אם זה הרכש שאתה מביא בתור הצלחה להנהלה הנוכחית. אז המצב מצב גרוע יותר ממה שחשבתי.
רכש מוצלח:,
דה יונג
טר שטגן, הבינגו הכי גדול ומוצלח של ברתומאו ושות, אין ספק הצלחה אבל גם פה זה בינגו של זובי, שאחרי זה הוקרב בשביל לשמש שעיר לעזאזל של ברתומאו.
ראקיטיץ, רכש מוצלח . נגמר רע אבל זה לא משנה שהוא שחקן שתרם רבות לברצלונה.
אומטיטי- אומנם נגמר רע, אבל אין ספק שהוא היה רכש טוב בהתחלה. (מרבית האשמה עלי נופלת עליו אבל גם על ההנהלה)
אני מפריד בין רכש שהוא הצלחה ובינגו כמו דה יונג לבין רכש שבכל הכבוד לא צריך להיות גאון בשביל לבצע אותו, דוגמת סוארז. מצטער לא צריך להיות מנהל או סקאוטינג אדיר בשביל לדעת שמצטיין הליגה האנגלית ואחד החלוצים הטובים בעולם . זה רכש טוב. תנו לי 100 מיליון אירו ביד ואני גם יביא לכם סוארז.
אני כבר כתבתי מזמן - כמעט כל רכש של ברצלונה בשנים האחרונות הוא מוצלח, פרט למקרה מאוד מסוים.
המקרה המסוים הוא גלקטיקוס להתקפה. גריזמן, קוטיניו, דמבלה כשלונות צורמים בינתיים.
יש אולי עוד כמה לא מוצלחים, אבל זה בקטנה, לא הם אשמים במצב הכלכלי הנוכחי. גם פפ ופרגוסון לא פגעו בכל רכש ורכש.
אצלי גם וידאל נחשב לרכש מוצלח יחסית למחיר שלו. אם היה עולה 120 מיליון ומקבל משכורת של 17 מיליון כמו גריזמן, הייתי מגדיר אותו ככשלון.
The Arthur - Pjanić swap deal could become official tomorrow. The Bosnian will earn about 7.5 million euros per season and will sign for four years. Arthur will earn 5.5 million euros per season at Juventus and will sign for five years. [onda cero]
אפילו את ה 10 מיליון שכביכול נרוויח מהעיסקה אנחנו נפסיד על המשכורת של פיאניץ.
אני עוד איכשהו יכול להבין את עניין הסדרת הספרים, אבל למה להביא עוד שחקן מרכז שדה מזדקן במשכורת עצומה? עדיף כבר להשאיר את ראקיטיץ’ ואת וידאל.
לא צריך להיות גאון בשביל סוארז, אבל פלורנטינו פרז שמובא פה כדוגמא לנשיא טוב לא קנה את סוארז, וזה כנראה עשה את ההבדל של 2 אליפויות מהצב שלנו לשלכם.
סוארז הוא אולי אחד הרכשים הטובים בעשור האחרון בכדורגל העולמי, לא רק של ברסה. זה שהוא יקר לא אומר שזה מובן מאליו.
רכש שהביא אליפויות וצ’מפיונס והיה חלק בלתי נפרד מכל ההצלחות של ברסה הוא בהחלט רכש חשוב, לטעמי השחקן שדה השני הכי חשוב שלכם מאז שהגיע.
גם ואן דייק היה יקר, ועדיין נחשב לרכש מעולה (גם מהטובים בעשור).
כל הטענה שלי היא נקודתית לגבי רכישת סוארז, לא בא להגיד שההנהלה שלכם טובה (יודע שתכף יגיעו כל מיני הסברים על דברים שלא טענתי פשוט).
