לא חושב שהוא המן הרשע.
מאידך, יש הבדל בין אוהדים של קבוצה לאוהדי הצלחות. ההנהלה הזו מוותרת על דרך וזהות בטווח הארוך, בשביל פלסטרים של הצלחות בטווח הקצר. כנראה שאתם מתעקשים לא לקחת את זה בחשבון.
אני אקצין את הדברים לרגע, אולי כדי שנוכל לנהל דיון שמובן לשני הצדדים (אולי גם זה לא יצליח):
נגיד שמחר ההנהלה מפתרת את וואלוורדה ומביאה את דרור קשטן. קונה חלוצים מהירים אבל משקיעה בעיקר בהגנה. מתווה דרך של בונקר ומתפרצות וסוגרת את הרחבה אחרי שמשיגה 1:0 נוח.
שימו לב, היום במונחים שלנו 1:0 זו תוצאה שברירית. אנחנו ידועים כקבוצה שבונה על התקפה חזקה, ולאו דווקא על הגנת ברזל אטומה ונעולה הרמטית. עם זאת, אני מדבר על אובדן דרך כל כך קשה, ש 1:0 זו תוצאה של ניצחון בטוח כי הקבוצה תתגייס כולה מאחורי קו החצי לעשות הגנה ולא נחטוף גול.
לקשטן, גרנט, מוריניו ועוד כמה שאני לא מנסה לזכור מי הם היו זה עבד. גרנט הגיע ככה לגמר ליגת האלופות. הצלחות יהיו, אני מבטיח לכם.
עכשיו אחזור לשאלה שלי, האם במצב כזה כשאנחנו נבכה ונגיד שגזלו מאיתנו את הקבוצה שלנו אתם עדיין תגידו שאנחנו מפונקים וחסרי פרופורציות? הרי יש הצלחות, לא? ההנהלה מביאה שחקנים יקרים, ויש ארון תארים, אז למה האוהדים לא מרוצים?
אני כבר לא בטוח עם מי אני מתדיין ומה הייתם עונים. אחרי הכל הקבוצה שלכם העסיקה את מוריניו כמאמן כמה שנים - דבר שאם היה קורה בבארסה אני הייתי מקלל את ההנהלה עוד יותר ממה שאני מקלל היום.
עבורי היום בארסה היא לא מפלצת התקפית, וזה בין היתר כי חסרים תכנון ומחשבה. אנחנו נראים יותר כמו אוסף שחקנים מאשר כמו קבוצה וזה עצוב לנו. מותר לנו להיות עצובים, גם אם לכם אנחנו נראים מפונקים כי עדיין יש לנו את מסי ואנחנו מצליחים. אנחנו רוצים זהות מעבר להצלחה.
לגבי הלה-מאסיה,
שחקנים בשנים האחרונות לא מקבלים הזדמנויות. נקודה.
אין מה לנופף לנו מול העיניים בדור הזהב שהיה חריג, חלקנו (אני לפחות) מבינים את זה ומסכימים עם זה. בפועל, עד לא מזמן הקבוצה הראשונה הייתה במה לשחקנים הצעירים לנסות להוכיח את עצמם מדי פעם. באמת שלמעט בוסקטס אף שחקן לא הפך לשחקן הרכב קבוע באופן מהיר כבר הרבה שנים, אבל המון שמות עברו אצלנו.
למשל: טייו, קאוונקה (הגיע לב"ש לא מזמן וגם שם הוא לא הצליח, אבל עדיין גדל בלה-מאסיה וקיבל את ההזדמנות שלו בקבוצה הראשונה), דוס-סאנטוס, בויאן, איברהים אפלאיי. אני מניח שאם הייתי מחטט בזיכרון העבש שלי הייתי מצליח להעלות עוד שמות שאתם בטח לא זוכרים.
היום ההזדמנויות האלו כבר לא קיימות. שחקני ההרכב הראשון נטחנים עד לתשישות, גם במצבים של ניצחון מובטח או הפרש נקודות נעים מהמקום השני, בעוד צעירים לא מקבלים הזדמנות להריח דשא.
אני לא מצפה מכל קאוונקה להיות מסי או בוסקטס, אני כן מצפה שלמאמן של הקבוצה הראשונה תהיה תכנית איך לנסות לשלב אותם ולראות אם הם שווים משהו. אבל מאז ימי לואיס אנריקה המחשבה הזו כמעט שלא קיימת.
אבל עזבו, מביאים לנו את גריזמן…
רגע, אני משפריץ מרוב אושר שהולך להגיע אלינו שחקן טופ 5-6 עם מספר שערים דו ספרתי בליגה העונה: 16!!!
אחחחח… ייתן בראש לסוארז העגלה וגם לבנזמה. הם כידוע חלוצים שמעבר לשיאם ונוטים לרדת עליהם רוב הזמן. יש סיבה למה הם כבשו רק 21 שערים העונה ולא כמו המתולתל הצרפתי המבריק.
טוב סליחה, אני צריך ללכת לנקות את עצמי אחרי הפנטזיה הזו שהולכת להתגשם “לראות את גריזמן במדי ברצלונה” 
