הילדים לא יכולים להיות הקובעים היחידים מפני שהם למשל בכלל לא מוכוונים למטרה שלשמה הם הולכים לביה״ס.
אני עובד הייטק, בריביו השנתי שלי מעורבים כמה וכמה דרגים. זה נכון שהמנהל שלי מחליט על התוצאה הסופית, אבל הוא חייב לשקלל לתוכה מה אומרים עליי הקולגות שלי (הם מתבקשים לכתוב כמה משפטים עבורי ואני עבורם), הוא חייב להראות תוצאות של העבודה שלי ולא רק לכתוב כמה מילים מתייפייפות, הוא חייב לאשרר את ההחלטות שלו מול מנהלים גבוהים ממנו ולהצדיק אותן.
אני רגוע כשיש מנגנון מורכב של הערכה והיא לא נתונה בידיים של איש אחד בלבד / גורם אחד בלבד. זה לא אומר שמנהל שיש לו שני עובדים באותה תפוקה יחלק את העוגה בינהם באופן שווה. ממש לא. מנהל תמיד יהיה מושפע וייתן קצת יותר לעובד שהוא אוהב, או קצת יותר לעובד שהוא מרגיש שהוא צריך לשמר וכן הלאה כל מיני שיקולים. אבל בסוף היום מנגנון הערכה שמורכב ממספר גורמים משקף טוב יותר את יכולות העובד.
לתת לילדים להחליט מי זה מורה טוב… נו באמת…
בע״פ הייתי מספר לך כמה אני כמבוגר לא יודע להעריך עבודה של אחרים שלא עושים את מה שאני עושה, אז אתה רוצה שילדים יוכלו להעריך עבודה של מורים? זה רציני בכלל?
אבל ברצינות, אנחנו עושים בחירות מתוך כל כך הרבה הטיות.
אני כבן נוער וגם כבוגר הייתי בוודאות לוקח החלטות שמושפעות גם מחרמנות.
אשה (@mos56@Aragones אל תתחילו!!) יפה יכולה לבלבל אותי לפרק זמן מסויים ואני מבטיח לך שאני אעשה שיקולים לטובתה גם אם היא לא ראויה להם כבן-אדם.
יש לי גבולות ושיקול דעת, אבל אני אדם מאוד ממושמע ומאוד קרוב אליך בהפעלת שיקול הדעת שלי. לרוב האוכלוסיה אין עשירית משיקול הדעת שאני מפעיל או מהמשמעת העצמית שאני מסתובב איתה.
אז אם אני רואה שאני עוזר ולא פוגע כאשר אני מטה את הכף לטובת אישה יפה זה בוודאות יקרה. אם יש פגיעה במישהו אחר אני כבר לא אהיה כל כך מבולבל והיופי שלה כבר לא יהיה שם מולי. אבל בשביל ההפרדה הזו צריך אינטגריטי גבוה שאני לא מזהה אצל רוב האוכלוסיה.
זה לא בילדים שאני מזלזל ידידי, זה בכולם ובמיוחד בהורים שאני מזלזל.
ואני נותן יותר כבוד לביולוגיה ממה שאתה נותן כנראה.
בתחומים אחרים אפשר למדוד הצלחה בצורה אמפירית:
במכירות העובד המצטיין יהיה זה שמוכר הכי הרבה.
בהייטק זה זה שיתן את התפוקה הכי גדולה, עם מינימום באגים.
בשירות לקוחות, אשלח אסמסים ואבדוק מה הם חושבים על השירות שקיבלו.
במסעדה העובד המצטיין שלי יהיה זה שהאוכל שלו הכי טעים.
ברפואה המצטיין יהיה זה שהכי הרבה אנשים ירוצו לשים את חייהם בידיו.
בתחומים אחרים זה סופר אינטואיטיבי. אבל בחינוך זה לא כך, כי המטרה של העובד (המורה) והלקוח (התלמיד) לא זהות. זה אחד הדברים שהופכים את המקצוע הזה לסופר קשה. באקדמיה אין את הבעיה הזאת, כל מי שמגיע זה מישהו שרוצה לסיים בהצלחה את המסלול אליו הוא נרשם. המרצה לא צריך להילחם על הצלחת הסטודנט, ובטח שלא להיות שם בשבילו בפן הרגשי.