למה? ה"סדרת הספרים" זה תוצאה ברורה של ההתנהלות הכספית ההרסנית של ההנהלה הנוכחית. זו לא גזירת גורל. או יד אלוהים…
לא הבנת אותי טוב, לא טענתי שפלורנטינו הוא מנהל טוב. טענתי שבאופן יחסי לבן זונה שמנהל אותנו. הוא אלוהים. הכל יחסי בחיים. אתה רוצה לדעת מה אני חושב עליו? איש עסקים מעולה, בתור איש כדורגל נטו הוא חובבן. אבל לא הוא ולא ריאל מענינים אותי יותר אז בבקשה לא להתחיל להעלב לי פה…
לא בדקתי את זה מבחינה עובדתית, אבל אין ספק שהוא רכש אדיר והצלחה עצומה, לא טענתי אחרת.
הטענה שלי, לצורך הדיון נחלק את סוגי רכש, (רכש מוצלח)
גלאקטיקוס -כוכב על שיכולות שלו מוכחות…
שחקן צעיר שבקניה שלו אין יכולות מוכחות, שהוא לא עולה הרבה כסף אבל הופך להיות אחד השחקנים הטובים ביותר בסגל. הדוגמה הכי טובה זה טר שטגן.
1 זה האופציה היותר קלה., (למרות שגם פה אנחנו נכשלים לא מעט) בוא נגיד, תביא לי מאה מיליון אירו בכיס וציק פתוח לתת משכורת לכל כוכב. רוב הסיכוים שגם אני הייתי רוכש בזמנו את סוארז. לא צריך להיות עין חדה בשביל זה. פלורנטינו שמובא פה בתור דוגמה, זה לא לזכותנו, אלא לחובתו.
זה האופציה היותר קשה בתחום. ופה כן צריך להיות מנהל ספורטיבי טוב. ראה ערך מונצי של סביליה. אולי המנהל ספורטיבי הכי טוב בכדורגל העולמי. טר שטגן ואומטיטי (נעזוב את הסוף של אומטיטי) הם דוגמה לרכש כזה. שחקנים שרק פוטנציאל שלא רק ממשים את הפוטנציאל אלא הופכים להיות וורלד קלאס.
טר שטגן זה כנראה הרכש הכי טוב והכי מוצלח ביי פאר של החובבנים שמנהלים אותנו. באמת שאני לא מבין איך הם הצליחו שם.
הצורך למכור נכס מסוים נובע מטעויות, מצב שוק שונה, הערכת שווי לא נכונה, וכו’. לא בהכרח מזדון או טיפשות יתרה.
למשל רצו למכור את קוטיניו ואף אחד לא רוצה אותו. עשו טעות כשקנו אותו בסכום מטורף, נתנו לו משכורת של שחקן טופ עולמי, ועכשיו תקועים איתו כי אף אחד לא רוצה אותו גם ב 70 מיליון.
אם אתה במינוס 70 מיליון, אתה חייב למכור מישהו. אני לא מבין מדוע דווקא ארתור, אבל אני יכול להבין מדוע מוכרים.
מה שאני לחלוטין לא מבין, זה למה אנחנו מרוויחים על ארתור כל כך מעט והשחקן שמגיע במקומו יקבל משכורת גדולה הרבה יותר. בעצם לאורך כמה שנים אנחנו מקבלים שחקן פחות טוב, שלא נוכל למכור הלאה, ובמצטבר גם מפסידים כסף.
את ההנהלה לא מעניין מה יהיה בעוד כמה שנים, אבל אני כאוהד של הקבוצה מאוד כועס.
ענית לעצמך. זה לא מכת גורל, או יד אלוהים. זה התנהלות שכונתית ורשלנית.
הצורך לאזן את הספרים עד סוף יוני היה עוד לפני הקורונה. והסיבה למה זה ארתור. נובעת כי יובה הסכימה לשפוך 70 מיליון שקל עליו. לצורך העניין, אם היא היתה דורשת את פאטי או פוץ ב70 מיליון . היא היתה מקבלת. ההנהלה הדליפה לפני כמה חודשים, שחוץ ממסי טר שטגן ודה יונג, כל שחקן עומד על הפרק מבחינתה.
לא מצטט הכל בשביל הנוחות בעין.
אתה אומר כאילו שלקנות כוכב מוכח זה הדבר הכי פשוט.
