בינתיים אצל היריבה העירונית - דריל טקטי להעלאת רמת המוכנות
לייק 1
חשבת אולי שהיו עוד סיבות?
בוא לא נדבר על ליגות נמוכות. לריאל יהיו במהלך השנה הרבה יותר משחקים מהן. מתי יכניסו את המשחקים החסרים?
הרי אנחנו נצא על ההנהלה והליגה גם אם נצטרך לשחק פתאום 100 משחקים בשבוע.
מצי אתה חושב שאתלטיקו תשלים את המשחקים החסרים שלה? אחרי שהעונה תגמר? בזמן שריאל ינוחו. יש יתרונות וחסרונות.
אם הם לא היו נתקעים בפמפלונה והיינו יוצאים עם ניצחון, זה גם היה מפריע לנו?
באיזשהו מקום נהניתי לראות משחק בשלג, מעניין ושונה. הרמה הייתה נוראית אבל כמו שכבר נאמר להאשים את השלה זה סתם תירוץ.
אף אחד לא מאשים את השלג. הקבוצה נראית רע ומשחקת באותה צורה גם במזג אוויר אידיאלי.
העניין הוא שההנהלה לא תיפקדה ודי הפקירה את הקבוצה. בזמן שכל הטיסות האחרות בנמל התעופה של מדריד בוטלו רק המטוס של ריאל עלה לאוויר. סיכון מיותר. שר התחבורה הספרדי אמר שזאת הייתה החלטה של הטייס לטוס במזג אוויר הזה… רק שתבינו את האבסורד. מעניין ששאר הטייסים לא חשבו שנחוץ לסכן את עצמם ואת חיי הנוסעים שלהם.
בקשר למתי היו משלימים את המשחק אם היה נדחה אז אין מה לדאוג. לא נגיע רחוק באירופה, יהיה מספיק זמן להשלים אותו. אטאלנטה כובשת במשחק אחד יותר ממה שאנחנו כובשים בחודש. וגם אם נעבור אותם נודח ברבע גמר. מציאת מועד חדש זה הדבר הכי פחות בעייתי בכל הפיאסקו הזה.
שוב, איך אתה יודע שההנהלה לא ניסתה כלום?
לרוב כשאתה מבקש בקשה אתה צריך שיהיה חוק שיעמוד מאחוריה אולי לריאל לא היה?
אין לי את כל הפרטים, אבל אולי היו הבדלים בדגמי המטוס? במזג האוויר ביעד הנחיתה? במרחק? (אולי יש מרחקים שיגידו למועדון שהם מחויבים להחליף לאוטובוס אם מזג האוויר לא מאפשר טיסה כי זה מספיק קרוב ואין סיבה לביטול בגלל זה).
אולי המועדון לא רצה לספוג את ההפסדים הכספיים הנלווים לביטול המשחק?
יש מספיק סיבות נוספות שלא חשבתי עליהן ב2 דקות התעסקות שלי בנושא
הליגה הספרדית לא חייבה את ריאל מדריד להמריא לילה לפני לפמפלונה אלא יותר “המליצה” לה לעשות כן ומעבר לכך לפחות לפי מה שקראתי במארקה - לא היה אף ניסיון מצד הקבוצה לדחות את המשחק. אין לי בעיה עם זידאן שבדרך כלל לא מתלונן - שברח לו, אבל לשמוע את השחקנים זה קצת פאתטי. הנשים והילדים יחכו בבית. אז שני לילות מהבית הלכו לפח, אז מה. אפשר היה לשחק כדורגל על המגרש הזה, ראיתי דברים הרבה-הרבה יותר גרועים. לאתלטיק בילבאו לא היה איך להגיע למדריד, זה עניין אחר בכלל.
