’, בוסקטס, וידאל, ארתור, קוטיניו, רוברטו, ראפיניה, דניס, סאמפר ואלניה. זה מס’ מאוד גבוה. 5 הראשונים ברשימה הזו האלה נחשבים כבר היום לשחקנים בכירים ואנחנו רואים מצב שבו שחקן כמו קוטיניו לא מקבל הזדמנויות בקישור כבר תקופה ארוכה מאוד (זוכרים שהוא עלה 150 מליון אירו, ויועד להיות המחליף של אינייסטה? גוד טיימס). שאר הקשרים פשוט לא רואים דקות בקישור (או בכלל, אם לא קוראים לחברה שלך קורל), וזה מבלי לדבר על ריקי פוץ’, שאמור להיות היהלום הבא שלנו ואין לו סיכוי להשתלב בהיררכיה הזאת. שיסתכל על חבר שלו אלניה שעלה רשמית מבארסה ב’.
במצב הנתון כיום בו ראקיטיץ’ חתום על הסכם סודי עם וואלורדה בו הוא מחויב לשחק כל דקת משחק אפשרית, כולל את הדקות שבוסקטס מקבל בהן מנוחה מדי פעם, אין לנו דקות משחק פנויות לקשרים. כל דקה שארתור לא משחק היא לרעתנו, וארתוריטו מראה יכולת הרבה יותר טובה מחברו הבלונדיני לקישור. וזכורים את קוטיניו? גוד טיימס.
ואם תרצו או לא תרצו, דה יונג היה ונשאר מטרה מס’ 2 לקיץ הנוכחי אחרי דה ליחט. עוד קשר לעומס הקשרים הגם ככה לא נורמלי שיש לנו קבוצה, שאליו רוצים לצרף שני קשרים הקיץ.
השחקנים הצעירים:
ראביו, בן 23, חומס עוד משבצת של שחקני נוער שאמורים לקבל בהמשך הזדמנויות בבוגרת. אם יש לנו איזה צ’אבי, אינייסטה או בוסקטס חדשים אי שם בנוער (אני מצטער סאמפר 
) אז אנחנו לא הולכים להכיר אותם. במצב הנוכחי של המועדון להחתים עוד שחקן צעיר זה פשוט גזר דין מוות. ריקי פוץ’ יקבל במקסימום את הדקות של דניס או משהו כזה.
הפן הכלכלי:
“העברה חופשית”. המושג הזה נוטה לבלבל אנשים רבים, שכן הוא מתייחס למצב הטכני שבו שחקן חותם על חוזה מבלי לקבל אישור מהקבוצה שלו, שמותנה בדמי מעבר. ההעברה היא לא בחינם. ברגע שלא צריך לשלם כסף לקבוצה, השחקן בא למו"מ מעמדה גבוהה יותר ודורש “מענק חתימה”. לרוב הוא לא יהיה 40 מליון אירו (ניימאר) אבל כסף הולך לצאת על העסקה הזאת עוד לפני השכר.
ומה בעניין השכר? ברצלונה היא משלמת המשכורות הגבוהה באירופה. אחוז הנפח שהשכר לוקח מתקציב המועדון גובל ב70%, ולפי מומחים בכלכלה זה מצב מאוד מסוכן כלכלית. העובדה שראביו מגיע ב"העברה חופשית" נותן לו עמדה גבוהה יותר במו"מ לדרוש שכר גבוה ולפי הבנתי הוא יקבל יותר מ10M לעונה. יש פה שבירה של היררכיית השכר, שכן אף שחקן בגיל הזה לא מקבל סכומים כאלה (שהם גם גבוהים, פשוט זה יוצא דופן) ושחקנים רבים עשויים לדרוש שדרוג שכר - כי אם יש לבארסה לתת לראביו, אין סיבה שטובים ממנו לא יקבלו.
ובפן המקצועי:
השחקן הולך להיענש מצד פריז ולא ולבלות ביציע חצי השנה הקרובה. אנחנו הולכים לקבל שחקן בלי כושר משחק, שיש עליו לא מעט דיווחים כעל בעייתי בחדר ההלבשה, ולטעמי גם לא מספיק מקצוען, אם הוא מוכן לשבת חצי שנה על הספסל. אני מניח שפריז ינסו למכור אותו בחורף על מנת להרוויח ולא לשחרר אותו בחינם, אך עסקה כזאת דורשת הסכמה של השחקן. חתימה על חוזה לעוד חצי שנה (כלומר איתנו), שאומרת שלא תקבל דקות משחק ב7-8 החודשים הקרובים מראה על חוסר מקצוענות.
ואם נגיע לבוטום ליין, אחרי שהתייחסנו לכל המסביב ועד כמה העסקה הזאת הזויה - לא מדובר על איזה עילוי. אנחנו לא מדברים על דה יונג, אלא על פאקינג ראביו, שהפרופיל שלו רחוק מאוד מכל מה שהמשחק הברצלונאי אמור לייצג.
ראביו קרוב מאוד במשחק שלו לפאוליניו.קשר מרחבה לרחבה קוראים לזה. פפ סגורה (וגם וואלורדה) חם עליו כבר מהקיץ, ונראה שהשניים רוצים מחליף לברזילאי שעזב. פאוליניו אמנם נתן כמה גולים בהתחלה, אבל בסך הכל לא היה טוב והראה שהוא בדיוק הקשר שאנחנו לא צריכים - קשר שלא יודע להניע את המשחק, ולבנות התקפות ע"י מסירות אלא רק חושב על לרוץ קדימה.
את תור הזהב שלנו עשינו עם שני קשרים מניעי כדור, בוני משחק, לפני בוסקטס. אז נכון שמסי הרבה פעמים לוקח את העבודה הזאת על הכתפיים שלו, אבל כשאנחנו מגיעים לאולימפיקו, ומגיעים ליובה ארינה, ואנחנו מגיעים לפארק דה פראנס, ואנחנו מגיעים למטרופוליטנו, בשלבים המכריעים של ליגת האלופות, עם שמירה מרובעת על מסי - אנחנו מקבלים פעם אחר פעם קישור לא מתפקד שלא מצליח לבנות התקפות, לשלוט במשחק ולהשאיר את הכדור ברגליים שלנו. ואז אנחנו חוטפים שלישיות, רביעיות ושישיות.
עם ההעברה של דה יונג נחשבת לכל הפחות להתקדמות מבחינת שיטת המשחק, שכן קישור של דה יונג וארתור מלפני בוסקטס תחזיר אותנו לימי קישור המהנדסים, אז לראביו אין אית היכולות האלה. וגם אם הוא ינסה ויתאמן הרבה (אולי ב7 החודשים שבהם הוא מתכנן לעשות אלוהים יודע מה ביציע?) לא תהיינה לו היכולות הטכניות האלה.
קיצר, לא עפתי כששמעתי על הסיכום איתו. מפתיע שההנהלה הזאת עוד מצליחה להפתיע אותי.
