אם אני יעבוד לפי השיטה של טל, אני רק יזכיר שבסוף שנה שעברה התחילו הדלפות אנטי ארוחאו מעיתונאים מקורבים למועדון כולל העיתונאי שברסה מניה אוהבת לצטט. במיוחד אחרי הפדיחה נגד פסז…
אבל כמו היום זה מקורבים לזה מקורבים להוא … שאין באמת שום דבר לדעת מה נכון ומה בלוף.
אני גם עכשיו אומר שזה לא שחור ולבן. הדעה שלי לא השתנתה יותר מידי (אני מסכים שעכשיו ברצלונה בגלל אינגו מעונינת להשאיר אותו) , אני באמת חושב ששתי הצדדים לא באמת רוצים אחד בשני. זה השאלה, למה זה קרה?
יכול להיות שהאורוגאי רוצה יותר לעזוב. אנחנו לא יודעים את האמת.
בכל מקרה, איל צודק, מועדון שמתנהל בצורה מקצועית, היה מכין כבר בקיץ תוכנית מגירה ודואג לאופציה לארוחאו.
האמת היא שהמו’'מ עם טא עושה הרבה יותר הגיון עכשיו, אבל גם אם זה לא קשור ישירות, מי בבארסה תיכנן למכור את אראוחו בינואר? וזה שהוא רוצה לעזוב אומר שחייב לשחרר אותו? ואם כן, זה אומר שאין רשימה של שחקנים שירצו להביא במקום? ובמצב שבו איניגו כשיר, עד כמה זה קריטי?
אני עדיין נוטה להאמין שבסוף הוא ישאר לחצי עונה הקרובה לפחות.
אני טוען שמועדון שמתנהל בצורה מקצועית היה מכין כבר לפני חצי שנה, אם לא יותר, תוכנית מגירה לאראוחו, כריסטנסן ואריק, שכולם מסיימים חוזה בקיץ 2026, ואולי יימכרו עוד לפני כן, ואולי אפילו מעכשיו לעכשיו כמו אראוחו, כדי לקבל עליהם כסף.
להגיע למצב שבו 3 מהבלמים שלך בסכנת עזיבה מיידית (בלי לדבר על זה שהחוזה של איניגו יחודש רק בזכות כמות משחקים, והוא בעיקרון מסתיים כבר השנה), או במקרה המאוחר עוד שנה וחצי (וכולם ביחד), זו ההיפך מהתנהלות מקצועית. במיוחד כשלא ברור כמה התחליף (היחיד, כרגע) שסומן בינתיים לא חתם, לפחות בינתיים, ויגיע רק בקיץ. אולי. וזה אחרי שבמשך עונה שלמה אנחנו רק עם קובארסי ואיניגו.
א. אם הוא באמת מושך את החתימה על חידוש החוזה כבר חצי שנה, אז בוא…בברצלונה צריכים להיות מאוד תמימים כדי אפילו לא לחשוב שיש סיכוי שזה יקרה.
ב. לא חייבים לשחרר אותו, ממש לא.
ג. אולי יש רשימה אינסופית של שחקנים שירצו להביא במקום, ועדיין בקיץ הוציאו את הכסף שלא היה בזמנו (כשאראוחו היה פצוע, כזכור, וכריסטנסן אולי גם. לא זוכר) על עמדה שלא הכי נדרש בה חיזוק. אז תרשה לי לפקפק ביכולת/רצון לתכנן אצלנו מעבר לחצי שעה קדימה.
ד. במצב שבו איניגו כשיר? צודק. אבל הוא לא כשיר עכשיו, ועד העונה - הוא היה הרבה פעמים לא כשיר. הוא לא איזה -הכנס שם של שחקן שלעולם לא נפצע-. יש פה סיכון, ומדובר בשחקן די פציע בפני עצמו.
אני לא מסכים.
אידיאלית אתה צריך 2 בלמים שאתה יכול לדעת שאתה סומך עליהם. יש רק 2 מקומות בהרכב.
הבלמים האחרים תמיד ינועו בין אני צעיר מדי לדרוש, לא אני לא מספיק טוב כדי לדרוש, ו- אני מבוגר מדי בשביל לדרוש.
אחד מהם זה קובארסי. השני היה צריך להיות אראוחו, אבל המו’'מ נתקע.
הבלמים האחרים היו תלויים בעובדה שהחלפנו מאמן ולא יכולנו לדעת איך הוא יבנה את הסגל.
לדוגמא, איניגו שהפך לבאנקר אצל פליק, היה אחד השמות הראשונים שרוב החברים פה היו מוכנים לשחרר.
אם אראוחו עוזב וטא מגיע במקום, אז אני לא בטוח שלא מדובר בחילוף חלק.
בבארסה כבר חושבים על זה מהקיץ, הם פשוט לא חייבים לעשות את זה עכשיו.
לא רואה את זה ככה, ולא מסכים גם באופן כללי.
אני מרוצה מסימון העמדות החלשות אצלנו.