לייק 1
זמן מספרים: אין התקפה | קצת מזוכיסטי אבל בדקתי עבורכם מה היה מצב החלק הקדמי שלנו בעונות פחות טובות בעידן הנוכחי. כמובן שלא היה טעם אפילו לבדוק את עידן כריסטיאנו ולא רצינו לזרוע עוד מלח על הפצעים (ההתקפה הכי חלשה: 35 בעונה האחרונה שלו, והכי טובה? 65 שערים בעונת האליפות 2011-12). זו בטח לא ריאל מדריד הגרועה ביותר בשנות ה-2000 אך לטעמנו האפורה ביותר. אני קונה בשתי ידיים מכונת שערים כמו ואן ניסטלרוי שהאליפות ב-2007 רשומה על שמו (ואפילו דריבליסט כמו רוביניו). גם את שאריות עידן הגלאקטיקוס כשרונאלדו היה מתעורר לפתע לחודשיים כשלא היה נפצע, בתקופת זידאן השחקן. אפילו היגואין שהחל את עונת הפריצה שלו ב-2008/09 וסחב אותנו על הגב (קצת אריאן רובן כשהואיל בטובו לא להיפצע וקצת ראול) וכמובן גוטי שהיה עולה מהספסל ועושה סדר. בימי קדם, גם כשלא הייתה קבוצה טובה - היא הייתה כובשת רביעיות בקלות נגד כל האספניולות למיניהן
בשנת 2036 אני מניח שלא תהיה לנו סיבה להיזכר בעונת 2020/21 החשוכה. ובהקשר זה: 15 שנה חלפו מ"עקב האלוהים" של גוטי שעוד הרבה לפני שהדהים את הריאזור עם העקב לבנזמה - רשם בישול ענק לזידאן, שהיה רגיל בעצמו לספק מסירות לא הגיוניות אך הפעם נהנה מאחת כזו. זו הייתה עונה לא טובה שלנו - עונת מעבר בין גלאקטיקוס לצעירים, ברצלונה בשיאה. מקום שני על הקשקש, הדחה בשמינית גמר הצ’מפיונס, השפלה בגביע וכמעט רמונטדה. ועדיין יש רגעים למזכרת שנחרטו בזיכרון לעד. זידאן וגוטי הקשישים גם היום על כר הדשא טובים ממה שיש. כך זה קרה::
ריאל אירחה את סביליה במשחק סיום הסיבוב בספרד ב-2005/06 (ריאל דורגה רק שישית עם שישה הפסדים כבר), ללא ראול ורונאלדו הפצועים, אך בערב כזה של השניים - לא היה צריך אותם. זידאן רשם שלושער ראשון בקריירה ופתח את המשחק עם בישול נהדר לגוטי מצד שמאל. ריאל כבר הובילה 1:2 ובדקה ה-60 סיסיניו פרץ והעביר כדור רוחב שהורחק לא מספיק טוב ע"י ההגנה. גוטי, בלי להסתכל, סיפק עקב אדיר לזידאן, ההגנה שלא הייתה מוכנה כמובן לא יצאה טוב לנבדל וזיזו סיים באלגנטיות לרשת העליונה וסימן לגוטי לבוא לחגוג איתו. האוהדים בברנבאו אחזו טירוף כמו בימים הטובים. על הקווים עמד לופז קארו מקסטיליה שהחליף את ואנדרליי לושמבורגו ונשאר עד תום העונה.
הנה ההרכב שלנו: איקר קסיאס| סיסיניו, סרחיו ראמוס, אלברו מחייה, רוברטו קרלוס| דיוויד בקהאם, תומאס גראבסן, גוטי, רוביניו, זינדין זידאן| ג’וליו בפטיסטה. כן שותפו: ראול בראבו ורוברטו סולדאדו
@KB9 נציגנו אמנם לא חזה בהצגה הזו בברנבאו אבל כעבור שנה היה גם היה בעוד מופע של גוטי נגד אותה היריבה, ב-2006/07, ה-2:3 האימתני עם השני בישולים וחצי - לרוד ורוביניו. עונת הקאפלו, עונת הרמונטדות.
