מחשבות שאחרי אתמול
ריאל מדריד כבר כמה חודשים טובים נמצאת בעידן פוסט-רונאלדו. היעדרותו היא הרבה מעבר ל50 שערים בעונה. רונאלדו היה מרכז הקבוצה. הכל עבר דרכו. היה סדר ברור שבסופו של דבר העניק הרבה ביטחון לקבוצה. ומצד שני, גם היריבות ידעו זאת. וזה כמובן שיחק לטובתנו. כולם ידעו שהוא כבר לא מה שהיה, אבל המסמן רונאלדו חזק יותר מהכל. האימה ממנו שיתקה הגנות. עלינו לכל משחק ביתרון מנטאלי משמעותי. צירוף האותיות של שמו עשה את ההבדל.
להתרגל למצב החדש זאת משימה מורכבת מאוד. זה כמובן לא מסתכם ב50 שערים. שהרי יכולנו אולי להביא שני שחקני על שביחד יעשו זאת. אלא שעבור קבוצה שכבר תשע שנים מתרכזת סביב דיקטטור (במובן הטוב של המילה) נדרשת עבודה רצינית יותר.
ריאל צריכה ככל הנראה לחזור להיות קבוצה דמוקרטית. כמו ליברפול וסיטי. לא רק מבחינת שיטת המשחק, אלא גם מבחינה מנטלית ופילוסופית. כל ההיערכות בקיץ צריכה להיות סביב זה. אסנסיו לא מספיק מעז? זה לא מקרי.
מודריץ וקרוס לא יודעים מה לעשות עם הכגור באזור הרחבה? גם זה לא מפתיע.
מדוע נראינו כ"כ רע? משום שההרגל לשחק בצורה פחות טקטית ואינטנסיבית מקבוצות אחרות לא עובר ברגע עם עזיבת הכוכב הגדול.
קשה שלא לזהות את התופעה המקוממת הזאת. כל קבוצה מצליחה לייצר עלינו יתרון מספרי בכל חלק במגרש. השחקנים שלנו כאילו לוחצים. הם לא באמת יודעים לעשות זאת. לא ברמה הקבוצתית ולא באישית. אנחנו כמעט לא רואים שחקנים שלנו גורמים ליריב לאבד כדור.
אז מה לקראת העונה הבאה?
קודם כל מאמן. סולארי פשוט לא מתאים. גם עם חומר השחקנים הזה ניתן היה להוציא יותר. אבל בגדול נראה שאין לו שום יתרון משמעותי שהוא מביא עמו.
מקווה מאוד שיגיע מאמן שאינו מוריניו. כמובן שהפנטזיה הגדולה ביותר היא פוצ’טינו. שילוב של טקטיקן רציני, אבל גם מאמן שמספק כדורגל אטרקטיבי ומומחה לקידום צעירים.
ומכאן לנקודה החשובה ביותר - רכש.
מצב השוק מורכב מאוד. כולנו חולמים על אמבפה, אבל נראה שזה בלתי אפשרי. ניימאר? נראה יותר סביר, אבל גם מורכב מאוד. תוסיפו לזה את נטייתו להיפצע, המניירות המעצבנות שלו ואנחנו מקבלים תמונה מורכבת. הזאר? יכול מאוד להתאים. אלא שכבר מתחיל להתבגר. בכל אופן, הוא לא יהיה שובר שוויון. נהיה חייבים עוד שני שחקנים רציניים איתו.
צעירים?
זאת חידה אמיתית. אף אחד לא בנה על ויניסיוס לעונה הזאת. המצב הנוכחי איתו, ביחד עם רודריגו ואודגר שאולי יצטרפו רק מחזק את הצורך במאמן כמו פוצ’טינו.
מעבר לצעירים שלנו - השוק נמצא בזמנים מעניינים מאוד. הרבה שחקנים צעירים מוכשרים מאוד עם עונה ראשונה טובה מאוד מבחינתם. כבר דובר כאן על סאנצ’ו, פליקס ויוביץ’. אני חושב שהכיוון הזה טוב.
ודבר אחרון לגבי רכש. באופן טבעי מדברים המון על ההתקפה האנמית שלנו. זה כמובן נכון, אבל אסור שזה יהיה חזות הכל. לבארסה יש את דה יונג וארתור לשנים הקרובות בקישור. אסור לנו להישאר אדישים. הפרדיגמה של שלושה קשרים שלא מסוגלים לאיים על השער פשוט לא עובדת. אני כבר מתגעגע לאוזיל שנספר כחלק מהשלישייה הזאת. כאן נידרש לשינוי טקטי. והלוואי וקרוס ישלם את המחיר.
לסינים יש קללה משעשעת: “שתחיה בזמנים מעניינים”.
אז כן, זמנים מעניינים הם זמנים שהעולם עובר שינוי שקשה לחזות אותו ולהבין אותו. בהקשר הזה, אנחנו קצת הולכים אל הלא נודע. קשה לחשוב על פתרונות קסם כמו ב2009.
בקיצור, יהיה מעניין. מקווה שגם טוב ומהנה.