- הקדנציה שלו ביובה הייתה לפני חצי יובל ואכן מוגדרת כלא מוצלחת והוא מעיד שבדיעבד שינתה אותו (היה מקובע על השיטה במקום להתאים אותה לזידאן וחבריו)
- באברטון הוא עשה עבודה סבבה
קודם כל מסכים שהתזה לא מושלמת. אבל בכל זאת התייחסות לנקודות:
- לזכותו של אנצ’לוטי יאמר שהוא עשה מה שהוא במקומות שונים. שחקנים מריחים חרטא מקילומטרים, והוא מצליח כל פעם מחדש לשכנע קבוצות שחקנים שונות לשחק בשבילו.
- נכון. ואני בוודאי לא אומר שאנצ’לוטי מביא איזו בשורה כמו פפ / מוריניו / קלופ / רוב המאמנים שאנחנו מעריכים כאוהדים.
- למיטב זכרוני הקדנציה באברטון הייתה חיובית. אבל בכל מקרה בספורט כשמדברים על מורשת סופרים הצלחות, לא כישלונות.
- הלגאסי שלו נשען קודם כל על המשכיות (ועל אנקדוטות של שיא גביעי אלופות ושל היחיד שזכה בכל חמש הליגות הבכירות, מסכים). אבל אם כבר, גם האליפות בצ’לסי היא הישג ראוי מאוד, ואפילו בפריז אפשר לתת לו קרדיט שהוא לקח את האליפות הראשונה שלהם בקדנציה הנוכחית (ובוא, טוכל, פוצ’טינו, אמבפה וניימאר כבר הצליחו לאבד אליפות עם פריז גלקטית).
- זה 4ב אבל הממשק פה מעצבן. מסכים שאולי אני ממהר לסכם את הקדנציה של מוריניו, והוא עוד לא פרש ועוד יכול לעקוף את אנצ’לוטי ללא ספק. הוא פשוט דוגמה מאוד בולטת של מאמנים שהם יותר מבריקים מאנצ’לוטי אבל היו לכאורה עם חיי מדף קצרים הרבה יותר.
אז יש פה recency bias? לא יודע… האם אנחנו טוענים שאנצ׳לוטי 2024 הוא מאמן שמתנהל שונה באופן דרסטי? בעיני ההבדל העיקרי הוא ברזומה והפז״מ, מבחינת כדורגל זה נראה די דומה (בטח למערכת היחסית המצויינת שהיתה לו גם עם ברלוסקוני).
היא לא סתם ״לא הצלחה״, זה כשלון מוחלט עם סגל חלומי. לא-הצלחה זה הקדנציות שלו בבאיירן או בצ׳לסי.
צ׳לסי לגמרי אליפות מכובדת, אם כי הוא הצליח to flame out תוך שנה באופן מוריניואי/קונטאי. זה רק מחזק את הנקודה שלי שנרטיב סבא אנצ׳לוטי היציב והמייצב נשען רק על קדנציה ב׳ אצלנו ועל מילאן.
לבחור שראוי לכל הקרדיט על האליפות הראשונה של psg קוראים זלאטאן. לא חושב שיש מאמן שהיה מפסיד את האליפות איתו. עונה לפני קרלו פיקשש מה שהיה אמור להיות אליפות קלה.
אגב, אני כן חושב שהוא ראוי לגנאי מסוים על זה שהוא לא מצליח להחזיק באף מקום הרבה שנים (מאז מילאן), בניגוד למשל לפפ / קלופ / סימאונה. זו גם תכונה מאוד נדירה לתחושתי (לא בדקתי) - להצליח להחזיק במקום אחד הרבה שנים ולהמשיך להיות הישגי.
פעם אני נותן לו קרדיט על זה שהצליח במקומות שונים, פעם אני שופט אותו בחומרה שלא נשאר הרבה זמן באותו מקום. וזה כשאני מנסה להגן על הבחור. לא קלים חייו של מאמן. מזל שיש משכורות של מיליונים כל חודש כדי לאזן את זה.