2 לייקים
שמתם לב שכבר כמה שנים טובות לא נשמע פה הביטוי “משחק נקסט קלאסי”? אין צורך כבר לייחד נצחונות קלים ומגעילים כשכל משחק הוא ניצחון מגעיל, או הפסד מגעיל.
זידאן חיובי לקורונה.
ז’וזה מוריניו חוגג 58 | הוא אמנם לא עמד במשימה הגדולה של “להביא את הדסימה” אבל בהחלט הניח את היסודות (מישהו אמר לוקה מודריץ’?) והצליח לעצור ולתסכל את ברצלונה הגדולה של פפ. כשמוריניו ‘סיים את התהליך’ המאזן שלנו נגד ברצלונה ב-2012/13 עמד על שלושה ניצחונות והפסד בודד. האליפות הגדולה בתולדות הליגה - זו של מאה נקודות ו-121 שערי זכות, זכייה מרגשת בגביע ועוד סופרקופה. שלוש שנים מטורפות עם שואו על הקווים, מסיבות עיתונאים מרתקות, שחקנים שהתקדמו כמו אוזיל ודי מאריה וגם המשפט האל מותי על קרויף או “אי אפשר לצאת לצוד עם חתול” (בנזמה). עד היום הוא מחזיק במאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד מבחינת אחוז הניצחונות. ב-178 משחקים כמאמן ריאל הוא רשם 128 ניצחונות, 28 תוצאות תיקו ו-22 הפסדים, אחוז ניצחונות 71.91%. רק חבל על הריב המיותר עם קסיאס וכן הלאה. האם הוא המאמן הכי גדול שהיה לריאל? האם הקבוצה שלו הייתה הכי חזקה? האם אתם מקווים לפרק ב’?
לכבוד המאורע דירגנו את חמשת המשחקים הגדולים של ריאל בתקופתו:
אלה שנותרו בחוץ הם כל מיני ניצחונות ליגה יפים אך פחות חשובים - ה-0:5 על ולנסיה במאסטייה במחצית אחת (2012/13)| ה-1:4 על אתלטיקו בדרבי בעונת האליפות| ה-2:6 על סביליה בפיחואן רגע אחרי ההפסד בקלאסיקו| ואפילו ה-1:5 באוססונה עם השערים הנפלאים של כריסטיאנו ובנזמה|
מקום חמישי: ה-0:3 על ליון בברנבאו בגומלין שמינית הגמר אחרי 1:1 בצרפת - המנחוס נשבר, פלורנטינו הריע. מרסלו (גולאסו), בנזמה ודי מאריה כבשו|
מקום רביעי: ה-2:3 על מנצ’סטר סיטי בליגת האלופות ב-2012/13 - הברנבאו עף באוויר, הדרמה, הגליץ’ של מוריניו לדשא, חזרה פעמיים מפיגור ועוד| עוד משחק נגד הקבוצה ממנצ’סטר, הפעם בגומלין שמינית הגמר - המהפך הנהדר, מודריץ’ לקורה ופנימה, כריסטיאנו מנצח את המשחק (1:2).
מקום שלישי: ה-1:3 בחצי גמר הגביע בקאמפ נואו: ריאל הגיעה עם הגב אל הקיר, הציגה משחק הגנה אדיר ונהנתה גם משער של ואראן בנגיחה, כריסטיאנו חגג עם צמד. לוח התוצאות כבר הראה 0:3 - כמה עליונות. מוריניו רקד עם השחקנים.
מקום שני: גמר הגביע ב-2011 - המשחק שהחל את התהליך “מחושך לאור”. פפה דרס כל מה שזז בקישור האחורי, ריאל הציגה מחצית ראשונה נהדרת נגד האימפריה של פפ ואז בארסה הגבירה הילוך ופגשה את איקר. בסיום השוער הניף תואר ראשון כקפטן אחרי נגיחה אדירה של רונאלדו. “אני גאה להיות מאמן של תארים”.