לא יודע מה איתך, אבל כל הרכשים הנוכחים האחרונים של ריאל וברסה התבררו ככשלונות למעט סוארז, אולי זה לא כזה פשוט?
הזאר, חאמס, בייל, קוטיניו, גריזמן, דמבלה הן דוגמאות לקראקים שנרכשו ללא בעיית תקציב ונכשלו, כשמנגד רק דה יונג נכנס לרשימה החיובית (וגם פה עוד לא מדובר בקראק בסדר גודל של סוארז ולא קרוב אפילו על אף שהמחיר זהה, אם כי התקופות השתנו)
אם מישהו רוצה אפשר לחפש נתונים יותר רחבים על מעבר לריאל וברסה.
בכל אופן, גם לפגוע בקראק יקר זה לא דבר פשוט.
גם אם אסתכל על המכירות הגדולות של ריאל וברסה בשנים הקצת יותר מוקדמות, נראה את מוראטה ודי מריה מצטרפים לרשימת הפלופים ואת רונאלדו (עם כוכבית עקב הגיל ועקב כך שעדיין לא באמת הביא יותר מידי ערך מוסף) לרשימה של הרכשים שכן הצליחו.
נלך עוד יותר אחורה ונקבל גם את וויה (נתן כולה עונה אחת טובה) וזלאטן לרשימת הפלופים (אולי גם סונג, לא יודע אם אפשר להגדיר את הקניה כקניה של כוכב מבחינת המחיר) ובריאל נקבל את המכירה של אוזיל כפלופ ואת הקניה של קאקה. רק רונאלדו יכנס לרשימה החיובית.
בעצם מאז 2010 המצב של רכישת הקראקים של ריאל וברסה נראת כך: הצליחו: רונאלדו לריאל, רונאלדו ליובה*, דה יונג*, סוארז* נכשלו: קאקה, וויה*, זלאטן, מוראטה לצ’לסי, דמבלה, קוטיניו, גריזמן, בייל, חאמס, די מריה ליונייטד, סונג*, אוזיל לארסנל.
אני חושב שאפשר לקבל תמונת מצב ברורה מאוד לגבי כמה שגם אם משקיעים כסף בשחקן זה לא כזה פשוט לפגוע.
הציפיה להצליח להביא קראק כמו טר שטגן ב10 מיליון כמשהו בסיסי וטריוויאלי היא לא פחות מהזויה.
הבאתי נתונים על 2 קבוצות בלבד כי אני עוקב בעיקר אחריהן, והנתונים נלקחו מעשור שלם של היותן בטופ של הכדורגל העולמי.
לפי העיתונים, יונייטד הציעה 100 מיליון + משתנים עבור פאטי, ובארסה סירבה למכור.
במה שציטטת ממני, אני לא רואה סתירה. הם עשו טעויות וזה ברור, ניסו למכור שחקנים אחרים לפני ארתור (אתה זוכר למה מכרו את פרז, נכון?) , וזה לא הולך.
עם קוטיניו עשו טעות כשרכשו אותו, לא עכשיו. אני מניח שקנו את טרינקאו באמצע העונה למרות עניין הספרים, כי חשבו שימכרו מישהו אחר, והשם הראשון הוא קוטיניו. אני זוכר איך בארסה הכריזה שלא תירד מ 100 מיליון עליו.
אנחנו עכשיו משלמים את המחיר על הטעות. אבל לקנות את פיאניץ’ ב 60 מיליון ומשכורת של כוכב , חוזה ל 4 שנים כשהוא בן 30, זאת טעות נוספת . אם נניח היו מוכרים את ארתור ב 70 מיליון ולא קונים אף אחד, הייתי מעקם את האף ומקבל את העיסקה.
שקר מוחלט. זה ספין. אתה חושב שבעידן אחרי פוסט קורונה יוניטד באמת תשלם מאה מיליון (ואחרי זה העיתונות הקטלנית עוד ניפחה את זה ל150) על ילד בן 18?
ספין שספורט פירסם בשביל להאדיר את ברתומאו.
ודרך אגב, אם ברצלונה היתה מקבלת הצעה של 150 על פאטי , היא היתה מוכרת אותו בלי להסתכל לאחור.