היום אנחנו יודעים היטב שאלגרי בלי מארוטה ובמועדון במשבר ניהולי לא שווה הרבה. יש הרבה מאמנים שצריכים הרבה מאוד תנאים מסביב כדי להצליח. תן למאמן אחר את יובה ההיא במקום אלגרי וסביר להניח שזה גם יצליח לו.
אני משוכנע שכל שחקן מאלה למשל, שתשים בריאל מדריד ויעמוד בדרישות הפיזיות של המערכת ושל פינטוס, יוכל להראות מה יש לו.
מה יש לרודריגו ברגליים כולם יודעים. אבל אולי הוא פחות עמיד פיזית מוויניסיוס לדוגמה.
כשהוא לוקח אלופות אז זה מזל וליגה זו התחרות האמיתית. כשהוא מעמיד הגנה טובה בליגה אחרי שחצי ממנה נפצעה -גם אז הוא לא מקבל קרדיט.
קודם כל לגבי העונה הראשונה בצ’לסי - לדעתי דאבל ולא רק אליפות. בסוף היו שם הרבה מאמנים טובים וממש לא כולם לקחו אליפות.
בבאיירן לדעתי סיפור אחר לגמרי ומקום שמאד קשה להצליח בו בשנים האחרונות. ההתחלה הייתה לא רעה והקדנציה עצמה הסתיימה באבדן חדר ההלבשה וכישלון.
נאפולי ככה ככה.
אברטון קדנציה חיובית בהחלט. התחילו פרוייקט יפה והאוהדים הצטערו שעזב. זה לא שמאז הם פורחים, די להפך.
סבא אנצ’לוטי יודע לשים תחתיו אנשים שישלימו אותו היכן שהוא פחות טוב (הוא גם אמר את זה לא פעם באופן פתוח) בערך כמו שסבא פלורנטינו יודע להקיף את עצמו באנשים שמבינים כדורגל מודרני ויודעים לבנות קבוצות או לעשות סקאוטינג טוב בכל העולם. בסוף הקדנציה הזו שלו בריאל מדריד שונה לגמרי מהראשונה, הקבוצה יותר מאומנת והיא תיזכר כטובה. קצת כמו קרוס שמושווה ללוקה או צ’אבי - אם תשווה את קרלו לעילוי כמו פפ אז הוא פחות טוב. אם תשווה אותו לכל מיני אלטרנטיבות מגוחכות אז הוא לגמרי בסדר.
זה מאוגוסט. ביקשתי ממנו שיפור במשחק לחץ ובמשחק הגנה. לחץ יש עם בלוק אמצעי או נמוך אבל לא גבוה. הגנה, יחסית למה שיש, בסדר גמור.
רודריגו כשנמצא בזון שלו הוא וורלד קלאס, טופ לבל, כל המחמאות האפשריות. כשהוא לא הוא נטל. כרגע הוא לא ביכולת רעה אבל משחק המעברים שסיגלנו לעצמינו לאחרונה פחות מחמיא לו מאשר לויניסיוס.
למעשה אנצ’לוטי פוגע בכל הקבוצה כדי לשחק את משחק המעברים הזה רק כדי שויני ירוץ. זה כל האסטרטגיה של הקבוצה. פייר, זה עובד כי ויני שחקן גדול והוא למד לסחוב את הקבוצה הזאת, אבל בדרך הוא פוגע בכל שאר השחקנים. מרודריגו ובלינגהאם ועד שחקני הקישור וההגנה שצריכים לספוג הרבה יותר אש בשביל הסיכוי שהיריבה תשאיר שטחים מאחורה.
הדבר העיקרי שרואים שאין שום תבנית התקפית ממש כלום ושום דבר, הכול מוכתב על ידי השחקנים וזרימת המשחק.
אני מאמין גדול בגישה של לתת חופש התקפי לשחקני על אבל חייב שיהיה משהו שיגדיר את הדרך בה הקבוצה משחקת ואין אפילו כיוון לזה, יש שחקני על , אווירה טובה והסמל האימתני.
