אפשר להעתיק מילה במילה לגבי סטיבי ג’רארד. אוברייטד בהגדרה ובגלל פני המעונה + הלוזריות המיוחדת שלו החליטו שהוא שחקן מיוחד.
כמעט בהקבלה - דיויד בקאהם. אחד האנשים הכי יפיים בהיסטוריה (זה נשמע רע, אבל היופי שלו באמת ברמת פעירת פה. נשמעתי די טינג’רית) אבל כדורגל לא בדיוק היה הצד המיוחד שלו. חוץ מבעיטות חופשיות כמובן. גם ז’וניניו היה אשף הכי גדול בהיסטוריה בבעיטות חופשיות ועדיין הוא לא נחשב למגן הטוב בהיסטוריה, לא קרוב בכלל.
לגבי ג’רארד - האמת שלא ראיתי אותו מספיק, אבל מהמעט שכן אני נוטה להסכים. זו’ניניו אגב לא היה מגן אם אני זוכר נכון, ובכל אופן אני לגמרי לא מסכים לגבי בקהאם. נהוג להגיד עליו שהוא עשה קריירה על היופי שלו, אני טוען שהיופי שלו פגם בזיכרון הספורטיבי לגביו. מדובר היה לטעמי באחלה שחקן כדורגל שרק בגלל כל המסביב אנשים לא שמו לב לזה ונטו לחשוב שמדובר בשחקן די בינוני.
בקהם היה שחקן מצוין בזכות הכדורגל שלו, אבל לא כזה שאמורים לזכור 20 שנה אחרי שפרש.
לא אמרתי שבקאהם אפס, גם לא לגבי ג’רארד, סתם עוד שחקנים טובים וזהו, לא היסטוריים או משאירי חותם. כמו ראקיטיץ כאלו…
לא נעים להודות אבל מעולם לא הבנתי את ההייפ סביב ראול. אם הוא לא היה ספרדי ממדריד אני לא בטוח שהיה סביבו את אותו ההייפ, ולי כלא ספרדי פחות משנה מאיפה השחקן ומה הזהות שלו.
שלא יובן לא נכון, עדיין סקורר גדול עם סיומת קטלנית, אבל ממש לא אחד מהטובים ששיחקו אצלינו.
זה היה רק עניין של זמן
אחד הדברים הכי הזויים שאי פעם נכתבו…
היו לי הרבה ביקורות על ג’רארד בשתי העונות האחרונות בקריירה וזה שהוא הרס יותר מאשר הועיל, אבל ג’רארד היה שחקן ענק, בשיאו היה אחד הקשרים הטובים בעולם ואחד השחקנים הכי טובים בדורו.
זה לא אשמתו שהוא נפל על ליברפול בתקופתה הכי רעה כשהייתה כלום ושומדבר, אפילו עם ליברפול ההיא כשהביאו שחקנים טובים כמו אלונסו וטורס הוא הצליח להביא צ’מפיונס והגיע לעוד גמר והתמודד על האליפות, אבל שחקנים טובים עזבו את ליברפול אז אחרי 2-3 עונות, רוב הקריירה השחקן הכי טוב ליד ג’רארד היה דירק קוייט.
היה יכול לעזוב כמו כולם, היה כבר חתום בצ’לסי של מוריניו והיה יכול לזכות במיליון תארים ואז לא היה נחשב ל"לוזר", אבל החליט להישאר ולהילחם עבור הקבוצה שהכי אהב.
החלקה אחת והופכים שחקן ענק ואגדה ל"לוזר"…אם לא צפית מספיק בשחקן מסויים בבקשה לא להביע דעה נחרצת עליו.
מסכים לגמרי עם טיטי לגבי ג׳רארד, וורלד קלאס היסטורי שבילה את הקריירה לרוע המזל עם מאמנים איומים וסגלים חלשים. הכי לא אוברייטד שקיים, סוס עבודה, מסירות ארוכות אדירות, מספרים בהתקפה, מנהיגות… הכל בקיצור.