ודרך אגב רק בשביל לקבור את השקר הזה ובשביל שלא ימשיך לחיות עוד בפורום. אבא של פאטי כבר הספיק להכחיש את השקר הזה. הוא אמר במפורש שלא קיבל שום הצעה על פאטי, לא מיוניטד ולא מאף קבוצה אחרת.
קודם כל , דויד וייה זה לא רכש שנכשל. שטות לכתוב את זה. אולי הוא לא הצליח כמצופה ממנו (בגלל פציעות וחוסר מזל), אבל בסופו של דבר הוא היה מוצלח. לכתוב על שחקן שהיה שותף מלא לזכיה בשתי אליפויות וצמפיונס בתור רכש כושל זה שטות.
אני לא מצליח להבין למה כל פעם שאתה תנסה לדון איתי , תמיד אתה תנסה להוציא דברים שכתבתי מההקשר שלהם או להגזים. באמת שזה מעצבן.
איפה כתבתי את זה?
אני חושב שכתבתי מספיק ברור. שתי סוגי רכש, שאתה קונה את מלך השערים של הליגה האנגלית והשחקן המצטיין שלה בטונות של כסף . והרכש מצליח זה לא משהו שמראה על חוכמה גדולה. אבל שאתה קונה איזה טר שטגן והוא הופך להיות השוער הכי טוב בעולם, וכנראה שגם השוער הכי טוב בתולדות ברצלונה . זה באמת משהו שאתה צריך לקבל עליו קרדיט.
לכן זובי בעיני ובסופו של דבר בכל הבעיתיות שלו. צריך להכנס לספרי ההיסטוריה בזכות הקניה של טר שטגן.
לא ראיתי את ההכחשה של אבא של פאטי, אבל מוכן לקבל שלא הייתה פניה של יונייטד.
זה לא נשמע לי הזוי בכלל, גם בזמן הקורונה. הרי אינטר לא מוכנה לרדת מ 110 מיליון עבור לאוטרו. הם חושבים שהוא שווה את זה.
אי אפשר לדעת מה היה קורה אם יובנטוס נניח הייתה רוצה את פאטי ולא את ארתור. לדעתי אפילו ההנהלה הזאת לא הייתה מסכימה, אבל אני לא יכול להוכיח זאת.
הדברים הם קצת יותר מורכבים. ברצלונה לא מכרה את ארתור ב 70 מיליון, ולא קנתה את פיאניץ’ ב- 60.
ברצלונה ויובנטוס עשו טרייד שמסדר לשניהן את ספרי התקציב. שתיהן היו צריכות לייצר הכנסה דומה, ולכן הטרייד הזה שבו כל אחת מהקבוצות מוכרת שחקן בעלות של כ 60 מיליון משרתת להן את הספרים.
למעשה, בטרייד הזה ישנם 10 מיליון שעוברים לברצלונה עבור הערך המוסף של ארתור על פני פיאניץ’. לטעמי הפער היה צריך להיות יותר לכיוון ה 30 - 40 מיליון. במיוחד בהתחשב בכך שהמשכורת של פיאניץ’ גבוהה בהרבה משל ארתור. מה שלמעשה מקזז את עשרת המיליונים האלו, ואולי אפילו משאיר אותנו בהפסד על העסקה הכוללת.
למה רק אולי? כי אם ארתור היה נשאר בברצלונה צריך לקחת בחשבון שהוא היה עובר חידוש חוזה ושדרוג שכר. אחרת היינו מפסידים אותו בחינם בתום החוזה. לפיאניץ’ אני לא מאמין שיוצע חידוש חוזה מעבר ל- 4 השנים שכבר יש לו ושמסתיימות בגיל 34.
אגב, השכר של פיאניץ’ הוא לחלוטין הגיוני, גם אם לא מוצדק.
בסוף הקריירה הוא לא אמור להרוויח שכר של שחקן בן 23. הוא גם ממשיך להרוויח את השכר שקיבל ביובה ולא עבר שדרוג. בסה"כ כלפי השחקן זה הוגן. ארתור קיבל שידרוג שכר של פי שניים או שלוש ממה שקיבל בברצלונה, וגם זה הוגן.