כן, אבל הוא לא כשיר רק מיום ראשון.
המועדון לא יכול לחיות בחרדות של מי יפצע או לא יפצע באמצע העונה. בשביל זה בקיץ בנו סגל שיש בו 5(!!) בלמים.
ואם אכן הייתה פציעה שמחייבת רכש, מי אמר שהמועדון לא עוקב אחרי שמות אפשריים?
מה העמדות החלשות אצלנו, אילו מהן היו חלשות כבר בקיץ, ולאילו מהן הגיע רכש?
קובארסי, איניגו, אראוחו, כריסטנסן. מי החמישי?
זה חצי מהבעיה שלי. החצי השני עלה בדיון מלפני כמה ימים -
3/5 מהבלמים שלך (אם נחשיב את אריק כבלם, משום מה) מסיימים חוזה באותו זמן. כרגע, ובכללי בחודשים האחרונים, יש פעילות מדווחת בעיקר, אם לא רק, מסביב לאראוחו. מה עם כריסטנסן ונגיד אריק? למה מחכים איתם?
אני לא מסכים. הוא בלם חמישי וכל עוד יש 2 אחרים כשרים הוא בחוץ.
אריק קשר זה כי צ’אבי רצה להיות מקורי, זה גימיק. פליק הפסיק עם זה.
זה שונה מקונדה.שיש לו גם עמדה אחרת ללא מתחרים.
אבל אם הם כן - הוא שיחק העונה פי 3 ומשהו יותר בקישור מאשר בהגנה (494 דקות מול 144). וחוץ מבפעם אחת, מול לגאנס, בכל פעם שקיבל דקות משמעותיות - זה היה כקשר.
אני יכול לענות על זה ישירות אבל זה לא יעשה לטענה שלי צדק. כי הדברים לא מתבטאים בצורה ישירה.
מספיק לי העובדה שסימנו בעיה בכנף שמאל ורצו להביא את ניקו, לא מאשים את המועדון שהוא בחר שלא להגיע, ולא מאשים את המועדון שלא ניסה בכוח אופציה אחרת.
לדעתי אולמו היה רכש נחוץ בסיטואציה בה אתה בונה את הקישור שלך על 2 שחקני נוער, שחקן שהיה פצוע שנה, שחקן שלא היה כשיר שנה, ועוד שחקן שנע בין אי כשירות לבין כשיר אבל עושה טובה. ובסוף אף אחד מהם לא דומה מבחינת איכויות משחק.
טוב לי שלאפורטה לא זרק 60 מיליון על עוד בלם, או מגן ימני או איזה קשר שטוב בלהסתובב עם הכדור במרכז המגרש.
טוב לי שסומן מייקל מרינו בזכות הפיזיות שלי, ושויתרו עליו בגלל שהמאמן הבין שיש לו ביד את קסאדו וברנאל.
אני התייחסתי לבניית הסגל בקיץ.
בבניית הסגל הוא היה בלם 5, והקשר האחורי שלנו היו ברנאל וקסאדו.
עכשיו אנחנו חיים במציאות אחרת.
לשיטתך כמה בלמים צריך בסגל? וכמה זמן צריך להיות בחוזים שלהם?
שחקן בגיל 34 למשל, צריך להיות על חוזה ארוך טווח?
האם היה צריך לתת בקיץ לאריק חוזה חדש ומשודרג כדי לשמור את התוקף שלו?
היחיד שאני יכול אולי להסכים עליו זה כריסטנסן, אבל ברגע שקובארסי פרץ, צ’אבי הוחלף, ובהתחשב בשכר של הדני, החשיבות שלו ירדה והיה אפשר לדחות את המו’'מ לסיטואציה יותר נוחה עבור המועדון.
2 בכירים, 2 פחות, ועוד איזה ילד שינסה להשתחל למעלה.
חוזים שמסתיימים בהדרגה ככל האפשר.
בטווח של שנה (יוני 2026 - יוני 2027) שחקני ההגנה הבאים מסיימים חוזה - אראוחו, איניגו (בהנחה ויאריך אוטומטית, מה שצפוי לקרות) קובארסי, קונדה, כריסטנסן, אריק. באמת שאני לא יכול להסביר את עצמי יותר טוב מהנתון הזה.
אבל לא מאשים את המועדון בזה שהגענו לסיטואציה הזו לפני שנה בערך, אבל מפריע לי שזה עדיין המצב.
לא, אבל אולי היה שווה לנסות למכור אותו ולהביא בלם חמישי במקום. מבפנים או מבחוץ.
זהו, שכבר אין יותר מדי הזדמנויות נוחות בשביל המועדון. ככל שהזמן יעבור, נוכל לקבל עליו פחות ופחות, ועוד שנה הוא יוכל לחתום בקבוצה אחרת בחינם.
אני מבין למה זה חשוב לך, אבל זה נשמע כמו אידיאל שהוא לא בהכרח חשוב באופן כללי.
כל שחקן מקבל חוזה בהתאם למצב האינדיבידואלי שלו.