מה אני אגיד בינתיים זה עובד אבל זה לא כדורגל מהנה.
אתה עם יד על הלב רואה עבודת מאמן בהגנה? זה בערך 80% עונת על של רודיגר שנהיה באנקר באיחור עצום + הפציעה של אלאבה.
כמובן שהקדנציה הנוכחית והעונה הנוכחית הן הצלחה, אין שאלה. אני ממש לא חושב שעבודה טקטית נמצאת ברשימת הסיבות.
אגב, במידה וקרלו משלים דאבל הוא היחיד בעת המודרנית לעשות את זה פעמיים אצלנו.
אל תצפו מאנצ’לוטי לעבודה טקטית משובחת. מי שרוצה להבין למה הוא נמצא כאן שיסתכל לדוגמה על העבודה עם הצעירים (ויניסיוס בעיקר), על הגמישות שלו מול ההנהלה וניהול הפציעות.
גם אני מורט את השערות מאיך שאנחנו משחקים אבל זה החיסרון של אנצ’לוטי שבה עם החוזקות שלו.
כרגע זה מתאים למועדון. ברגע שהפרויקט יושלם הוא לא יהיה פה.
כן
למשל - השתפרנו מאד בפגיעות שלנו במתפרצות, שזה משהו שתמיד בלט אצלנו.
שוב - הקטע עם קרלו זה תמיד שהדברים הטובים נזקפים לזכות אחרים. למשל - כשמוריניו התבקש לפתח נוגדן לחבורה של פפ אז המתפרצות שלו היו שירה בתנועה. שקרלו עושה אותו דבר באופן קבוע באלופות אז אין לנו כלום.
אורי, זו השוואה לא פיירית כי מוריניו פיתח את קבוצת המתפרצות אולי הטובה בהיסטוריה כקונטרה לקבוצה היסטורית אחרת שזו בבירור הייתה השיטה היחידה להתמודד מולה.
היום זה לא המצב, הכדורגל השתנה ועל הנייר אנחנו כן עומדים בקצב, הבאנו שחקנים מודרנים שמייתרים את הצורך לבנות רק על מתפרצות. בנוסף, אין לנו שום נמסיס גדולה שמחייבת את זה (לא קונה את זה שנגד סיטי אתה חייב לשחק על מתפרצות, אפשר ללחוץ אותם גבוה ואפשר גם להניע נגדם כדור, ובלי קשר הם לא נמסיס ברמת ההתמודדות הישירה, לא בונים קבוצת מתפרצות כדי לנצח מאצ’ אפ אחד פוטנציאלי בעונה).
בגדול אני די בסדר עם רוב הטיעונים שעלו כאן “להגנתו” של אנצ’לוטי, ואני חושב שבשורה התחתונה עם התוצאות (של הקדנציה הזו לפחות) קשה להתווכח.
אבל מה שכתבת כאן זה חתיכת גניבת דעת. אין שום קשר בין ההתתגוננות הנסוגה והמחושבת והיציאה המתפרצת והמתואמת להפליא של ריאל של מוריניו, לבין ההילחצות הלא רצונית לאחור, על גבול האדישה, והבליל הלא מסודר בהתקפה שאנחנו רואים מריאל של היום. לא בר השוואה בכלל.
וזה לא שמוריניו שיחק נסוג ומחושב ויצא למתפרצות נגד כל קבוצה, ברוב המוחלט של המשחקים זה לא היה כך והיה כדורגל מדהים, אצל קרלו זה בעיקר יש לנו יתרון איכותי מוחלט על היריבה ובסוף יהיה בסדר.
לקרלו יש גם יתרונות, רציתי שהוא יחזור, הוא היה המועדף עליי מבין כל המועמדים אז שכללו גם את קונטה כי הסיטואציה אז דרשה מאמן כמו קרלו, מהרגע שהתחלנו בנייה מחדש ושחקנים צעירים מצויינים הגיעו אני דורש מאמן אחר.