בחייאת, נראה לי אנשים שכחו איך זה להיות נער מתבגר. יוסי צודק 100%. אתם יודעים איך הייתי עצוב כשהמחנכת שלי, שהייתה בפער המורה הכי טובה לביולוגיה בבית הספר, החליפה את המורה הכוסית שלמדתי איתה שנה קודם? אם הייתה לי אפשרות בחירה, אז הייתי בוחר להישאר עם הכוסית. בטח ובטח לאור העובדה שהמחנכת שלי הייתה גם סגנית מנהלת, והייתי צריך לתת לה דין וחשבון על איחורים וחיסורים.
אחת הבעיות שלי עם שיטת השוברים היא שבפועל להורים אין שום כוח אל מול נערים מתבגרים. הם כבר די בוגרים בגיל הזה, אבל שיקול הדעת שלהם על הפנים. זה אולי יכול לעבוד בגילאים קטנים, אבל בגילאים הבוגרים יותר ילד שלא רוצה להגיע לבית ספר לא מגיע לבית ספר. הם מבריזים חופשי, ואי אפשר לעשות כלום נגד זה. אם בית ספר x יחליט שהוא מביא רק מורות כוסיות, והילד שלך יבריז כל יום מבית הספר y, עד שתעביר אותו לבית ספר x - אז כמה ברירות כבר יהיו לך? שלא לדבר על בית הספר ההוא שיתן לכולם ציונים גבוהים ורק יעשו שם טיק טוק כל היום.
בין היתר. לא המנהל, ולא רכז הצוות יודעים מה קורה אצלי ואצל שאר המורים בכיתה. הפעמים האחרונות שהשניים האלה היו בשיעורים שלי, היו בשנה הראשונה שלי כמורה. מיותר לציין שהשיעורים ההם גם לא היו מאוד אותנטיים, כי התלמידים התנהלו שונה. לטוב ולרע.
הנתונים שמגיעים בסופו של דבר אל ההנהלה זה כמות התלמידים שנשארים בהקבצה (אם זה 4-5), ציוני מבחנים וציוני בגרויות. כמובן שיש גם את הפן של תלונות הורים ותלמידים, אבל עוד לא ראיתי מורה אחד שלא מתלוננים עליו. בפעם היחידה שהתלונות היו רציניות (אם מעניין אתכם, זה חתיכת סיפור) אז המורה ההיא פוטרה, וחלק מהכיתות שלה עברו אליי.
כיום הרוח בעיר היא שב4-5 צריך לסחוב כמה שיותר תלמידים, ולתת לתלמידים לרדת הקבצה רק במצבי קיצון. עם זאת, אני תמיד מפעיל שיקול דעת, והרבה פעמים נותן לתלמידים לרדת (כמובן שזה צריך לעבור אישור הנהלה וכו’, ועדיין) כי אני רואה שזה לא עושה להם טוב, או לחלופין נותן אקסטרה אמון בתלמידים שאחרים לא היו נותנים.
מה יקרה אם השכר שלי יהיה תלוי במס’ התלמידים שנשארים בהקבצה? לא רוצה לעמוד במצב שבו אני צריך לבחור בין לתמוך בתלמיד שאני רואה שנואש לרדת מול ההנהלה לבין לסגור חודש. מה יקרה אם השכר שלי יהיה תלוי בציונים? לא רוצה לעמוד בדילמה של לתת מבחנים קלים מדי, ולהוריד הקבצה תלמידים שאני חושב שיפגעו לי בממוצע.
אם אתם שמים לב אז גם מדובר פה בדוגמאות לשני מדדים הפוכים לגמרי, באחד מהם אני אמור לא לתת לתלמידים לרדת הקבצה לעולם, גם אם הם עם ציונים חד ספרתיים ומפתחים מחשבות אובדניות, ובאחר אני אמור להכשיל תלמידים שאינם מצטיינים. לכן קודם צריך שיח אמיתי (משהו שלא קורה פה בארץ) על מה היא המטרה של בתי הספר, מה צריכות להיות השאיפות של המורים ביחס לתלמידים, ומה עושים עם תלמידים שלא משתפים פעולה.
די חרצת את גורלן של כיתות מבר, אומץ ואתגר. אני יוצא משיעורים שם סחוט פיזית ונפשית. הכי קל יהיה שכולם יישרו קו, יטענו שאין להם עתיד וצריך לשלוח אותם לבית ספר מקצועי.
שאולי זה דבר טוב, כן? אבל צריך באמת לפתוח את הדבר הזה. כמו שכתבתי מקודם, אין שיח אמיתי על חינוך ולמידה.