בסוף גם לאורך זמן זה יתיישר.
היחידים שחשובים פה הם אראוחו, קובא וקונדה.
אחד מהם קיבל את החוזה הכי ארוך שהיה ניתן להציע, ואין איתו בעיה.
קונדה רק הקיץ יגיע לנקודה שבה המועדון צריך לקבל החלטה.
אראוחו זה curve ball שיצטרכו להתמודד איתו, אין ספק.
לא נעים, אבל גם לא סוף העולם.
יכול להבין.
יש לי אמון בהנהלה הזאת, אז לא חושש.
אפשר, אפשר שלא. כזה קריטי?
אפשר גם למכור אותו בינואר או בקיץ הבא.
מצד שני אם הייתה נכנס איתו למו’'מ בקיץ או טיפה לפני, הוא היה דורש חוזה חדש ל-4-5 שנים עם שדרוג בשכר.
והיום היית אולי מתלונן איך האריכו את החוזה ושידרגו את השכר לשחקן פציע שלא מפסיק לשלשל לפני משחקים חשובים.
בהתחשב במה שראינו עד כה העונה, אפשר להגיד שההחלטה הוכיחה את עצמה כי קובארסי ומרטינז ביצרו את מעמדם בסגל והפחיתו בחשיבות של הדני.
היה אפשר לא להאריך לו בתנאים שהוא אולי היה דורש, או לשמוע עליו הצעות.
הייתי מתלונן רק אם היו מאריכים חוזה (בטח אם ל-4-5 שנים) וגם אם ההארכה הייתה כוללת שדרוג משמעותי בשכר, וגם אם עדיין הוא היה נפצע, ולמרות המשך השלשולים. תן לי את הטיפה הגינות של לא להגיד לי מה הייתי עושה במציאות חלופית.
אולי, אבל גם אם כן - בפחות, ועם גב צמוד יותר לקיר.
תקשיב, זה מין דיון מעגלי שיש לנו בימים האחרונים. אני מבין את הגישה שלך, ומבין למה היא לא מסתדרת לי. לא שהיא לא נכונה, פשוט לא מסתדרת לי, וזה מאוד ברור לי מה שורש ההבדל -
לא יודע איך אתה “במציאות”, אבל אני פסימי מטבעי. וכשאני מוסיף לזה כל מיני להטוטים פוליטיים/חוקיים/מילוליים/חוזיים של הנהלת ברצלונה בשנים האלו - זה אומר שהאמון שלי בהנהלה ובהתנהלות קצת נמוך משלך. כמובן שהלוואי ואני זה שטועה, אבל פשוט קשה לי לסמוך על “יהיה בסדר”, כאשר אנחנו נתקלים בבעיות כל הזמן, כשחלקן חוזרות וחלקן סתמיות.
הנקודה שלי היא שלכל סיטואציה יש את החצי הלא מלא של הכוס.
גם כשנותנים חוזה חדש זאת התחייבות כלכלית שאתה אחרי זה יכול להיתקע איתה.
כריסטנסן הגיע לנקודה שבה אתה צריך למצות את החוזה איתו, אבל בסיטואציה שהמועדון היה בו זה לא היה נכון לשדרג אותו או למכור אותו ולהתרוצץ סביב בלם חדש(אם הייתה בכלל אפשרות כזאת מבחינת פייר פליי).
אז זורמים לעוד עונה ובוחנים את המצב מחדש בסוף.
אני לא יודע איך להגדיר את עצמי אבל בעיקר אני מנסה להסתכל על הדברים מנקודת מבט ריאלית ויציבה:
הנשיא הזה הביא לבארסה את תור הזהב של המועדון.
הוא היה חלק אינטגרלי בהדחה של נשיא כושל, ובבנייה של בארסה מחדש כמועדון שמסתכל לכל האחרות בלבן של העיניים.
בזמן שכל נשיא מאז ניסה בעיקר להפוך אותנו לקרקס שלא קשור בשום צורה לערכים של בארסה, לאפורטה תמיד שם את הברסלוניסמו ככוכב צפון של המועדון. קרויף, לה מאסיה, קטאלוניה.
ובנוסף, הוא תמיד שם את התארים הגדולים כמשהו שאפשר וצריך לשאוף אליו. בלי פחד.
בעיני זה מוכיח את הכשירות שלו ונותן לו קרדיט כמעט בלתי נגמר. האמת? לא יודע איך אפשר לחשוב אחרת. הקבלות אצלו ביד.
גם בקדנציה הנוכחית אני רואה שהמועדון נמצא בקו חיובי מתמיד בכל המדדים. לפעמים נתקלים בסיטואציות שמקשות אבל א’ ככה זה בחיים ואני לא מצפה לשלמות, ו-ב’ אני לא יכול לבוא בטענות בהתחשב בהרס שהשאירו פה כשהוא נכנס לתפקיד.
המצב טוב, והמצב משתפר. וכשמשתפרים נתקלים בכשלים בדרך. ככה אני רואה את זה.