מקום ראשון: האליפות בקאמפ נואו | העונה הגדולה הזו הייתה חייבת חותמת גדולה. ריאל הגיעה ביתרון ארבע נקודות בפסגה והנחיתה את המהלומה הסופית. קדירה כבש ראשון בדרך לשבירת שיא שערי הליגה של הקינטה דל בויטרה, אלכסיס השווה ואז אוזיל שלח מסירת סרגל לכריסטיאנו, “Calma - Calma”…
לייק 1
נראה שטוני קרוס משחק העונה לעומק - ובאופן מופלא - יותר מבכל הקריירה שלו. אני חושב שזה מתחבר גם עם המגה עונה של מודריץ’ והשינוי של בנזמה מאז שהוא מוביל את ההתקפה לבדו - שחקנים וורלד קלאס, מהמעטים שנותרו לנו, שפשוט נותנים יותר מעצמם כשכל האופציות סביבם בינוניות להחריד.
4 לייקים
ניימאר ודי מריה פצועים ולא ישחקו מול בארסה. הכל על הכתפיים של אמבפה.
זאת הזדמנות עבורנו לבחון מה אמבפה באמת שווה מול ברצלונה, ואם שווה לנו לשים את כל הז’יטונים עליו. הרי אצלנו הוא גם יהיה בלי תמיכה של כוכבים התקפיים בסדר גודל של ניימאר ודי מריה. אם הוא לא מצליח להתעלות בסיטואציה הזאת מול בארסה אז גם במדריד הוא יתקשה להיות המושיע.
להצליח מול ההגנה של בארסה הנוכחית זה לא אתגר גדול בלשון המעטה. במיוחד כשאתה יודע שברצלונה תמשיך לשחק עם קו הגנה רעוע וגבוה שזה קלאסי לשחקן סילון כמו אמבפה.
6 לייקים
ובנוסף, אי אפשר לראות משחק אחד של שחקן ולשפוט אותו לפיו. גם רונאלדו לא הופיע למשחקיו הראשונים מול ברצלונה (אם כי ברסה טיפ טיפה טובה יותר).
בנוסף, לא יודע מה איתכם אבל התקווה שלי היא שהוא לא יהיה לבד.
יש שמועות שצ׳לסי מוכנה לשים 60 מיליון על הזאר, בכסף הזה נוכל אולי להביא חיזוק נוסף להתקפה.
או שאולי נחליט להשאיר את הזאר מתוך אמונה בו.
הזאר הוכיח שהוא אינו המושיע, אבל עם קצת מזל בכשירות שלו (לא הזוי) והגעה של אמבפה, הוא יקבל הרבה יותר חופש.
אם הקיץ הדבר היחיד שיקרה הוא הגעה של אמבפה (לא מחשיב החזרות של מושאלים), אני אהיה מאוכזב.
תראו איזה אוצר הגיע אליי בדואר. ההזמנה המקורית הייתה בחודש אוקטובר ולמרות עידן הקורונה כבר חשבתי שזה אבוד. חולצה של רונאלדו מהגמר נגד ליברפול ב-2017/18, משחקו האחרון במועדון (כמובן שזו רפליקה, לא אמרתי שהוא לבש אותה) וגם מדליית דמה. פתאום זה הרגיש לי שאין לי מספיק חולצות שלו [לקח לי זמן אגב, כמעט שנה, לקנות את החולצה הראשונה שלו במועדון, בשלהי 2009/10].
מבין שחקני “הקבוצה הנוכחית” -
כריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס - (הרבה יותר מאחת) יותר מאחת.
דני קרבחאל - חולצת צ’מפיונס בית, 2016/17
רפאל ואראן - ליגת האלופות בית 2018/19
פפה - חולצת בית ליגה 2015/16
מרסלו - חולצת גמר 2016/17
לוקה מודריץ’ - חולצת בית ליגת האלופות 2016/17
איסקו - חולצת בית ליגת האלופות 2016/17
גארת’ בייל - חולצת חוץ ליגה 2013/14
חסה רודריגס - חולצת בית ליגה 2013/14
אדן הזאר - חולצת ליגת האלופות 2019/20 (לא ידעתי)
קארים בנזמה - לעולם לא, רק אם יביא לנו את הגביע ה-14.