אתה שוב מתעלם ממה שכתבתי כמה וכמה פעמים במהלך הדיון. בניגוד לשאלה מיהו המורה הטוב ביותר, קל מאוד להגיד מי מורה לא טוב. השאיפה שלי היא שהשכר יהיה מאוד גבוה, ושמנגנון הפיטורין יהיה הרבה יותר קל, מהיר ויעיל. ככה קודם כל הסינון במכללות להוראה יהיה יותר טוב (אתה ידוע איזה מביך זה שקיבלו אותי לתוכנית מצויינות, עם פסיכומטרי 690 שעשיתי חולה מת? באיזה עולם זה אמור להספיק?), ואז גם הבוגרים שיכנסו לבתי הספר וגם המורים שכבר במערכת לא ישארו בה אם הם יהיו לא טובים.
ילדים צריכים חופש, והורים לא מבינים את זה. שזה הזוי, לאור העובדה שגם הם היו פעם ילדים, והיו זקוקים לחופש הזה. הבעיה היא שבד"כ עברו 10-20 שנה מאז שהם היו ילדים, וכרגע חשובות להם הבעיות שלהם, ולא של הילדים. אני מניח שרובכם עשיתם תארים אקדמאיים, חלקכם גם עבדו תוך כדי (נחשו מה, גם בני נוער), אולי יהיה לכם יותר קל להיזכר כמה הייתם זקוקים לחופשות אז. אם גם מאז עבר יותר מדי זמן, אז לכו תבדקו מה המצב הנפשי של ילדים בקוריאה. רמז: הוא לא טוב, כי הם לומדים יותר מדי.
ואני אזכיר, בישראל לומדים הרבה יותר מברוב המדינות המערביות.
כפי שכבר יצא לי לציין במקומות אחרים בפורום, אני ליברל, קפיטליסט ותומך במינימום התערבות ממשלתית. כמובן שיש כמה יוצאים מן הכלל, והחינוך הוא אחד מהם. אז למה בכל זאת אני תומך בהשקעה ממשלתית בחינוך? כי ילדים לא בוחרים להיוולד. לפי רביע גם להורים אין זכות בחירה. ילד שנולד למשפחה ענייה, שבכל זאת החליטה להביא אותו לעולם, לא צריך להישאר בלי הזדמנות אמיתית לשנות את גורלו. חופשות והנאה זה לא חלק מזה. הפתרון שלי הוא שמי שאין לו כסף לממן קייטנות, מחנות קיץ ודברים מהסוג הזה לא יביא הרבה ילדים. אנחנו גם ככה המדינה עם קצב הילודה הגבוה במערב. אנשים פה השתגעו, וחושבים שמינימום 3-4 ילדים זה איזו זכות בסיסית של כל בן אדם, ושהמדינה צריכה לממן את זה.
לטעמי עובדים פה גם יותר מדי ימים וגם יותר מדי שעות. בכלל, כל תרבות העבודה בארץ של החתמת כרטיס היא תרבות רעילה שמקדשת בינוניות (יש לי סיפור גם על זה אם זה מעניין מישהו). בכל אופן - זה מאבק שהייתי תומך בו, אבל מי שזה נוגע לו לא נלחם אותו. יותר קל לבקש לעקור עין לבחור השני, מאשר לבקש שיאשרו לך השתלה.
אגב, ארגון המורים הכריז גם על שביתה. ממה שאני מבין, הגיעו להבנות (אני לא יודע מה הן, כי לא הדליפו פרטים. שזו התנהלות מרעננת לעומת גברת יפה בן דוד מחד, אבל מתסכלת כי אני לא יודע מה הולך להיות מאידך) משולשות בין הארגון, משרד החינוך ומשרד האוצר, ובשנייה האחרונה האוצר החליט לא לחתום. https://maavak-morim.org/desktop.html
אני אמנם לא מרצה אלא רק מתרגל, אבל כבר 5 שנים, וזה ממש לא נכון בחוויה שלי. אין לי מספיק אצבעות בידיים וברגליים כדי לספור את כמות הפעמים שסטודנטים/ות בוכים (עם דמעות) אצלי בשעות קבלה בשנה אחת. שמעתי על מחלות אישיות, משפחתיות, אובדן, דכאונות, קשיים לימודיים, קשיים חברתיים וכל מה שאתה יכול לדמיין. הפן הרגשי לא מוגדר כחלק מהעבודה שלי אבל הוא בלתי נפרד ממנה.