על ראול לעסנו ולעסנו כבר. איקר אולי קצת אוברייטד, בין היתר בגלל הסגנון ה-״חתולי״ שנראה הרבה יותר מרשים מסתם איזה נפיל כמו קורטואה שעוצר את אותם כדורים בלי לעופף. היה לו longevity די מדהים ובשיאו הוא היה מטורף, והוא שחקן מרגש בטירוף, אבל כן - כנראה שלא בטופ 5 הטובים שראיתי מבחינת שוערות נטו. מבין כל ה-״חתוליים״ - בוודאי שכן.
קורטואה השוער הכי טוב שראיתי בריאל מדריד מאז שאני צופה בכדורגל.
איקר אוברייטד, טענתי זאת גם בזמן אמת.
הדיון על ראול באמת מוצא, אבל נאמרים כאן משפטים מנותקים. בשיאו לבטח מהחלוצים הטובים בעולם באותה תקופה.
ג’רארד לא אוברייטד, פשוט שיחק בתקופה של עילויים היסטורים, תחילה סקולס ואז צאבינייסטה. שחקן מדהים וסקורר ענק מהקישור.
אגב סקולס, טופ 5 קשרים שראיתי.
בקהאם ממש אוברייטד בעיני. אפילו מהבעיטות החופשיות שלו לא התלהבתי. הוא לוחם שנותן הכל על הדשא בניגוד לתדמית היפיוף שאני אפילו לא יודע אם יש לו. מה שכן, התקופה בריאל עשתה לו עוול גדול כי הוא שיחק בעמדות הזויות בכל מיני מערכי יהלום קאסטום מייד ובלי קשר אחורי אמיתי.
לגבי השאלה המקורית - התשובה שלי היא כמובן מסי.
באותה התקופה בה ‘פרח’ סטיבי ג’י, היה אחד שתמיד אבל תמיד היה צעד שתיים לפניו. לא רק בכשרון, לא רק ביכולת אלא גם במזל. אבל איכשהו סטיבי המסכן (לוזר יותר מתאים, למרות הצ’מפיונס) תמיד מדובר על שחקן מפוספס שמזלו לא הלך לו.
פרנק לאמפרד. מדובר ומדוברר הרבה פחות מסטיבן ג’רארד, עולה עליו בכל אספקט של המשחק.
איקר קסיאס. אני בניגוד לאנשים פה חושב שהוא אחד השוערים הכי טובים בהיסטוריה, לא סתם קראו לו “סאן איקר”. הוא היה לוקח כדורים בלתי אפשריים, ואין לבנאדם את הנתונים שיש לשוערים היום כמו קורטואה ואובלק. בעיניי הוא היה מטורף.
מלבד זה הוא היה ספורטאי למופת, קפטן ובנאדם. תקופת מוריניו השחירה אותו ואת המורשת שלו.
דוד, אני (ומאמין שלא מעט בפורום) מאוד מכבד את הדעות שלך ומחזיק ממך בנאדם מאוד חכם, אבל אני לא יכול שלא לשים לב שכמעט כל הודעה שניה שלך אתה אומר משהו רע/לא טוב על ריאל מדריד או על שחקנים שלה. חייב לציין שזה קצת מציק בעין. אמנם אלו הדעות שלך וזכותך המלאה להביען, אבל זה כבר סוג של דפוס. איזה קבוצה אתה אוהד? 
להגיד שראול ואיקר אוברייטד זה להגיד דברים רעים על ריאל מדריד? אם כבר להפך, המורשת של ריאל מדריד הפכה אותם לגדולים יותר ממה שהיו באמת, זה דבר טוב על ריאל מדריד.
בנוסף, לדעתי לריאל מדריד יש את ההנהלה הכי טובה לפחות בתקופה שאני עוקב אחרי כדורגל (בערך משנת 2000, ואני מדבר כמובן על תקופת פלורנטינו בלבד ללא השטות הזו באמצע), ואני מתנגד בתוקף לכל הביקורות נגד הגישה הבלתי מתפשרת על איכות ותארים. בסוף, כל הקשקושים על “עונות בנייה” ו-“להתחיל מלמטה ומהצעירים” זה לדעתי קשקושים, ואין דבר טוב יותר לארון התארים מלהביא פשוט תמיד את כל השחקנים הכי טובים שאפשר לכל עמדה.
הגישה הזו שכל-כך ביקרו את ריאל עליה היא מה שהפכה את ריאל מדריד למועדון הענק שהוא, וח"ח לפלורנטינו, לגמרי. שהמצקצקים ימשיכו לצקצק ולזכות ברבע מהתארים שריאל זוכה ויבושם להם.