עזבו רגע אם זו טקטיקה טובה - זה מבוצע ברמה גבוהה וזה אפקטיבי. לא מוריד ממוריניו אגב, עשה את הדבר הנכון בזמן הנכון. תשמעו את תוכל או פפ מדברים על זה שהם יודעים שמתישהו נצא למתפרצות.
יבוא מאמן אחר ובתקווה להנות ממנו, רק שישלוט בחדר הלבשה. אלונסו יכול, לכן הוא באמת נראה אחלה אופציה. הוא יקבל קבוצה מוצערת עם שחקנים שהתקדמו. לא מאד אכפת לי אם לקבל את אלונסו השנה או עוד שנתיים. הדבר שזה הכי משפיע עליו זה כנראה שאצטרך להמשיך להיות פה השופר תקופה נוספת…
מוריניו היה נחות מכל יריבה חזקה שפגשנו בנוק אאוט. המוצלח משלושתם במובן הזה היה זידאן
עוד קצת מוקדם אבל אני לא רואה איך מנצחים אותם שבוע הבא בבית.
השאננות הזאת מאתמול תגיע איתנו שוב, כל הדיבור הזה על זה שאנחנו פייבוריטים במקרה הטוב תביא אותנו לדקה 90 כשאנחנו בלחץ לתת גול כדי להשוות.
כבר תיקו 4 רצוף בליגת האלופות, אנחנו מתבטלים ומתבנקרים כבר תקופה ארוכה, כל פעם מסיבה אחרת (סיטי בארסה, משחק חוץ, הרכב מחליפים, משחקים בין משחקים חשובים ושלל תירוצים).
זה כבר לא נקודתי, זו הקבוצה ונראה שהיא כבר לא יודעת אחרת.
בשבת נגד קאדיז (!) אנחנו נראה עוד מאותו דבר.
מתסכל אותי מאוד לצפות במשחקים כבר
הפורמה הנוכחית היא גרסה משונמכת של רצף הנצחונות בסוף 2014. כולם רואים שהיכולת לא טובה, המערך ושיטת המשחק לא מטיבים עם השחקנים, אבל כל עוד התוצאות מגיעות הרוב * נושכים שפתיים וממשיכים. לשמחתנו גם אם תגיע מפלה כמו בתחילת 2015 זה לא יעלה בתארים.
*לקראת סוף המשחק ויניסיוס יצא ללחוץ את הובלת הכדור של באיירן, אנצ’לוטי העיר לו והוא החזיר לו די בעצבים. אני לא מומחה לשפת גוף אבל קיבלתי תחושות של “למה אנחנו בבונקר ועוד בלי בליגנהאם?”
אני חושב שאנצ’לוטי העיר לו על כך שלא מסר רוחב לברהים שהיה לבד מול שער חשוף באותה הזדמנות שמודריץ’ העמיד את ויני מול נוייר, נראה שויני ענה שהוא לא ראה את ברהים.
זה יעלה בתואר יוקרתי מאוד שאנחנו נמצאים 2 נצחונות מלזכות בו.
לנצח את באיירן הזאת בבית ואת פריז במשחק אחד באיצטדיון ניטרלי זה משהו שריאל מדריד המועדון אמור לעשות.
אבל אנחנו כל כך עסוקים בלבטל את עצמינו בכל משחק מול כל יריבה שזה כאילו אנחנו מנסים בכל הכח לא לזכות בתואר.
זה כמובן נכון לגמרי, ויכולת בינאישית היא תכונה חשובה מאוד לכל עובד בכל מקום עבודה שהוא, וזה נכון כנראה אפילו שבעתיים למאמן בקבוצת על מלאה אגואים. זה באמת היתרון שקרלו מביא איתו. אבל בוא, זה לא תכונת אימון טובה, זו תכונת עובד טוב. כמאמן, נטו, הוא מאמן בינוני לגמרי.