באקדמיה יש סקרי הערכת הוראה ואני מסכים שבבתי ספר הם לא מדד טוב. גם באקדמיה הם לא תמיד מדד טוב. אבל כתלמיד בבית ספר אני זוכר בוודאות מורים שתלמידים היו מאוד שמחים להגיע לשיעורים שלהם, אפילו במקצועות שנתפסים משעממים כמו היסטוריה, ומורים אחרים שכולם שנאו כי הם פשוט לימדו חרא.
לי היה מאוד ברור כבר ביסודי מי מורה טוב ומי מורה לא טוב. אני לא חושב שהייתי צעיר מכדי להבין את הכוונות הנסתרות של העילויים הנמצאים בפניי ולכן הערכתי אותם בחסר, אני חושב שהם פשוט היו חרא של מורים, שהגיעו למקצוע הזה בלית ברירה אחרי שקיבלו 400 בפסיכומטרי. כן היו לי מורים שזיהיתי אצלם כוונות טובות אבל חוסר כריזמה לדוגמא, בדיוק כפי שאני מזהה אצל מרצים באקדמיה היום, אבל אותם לא הגדרתי בראש כמורים לא טובים, וכתלמידים היינו מעריכים אותם כראוי. לכן, אני לא רואה סיבה מהותית שבבתי ספר יהיה קשה לזהות מורים מצטיינים יותר מבעבודה אחרת.
במאמר מוסגר: ראוי לציין שאמנם לא גדלתי בחינוך חילוני, אבל ממה שאני מבין מחברים, בחינוך דתי יש כבוד הרבה יותר משמעותי למורים. זה מתחיל בסימבוליות עם לעמוד כשהמורה נכנס/ת לכיתה ולא לקרוא לו/ה בשמו/ה, אבל מתבטא גם בקשרים בעלי אופי שונה בין מורים לתלמידים. המורה שלי לדוגמא היה עד בחתונה שלי ועשה פדיון הבן לבכור שלי בערך 6 ו-8 שנים אחרי שסיימתי תיכון.
אני בעד סקרים כאלה. כשאני הייתי תלמיד, מעבר ללימדו טוב / לא לימדו טוב, היו מורות פשוט רעות. נשים שאסור להן לעסוק בחינוך.
אם אני מבין נכון, אתה לא סותר אותי. גם אני אומר שאפשר להפריד בין מורים טובים לבין כאלה שלא. אני פשוט לא חושב שצריך לתגמל את הלא טובים פחות, אלא שהם צריכים להיות מחוץ למערכת. מבין כל הטובים, אתה יודע להגיד לי מי היה מורה יותר טוב ממי?
חינוך זה חינוך זה חינוך. בסופו של דבר מדובר בקשר בין שני אנשים, ונשמע שאצלך היה קשר מעולה עם המורה.
אני יכול לומר לך אבל מודע לכך שזה אף פעם לא יהיה אובייקטיבי.
בלתי נסבל בעיניי שהמורים הטובים שלי קיבלו אותה משכורת כמו המורה להיסטוריה שהיה מגיע לכל שיעור, מכתיב לנו קשקושים 45 דקות והולך, או המורה למחשבים שידעתי את החומר טוב ממנו, או המורה לגיאוגרפיה שבכלל היה מורה לתנ"ך.
באותה מידה בלתי נסבל בעיניי שמתרגל/מרצה טוב באקדמיה מקבל את אותה משכורת כמו מתרגל/מרצה פח אשפה. בשתי המערכות, גם בבתי הספר וגם באקדמיה, פחי האשפה לא רק שלא יוצאים מהמערכת אלא מקבלים את אותה משכורת בדיוק.
אני כמובן בעד להעיף עובדים גרועים ממקום העבודה שלהם באשר הוא. אני גם בעד חוזים אישיים ונגד הסכמים קיבוציים באשר הם, שבהגדרה מיטיבים עם הרעים ומרעים עם הטובים. בתור סטודנט, לפני שבחרתי קורסים בחנתי סקרי הוראה כדי לדעת האם כדאי ללכת למרצה מסוים או לא (כמובן שלא תמיד התבססתי רק על זה). הייתי שמח מאוד אם בתור הורה הייתה לי היכולת לבחור בצורה דומה אצלי מי הילד שלי ילמד. הייתי גם שמח אם מורה שמגיע למצב שהורים בוחרים לשלוח אליו את הילדים שלהם היה מקבל יותר כסף. אני לא חושב שצריך להיות איזה מדד של ‘אם הגשת מעל 60% לבגרות תקבל 500 שקל’, כפי שמתכנת לא מקבל כסף לפי באגים. המצב הבריא בעיניי הוא שמורה טוב ‘ימשוך לקוחות’, ולבית הספר ישתלם לשלם לו יותר כדי להשאיר אותו אצלו.