העיסקה הזו כשרה ויש בה הרבה הגיון. נאמר שאם בארסה לא הייתה מאזנת את המספרים, חברי ההנהלה היו צריכים להשלים את 70 המיליון מכיסם. אני לא רואה אותם נותנים למצב כזה לקרות.
העיסקה הזו כשרה, אבל היא מסריחה ומגעילה יותר מהמכבסה במקרה של פאוליניו. אני לא מאמין שאנחנו הולכים לאבד את ארתור בגלל הגועל הזה ובמחיר של נזיד עדשים
אני יגיע לסביבה נוחה יותר אני יתן לך את הציטוט שלו.
קודם כל, 110 זה סעיף השחרור של לאוטרו. זה סעיף בחוזה. שנכתב מן הסתם, לפני הקורונה. דבר נוסף הם הצד המוכר האינטרס שלהם זה לשמור את לאוטרו אצלם. לא לספק לברצלונה שחקנים, לא קשור לקורונה.
אתה חושב שבעידן שקבוצה מקבלת 0 הכנסות. היא תוציא סכום כזה עצום על שחקן על שחקן כמו פאטי? בכל הכבוד? להזכירך ברתומאו יש רק אחד בעולם הזה.
בסופו של דבר המחיר הוא באיזשהו יחס ישר לסיכויי ההצלחה של שחקן בקבוצה.
בהחלט לשחקן של 100 מיליון יש יותר סיכוי להצליח, אך זה לא ששחקן של 100 מיליון בהכרח יצליח, עדיין צריך להביא את הקראק הנכון. מה שריאל טעו עם בייל וחאמס (ואולי הזאר אם ימשיך לפצע), וברצלונה טעו עם קוטיניו, דמבלה וגריזמן.
לפעמים הכתובת הייתה על הקיר כמו מקרה גריזמן, שברור היה לכולם שהוא לא יתאים להיות השחקן החופשי בהתקפה של ברסה, ולכן נאלץ לשנות תפקוד.
לפעמים יש איזשהו חזון לשנות שחקן, כמו מקרה קוטיניו, שקיוו שהוא יוכל להכנס להיות הצלע ההתקפית יותר בקישור, אך קוטיניו לא הצליח להכנס לעמדה הזו כמו שצריך (לטעמי גם לא קיבל מספיק צ’אנסים שם, ובטח שלא בקבוצה בריאה), או מקרה חאמס בריאל שהוא די דומה.
ולפעמים באמת מביאים שחקן לעמדה שלו ופה זה המקרה הבטוח יותר (אך גם כאן יש משתנים של צורת משחק, השחקנים מסביב, וקשיי הסתגלות).
אז אני לא בא להכתיר כתרים על הנהלת ברסה על סוארז, כמו שכתבת עדיף לעשות את זה על טר שטגן.
אגב, אתה אומר שלקנות את מצטיין הליגה האנגלית זה הימור בטוח? תשאל את בייל שאם אני לא טועה היה מצטיין הליגה שנה אחת קודם לכן.
להזכירך, סוארז הגיע עם עונש שאסור לו לשחק חצי שנה. הוא הגיע עם תדמית בעייתית של שחקן שנוא בכל העולם. קניה פשוטה ובטוחה זה בטוח לא.
דה יונג ב75 מיליון הוא בהחלט לא בינגו באותה רמה של סוארז ב75 מיליון. האחד מראה ניצוצות ומשחק בהחלט טוב, אך השני היה השחקן הכי חשוב אחרי מסי ב4 אליפויות וצ’מפיונס, בחייאת איך הם ברי השוואה בכלל? סוארז נתן לכם ערך מוסף עם חוכמת משחק שלא ראיתי אצל חלוץ שגם מחזיק בכזה כשרון מעולם. סוארז הוא לטעמי לפחות החלוץ הטוב בעולם מזה 2014. אולי עד לפני שנה. דה יונג אפילו לא הקשר הכי טוב בברסה.