זהו, מספיק דברים טובים אמרתי? עכשיו אפשר להפסיק עם הסגל הבינוני הזה והתחיל להשקיע בבקשה?
איחרתי קצת את הדיון, אבל מעבר לפויול שלדעתי קצת מובן מאליו(למרות שזה יותר מכבד מאשר אוהב, אבל עדיין).
תיירי הנרי, כמה אהבתי אותו בדיוק ככה התבאסתי מהמעבר שלו לברצלונה ודי הכחשתי את התקופה הזו שלו שם.
קסיאס בין הטובים בהיסטוריה ומבחינתי אין בזה ספק, האישיות והמנהיגות הם גם תוספת שאסור להמעיט בה
שוער גם צריך להביא שקט להגנה שלו והיא צריכה לסמוך עליו ועל קסיאס באמת אפשר היה לסמוך, אני התחלתי לראות כדורגל ב2007, אז כשההגנה והקישור האחורי היו מסננת ברמה הכי גבוהה שיש - גם שריאל ספגה 4 קסיאס היה מציל 4-5 הצלות של 100% ועוד המון תצוגות והצלות בלתי נתפסות
מבחינתי הדבר הכי גדול שעומד לזכותו זה שהוא היה שוער מטורף, ובניגוד לשאר השוערים הוא ממש נמוך לעמדה - 1.82. איזה עוד שוער בגובה אתם מכירים וברמה עולמית? נוייר בופון קורטואה וכל החברה האלה הם 1.98 מינימום וזה יתרון עצום בשבילם, בשבילי זה רק מראה כמה עבודת השוערות של איקר היתה גדולה
שוב, לא חושב שראול ואיקר היו אוברייטד, לפחות לא לתקופתם. ראול היה חלוץ פשוט מיוחד עם קלאסה אמיתית שדעך מהר מאוד ואיקר… היו ימים ותקופות שחורות שאם לא איקר ריאל מקבלת 3/4 שערים בלא מעט משחקים, בלשון המעטה. הוא עשה את שלו ונכנס לנעליים עצומות (או כפפות lol) בגיל מאוד צעיר.
עם שאר ההודעה שלך אני לחלוטין מסכים. כמה אפשר לז** את השכל? תסכים איתי שתכלס איחרנו את התהליך בהמון שנים. התדיינו על זה המון בפורום עוד בשלהי 2017 או משהו כזה כשרונאלדו התחיל לשפוך לאגר ובייל להיות פציע. כמה שדיברנו בפורום על להצעיר ולהביא שחקנים שלאט לאט ייכנסו. זה לא קרה בסוף ואולי התמזל מזלנו כי הרווחנו שחקנים מדהימים עכשיו. אבל כן, חד משמעית מסכים איתך שחלאס עם החלטורות 
יש משהו יותר ישראלי מזה - לאהוב את המסגרת (המועדון/המדינה), אבל לרדת על כל דבר ודבר שמרכיב אותה?
וכמובן - לחשוב שאנחנו כל-כך מיוחדים בזה. לא כמו האירופאים/הקטלוניים האנטישמיים האלה, שאין להם מילה רעה אחת להגיד על המדינה/המועדון שלהם.
אגיד משהו מעט שונה, אחד השחקנים שהכי אהבתי והערכתי בברצלונה הוא סוארז.
משהו בדרייב שלו מאוד הרשים אותי, סוג של הראמוס של היריבה אבל איכשהו הוא עשה את זה יותר אלגנטי מדני אלבס בזמנו למשל.
אהבתי מאוד את צורת המשחק שלו. התנועה הבלתי פוסקת, הלחץ המטורף וחוסר האנוכיות שלו.
בשיאו הוא לדעתי החלוץ המושלם.
היום, מאוד אוהב ומעריך את אראוחו ודה יונג, אבל הם יותר אובייס.
גיליתי שבליגה המולדבית יש רק 8 קבוצות אבל הם קוראים לזה “סופרליגה” .
אולי מסתלבטים על פלורנטינו?
בתכלס - גם ״ליגת העל״ הישראלית היא מילולית super league (כמו שגיבור על הוא super hero). ההשראה היתה ה-premier league אני מניח.