בדיוק. זה בדיוק מה ששיטת השוברים רוצה לעשות עם המורים, או יותר נכון - עם בתי הספר.
בסופו של דבר, ברור לכולנו שהוראה וחינוך זה לא שחור או לבן. זה לא חשבון, שיש תשובה אחת סופית ונכונה. ובדיוק בגלל זה, שיטת הערכה פלואידית וגמישה היא הפיתרון הטוב ביותר. הכוונה היא ממש לא לדרג את כלל המורים בישראל במספר אחד וסופי שמגדיר כמה כל-אחד מהם שווה (סטייל מראה שחור, ואז לחלק משכורות בהתאם לציון שכל-אחד קיבל. ממש ממש לא.
יש אינספור משתנים שמשפיעים על התהליך.
נתחיל מעניין הרצונות. נכון - ללקוחות שונים יש רצונות ומניעים שונים. מצויין שזה ככה, ככה גם עובד השוק החופשי. אחד רוצה יותר חינוך מדעי לילדים שלו, השני חינוך יותר אומנותי, השלישי רוצה להקשיב ל"לב" של הילד ולרצונותיו, ולכן יחפש בית ספר יותר פתוח וחופשי. וכן, יכול להיות שיהיו כאלה שירצו את המורה הסקסית - אם אלה תלמידים מתבגרים חרמנים, ואם זה האבא שרוצה שיהיה לו נחמד יותר להגיע לאסיפות הורים. שכל אחד יעשה את הבחירות שלו - וניפגש בסוף מה שנקרא, כשאותם בוגרי בתי ספר סקסיים יצטרכו להתקבל לאוניברסיטה ולמצוא עבודה. ברגע שיהיה גם את החופש למנהלים לבנות את בתי הספר בהתאם לביקוש, הם גם יוכלו לענות עליו בצורה הרבה יותר טובה. אני אנחש בזהירות כבר עכשיו, שלא נקבל אלפי בתי ספר של פלייבוי.
הלאה. גם בשיטת השוברים, “לקוחות” (=הורים ותלמידים) לא יוכלו לבחור מורים, אלא בתי ספר. זה כבר מוסיף דרגת סיבוכיות לכל העניין, ומוריד את רמת הלחץ על המורה הבודד. המנהל יצטרך להתמודד עם שלל לחצים ואילוצים שונים - מענה לרצונות של ההורים (והתלמידים) השונים, שמירה על מורל צוות ההוראה, עמידה בתקציב, שמירה על רמת ההוראה גם כשבית הספר צומח וכו’ - בדיוק כמו כל מנהל אחר בשוק. וכאמור, כמו כל מנהל אחר בשוק - הוא יימדד ע"פ שביעות רצונם של הלקוחות שלו.
יותר מזה - השוק מספיק מורכב ומספיק מתוחכם כדי לסגור מעגל עם עצמו. חבר מביא חבר, המלצה שקראתי בעיתון, משפחה, סקר שוק - כל אחד והשיטה שלו להחליט על ה"מוצר" הטוב ביותר. באף תחום כמעט זה לא באמת שחור-לבן, אבל דבר אחד אני יודע - אם היינו נותנים לממשלה לפתח פלאפון, היה לוקח לה הרבה יותר זמן להגיע לנוחיות הממשק של סמארטפון, אם בכלל. ולפני שתגיד שחינוך זה לא סמארטפון - איך זה שבכל מקום בעולם בו יש בתי ספר פרטיים, הם המוצלחים ביותר? (רמז, לא בגלל הכסף. הוזכר כאן הסכום שמושקע בכל תלמיד במדינת ישראל - לגמרי שווה ערך לבית ספר פרטי).