החולצה הבאה: מתלבט לגבי מישהו מרגש שנחבא אל הכלים כמו נאצ’ו\קאסמירו, אולי אפילו פדה ואלוורדה.
יש לי כל כך הרבה חולצות מפעם, אני חושב שהבחירה הכי גרועה שלי (רוביניו התחיל דווקא טוב) היא של ווסלי סניידר. החולצות הכי יפות שלנו היו בעונת 2002/03, לבן נקי וטהור. וגם חולצת החוץ השחורה. תמיד אחרי שנה מבריקה יש נפילה - לראייה השנה הזו. חולצת הזהב באליפות של מוריניו הייתה אש, גם החולצה אשתקד ואהבתי במיוחד גם את 2016/17. אני כל שנה קונה את החולצה החדשה אבל זו הנוכחית מזעזעת מעבר לזה שיאללה רוצים כבר גלאקטיקו אמן והחולצה הבאה תהיה אמבפה או הולאנד.
5 לייקים
ב 2002/03 הספונסר על החולצה היה siemens. היתה לי חולצה של ראול של העונה הזאת, לטעמי הדבר הכי יפה בה הוא הפונט של המספר והשם. נקנתה בברצלונה, רחמנא ליצלן.
ב 2001/02 החולצה היתה נקיה אם אני לא טועה. מה שכן ב 2002/03 לא היו את הפסים של האדידס, אולי לזה אתה מתכוון.
כן זו התקופה הזו בשנה, התאריכים האלה של ליגת האלופות שיש הרבה זכרונות מרגשים. והפעם: ה-1:3 על פ.ס.ז’| . לפני שלוש שנים בדיוק הקבוצה הצרפתית הגיעה לברנבאו עם כוכביה ניימאר (נאצ’ו קיבל את הכבוד לשמור עליו בהעדרו של קרבחאל) ואמבפה והוליכה משער של ראביו (33). היא חלמה על ניצחון היסטורי אבל שכחה שמולה ניצבת אלופת אירופה הנצחית. כריסטיאנו השווה בפנדל אותו סחט קרוס, ממש רגע לפני ההפסקה (45). שתי הקבוצות תקפו בלי סוף והתוצאה נשמרה עד לדקה ה-83, אז הכוכב השלים צמד מבישול של אסנסיו המחליף. בהמשך הספרדי המחליף סיפק בישול נוסף - והפעם למרסלו שכבש מכל הלב את ה-1:3 (דקה 86) וגלש אל עבר המאמן זידאן שעוד העזו להטיל בו ספק לפני המשחק. הברנבאו כמובן עף באוויר. כמה אנחנו מתגעגעים. ללילות האלה שהברנבאו שואג, לניצחונות האלה בליגת האלופות. לשילטון באירופה. וגם לכריסטיאנו.
ועוד משהו: אנחל די מאריה חוגג 33 “אל פידאו” רשם ארבע עונות גדולות בלבן של ריאל מדריד וסיום נפלא - זכייה בדסימה כשהוא מפרפר את חואנפראן וחבריו ו"מבשל" את השער של בייל. הוא כבש גם בגמר הגביע ובכלל באותה עונה המעבר שלו מהכנף לאמצע כקשר התקפי במרכז שרץ כמו מטורף במשחק הלחץ ולעתים מכדרר בשמאל - היה מבריק. התאים לנו הרבה יותר מחאמס. כלי לפיצוח בונקרים. 191 משחקים, 36 שערים ו-86 בישולים. מה אתם זוכרים ממנו?
קצת סטטיסטיקות מהאתר sofascore
מה שצד את העין: קרוס עם הציון הכי גבוה אחרי מסי, מרקוס יורנטה מלך הבישולים, בנזמה מלך ההחמצות.
2 לייקים
וואלה לא השתכנעתי לגמרי, רוצה לראות אותו משכנע אותי שוב בגומלין
9 לייקים