ולבסוף, אין מה לעשות. בכל שיטה שתוצע ניתן למצוא את הסיבות למה היא לא תעבוד, ולמה התחום הנידון שונה ממה שמנסים להשוות אותו אליו. אבל אני אגיד את זה ככה - גם אם היית מנסה לבחון מראש שיטות של תהליכים שעובדים בצורה מוצלחת לכל הדעות, היית מסביר למה השיטה המוצעת לא נכונה. ניקח לדוגמה את שירותי הבריאות בארץ, שעל-אף הביקורת הרבה עליהם, הם אחד מהטובים בעולם. אני ממליץ לך לבחון את הדיונים שהיו כאן לפני הפרטת קופות החולים, שהסבירו בין היתר למה רפואה זה תחום שאי אפשר לתת לאנשים לבחור איפה הם הכי מרוצים, ושצריך אנשי ממשלה “מקצועיים” שיבצעו רגולציה חריפה עבורם.
חשוב להזכיר שסקרי הוראה, לפחות באוניברסיטאות, לא משפיעות כהוא זה על הניהול של צוות המרצים (לא בטוח לגבי מתרגלים). הרצאות זה סוג של תורנות עבור המרצים החוקרים, והרבה מהם היו שמחים להיפטר מהתורנות הזאת לגמרי.
מה שכן - הסקרים האלו הם כלי נוסף שעוזר לכוחות השוק לעשות את שלהם - אם אלה הסטודנטים עצמם שיכולים לבחור בצורה טובה יותר אל מי מהמרצים ללכת, ואם זאת היוקרה המסויימת שאני בטוח שמתלווה למרצים “הכוכבים”.
דנתי הרבה בנושא הזה עם חברים - אני לא יודע עד כמה זה עניין של כבוד, כמו שזה עניין של דיסטנס (מלאכותי לעיתים). קיים גם העניין ההפוך לדוגמה, של התעלמות מוחלטת מהמורה ומתוכן השיעור של רוב התלמידים בכיתה בבי"ס דתי, עד כדי הירדמות של ממש מול הפרצוף של המורה (גם בבתי ספר נחשבים), מול אווירת הלימודים החיובית הקיימת לפחות בבתי הספר החילוניים הנחשבים.
אגב, קצת אוף-טופיק - אבל לתחושתי יש כאן בפורום אחוזים גבוהים במיוחד של דתיים/דתל"שים, ביחס לחלקם היחסי באוכלוסיה.
מה המקור שלך לזה? נשמע מופרך מאוד. בציבור הדתי יש את אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בבחינות הבגרות עד כמה שזכור לי.
מחיפוש ממש זריז בגוגל (בכל זאת אחת ורבע בלילה) מצאתי את הכתבה הזאת. בכתבה מסבירים את ההצלחה המרובה בישיבה תיכונית שנמצאת בשפיר ובאולפנה שנמצאת בקריית עקרון.
מהיכרות אישית עם לא מעט דתיים, מצויינות בלימודים היא ערך עליון בציבור שלהם.
דווקא הרושם שלי שבבית הספר החילוני הממוצע מתעסקים יותר בטראש.
בכללי, בציבור הדתי והחרדי מוקנים הרבה יותר ערכים ולכן יש כבוד לאנשים מבוגרים. בציבור הכללי היום יש ערך רק ללייקים.
בכל מקרה, גיא זהר קצת משתמש כאן בשקר סטטיסטי. מ-2 סיבות: לא רלוונטי להשוות שכר סופי (כשאני חושב גם שהוא מדבר על שכר בסיס לפני תוספות למיניהן, מה שבכלל לא רלוונטי) ולא שכר שעתי (אחוזי המשרה בישראל מאוד נמוכים), וכמובן שגם לא רלוונטי להשוות שכר בין מדינות עשירות ברמה שונה. ישנו פער שכר בכל המשק בין ישראל לשכר הממוצע ב-OECD, המורים לא מיוחדים כאן.
הוא כמובן צודק בעיקרון שזה לא שחור ולבן ולא כל מורה הוא או עם 0 ותק או עם 30 ושצריך להסתכל על כל המערכת, אבל הבאת הנתונים שהוא הביא היא מאוד מאוד שטחית ומטעה.
אני אומר שוב, ההשוואות היחידות הרלוונטיות הן של שכר שעתי ביחס לשכר של מגזרים נוספים בעלי השכלה דומה בישראל. כל השאר זה קשקוש, או לפחות לא דיון שצריך לנהל כשמדברים על בעיות בשכר (כמובן שיש בעיות אחרות שיוצרות בעיות במקומות אחרים וראוי לדבר עליהן, אבל הן לא בעיות של שכר).
וזה עוד לפני שזה שבכלל דיברנו על איכות ההוראה והתמורה לכסף…
מדברים פה הרבה על המורים והסתדרות המורים.
המצב עם הרופאים לא מעניין אף אחד באמת. אר"י (ארגון רופאי ישראל) לא שונה מהסתדרות המורים ודואג רק לרופאים הבכירים שלא מעוניינים לעבוד שעות ערב ולילה וקורעים את המתמחים בתורניות שלא נגמרות.
הבעיה עם הרופאים מתחילה הרבה יותר מלמעלה ועם זה שהמדינ לא מעוניינת לפתוח מקומות למידה (המקצוע הכי יקר ללימודים מבחינת המדינה) ובונה על זה שהאזרחים יילמדו בחול.
ועדיין אפשר להקל בקלות על הרופאים אם הרופאים הותיקים יסכימו לתורניות. ומה שהכי עצוב לי שזה אמור להיות אינטרס של הציבור שלא יהיה מתמחה 1 ובמקרה הטוב סטאזר שעוזר לו במהלך שעות רוב היממה.
הרבה פה מריעים לליברמן, אבל אני לא זוכר שר אוצר שבפרק זמן של שנה מצליח לריב עם מורים, רופאים, נהגים ובעצם מי לא וכבר יושבת ראש ארגון האחיות הארצי (הגוף הכי חזק במדינה) הודיע שהןא מתכנן שביתה בתחילת השנה האזרחית.
אני בעיקרון תומך במהלכים של ליברמן אבל צריך להגיד את האמת, יש לו התנהלות ללא קלאסה (שלא נאמר עם קודים עבריינים).
אז נחתם בשעה טובה הסכם בין משרד האוצר להסתדרות המורים. קודם כל, ובהמשך לנקודה המצויינת של אורי בנושא - מדהים שמשרד החינוך והעומדת בראשו כמעט לא פקטור באירוע הזה. אתייחס לזה גם בהמשך.
דבר שני, מן הסתם יש בהסכם צדדים לכאן ולכאן, וכל אחד יבוא ויגיד האם ההסכם טוב או לא טוב. כמעט תמיד העמדה הזו תיקבע משיקולים פוליטיים ומפוזיציה. בשורה התחתונה, במו"מ אף צד לא יקבל את כל מה שהוא רוצה (אלא אם כן זה הסכם גרעין עם איראן), בטח כשמונח על הצוואר של כל ההסכם הזה החרב של ה-1 בספטמבר.
לטעמי האישי, בנסיבות הקיימות ומבלי להיכנס יותר מידיי לפרטים, ההסכם הזה טוב בסה"כ. הרבה מהדברים שהאוצר רצה להכניס מלכתחילה נכנסו, ודברים שהיו טאבו מוחלט - לגעת במועדי החופשות (גם אם לא בכמות שלהם…), שכר תלוי בהישגים ולא רק בוותק - קיבלו התייחסות בפעם הראשונה. תקדימים בדברים כאלה זה תמיד דבר טוב. אגב, גם לגבי הביקורת על החופשות שלא קוצצו - להמיר ימי חופשה מוסדיים לימי חופשה פרטיים של המורים, ושבית הספר ימצא פיתרון לאותם ימי חופשה פרטיים של המורה מבלי להשבית את כל המערכת - זה רעיון לא רע בכלל.
לגבי הביקורת על ההסכם, ושהוא לא משנה מספיק דברים מהותיים - פה אני חוזר לעניין של משרד החינוך. אין שום סיבה בעולם שמי שיבצע שינויים תשתיתיים במערכת החינוך זה משרד האוצר. אין לו את הכלים, היכולת והפנאי לבצע משהו מהסוג הזה, וזאת גם ממש לא אחריותו. נכון, הסכם קיבוצי זאת הזדמנות לבצע שינויים, כשיש לממשלה את המנוף הכלכלי “לאיים” בו על מערכת החינוך. אבל כל מי שציפה לראות אוטונומיה מורחבת למנהלים, מנגנוני פיטור שונים בתכלית, שיטות חינוך חדשניות ותוכנית לימודים מותאמת ל-2022 - זה ממש לא הזמן והמקום לבצע את כל זה. משרד החינוך הוא זה שצריך לבצע את עבודת המטה המקיפה והמעמיקה הזאת, ולהגיש אותה לאישור לממשלה. אבל, בדיוק כפי שאורי כתב - משרד החינוך, בדומה למשרדי הביטחון, החקלאות ועוד - משמש כזרועם הארוכה של אנשי מערכת החינוך (כשלא פעם השר הממונה הוא גם יוצא אותם גופים, בשר מבשר המערכת ממש), ולא מוכן לאתגר בשיט את המערכת הרקובה מיסודה.
ולסיום, טבלת השוואה מעניינת של הדרישות בתחילת המו"מ של כל אחד מהצדדים, לעומת מה שנקבע בפועל:
לכל מי שהיה עוד שמץ של ספק את מלחמתם של מי הסתדרות המורים נלחמה, שיסתכל על 4 השורות הראשונות. תראו מהן הדרישות שהתקרבו הרבה יותר לדרישות המקוריות של ההסתדרות, ועל חשבון מי זה מגיע (ובכלל - איזה צד היה זה שמלכתחילה רצה לתגמל בהרבה את המורים הצעירים, ונאלץ להתפשר עקב דרישות הצד השני).
לפי דעתי הסיפור הגדול וגם ההצלחה הגדולה של האוצר בהסכם זה ההסכמה של התאחדות המורים לחוזים אישיים.
זה בעזרת השם יכול לפורר את הארגון מבפנים תוך כמה שנים. מאוד מוזר לי שההתאחדות הסכימו לזה. הישג אדיר של ליברמן. בכל שאר התחומים, די צפוי.
ההסכם הזה גרוע מהסיבה הפשוטה שהוא לקח מערכת יקרה, רקובה וגרועה, ושפך לתוכה עוד הררים של כסף עם כמעט 0 תרומה מהצד השני. כן, אני מסכים שהתקדים הוא חשוב, ואני גם מקבל את הטיעון שזה בכל לצריך לבוא ממשרד החינוך, אבל בהינתן המצב, היה עדיף לישראל בלי ההסכם מאשר עם ההסכם ולכן זה הסכם גרוע. זה עד כדי כך פשוט.
כל זה לא סותר את זה שליברמן היחיד שלפחות ניסה (והשיג מעט, אבל לפחות השיג משהו). אני לא רוצה לדמיין איזה בושה וחרפה הייתה מתרחשת אם היה שם איזה ליכודניק או גנציק במקום. הקול שלי שייך לו כבר מזמן. הלוואי רק שאביר קארה איכשהו יצטרף אליו, זה חיבור טבעי.
אני שואף שבבית ספר יקנו חינוך ואפס פוליטיקה. תאמין לי שאם תצא מהפוזיציה שלך אתה תבין שבבתי הספר בארץ זה לא הבעיה שנותנים לילדים לקרוא ספרים של אלוהים ישמור פורום קהלת המרושעים.
אני מוכן לעשות איתך הסכם, בוא נצא נגד קמפיין של קהלת בבית ספר (למרות שאני בעד המצע שלהם בכללי) אם אתה תתגיס נגד החדירה של השמאל לבתי הספר. תאמין שבגישה שלך השמאל יפסיד יותר . אבל אני בעד. אתה איתי? ילדים לדעתי צריכים רק לקבל חינוך מדעי מורשת ותנך. וזהו. אתה איתי?
אתה יכול גם לעשות את הדבר הנכון ולהיות בעד שיטת השוברים. אתה תשלח את הילד שלך לבית ספר שמלמד שפורום קהלת הוא אויב העם ואני ישלח את הילדים העתידים שאין לי לבית ספר של קהלת. עובד? זה הפיתרון הכי טוב לכולם
זה רעיון מצוין. אתה לא תרצה שהילדים שלך ישמעו את פורום קהלת למשל? אני לא רוצה שהילדים שלי יחשפו לשוברים שתיקה.
אם אתם לא רוצים את זה. אז פורום קהלת זה לגטימי כמו שמנהלים של בתי ספר למשל מזמינים את הפורום הפלשתיני ישראלי של ההורים השכולים להרצות בפני ילדים (בוטל רק כי ההורים רצו להחרים את זה).
אני דרך אגב כמו שכתבתי , רוצה שהילדים שלי יקבלו את החינוך שאני והאחים שלי קיבלנו בבתי הספר שהיינו קטנים וזה מינימום של פוליטיקה בבית ספר.
דרך אגב כל ההסתה הפרועה הזו נגד פורום אזרחי כמו פורום קהלת. זה מדהים שזה מגיע “מהמחנה הנאור” לסגור אותו להוציא מהחוק להעיף מבתי הספר. לאן הליברליות נעלמת פתאום?
