מסכים. בגדול ישראל עשתה 2 טעויות אסטרטגיות שפחות או יותר גרמו לה להפסיד את המלחמה:
אי התעסקות בכל הנושא של היום שאחרי, ואי הבנה שעצם הטיפול ביום שאחרי הוא לכשעצמו חלק ממיטוט החמאס. אין דבר כזה “קודם נמוטט את החמאס ואז נטפל ביום שאחרי”. זו בעיקר טעות מדינית והיא גם הטעות הראשית, לטעמי גדולה יותר מהטעות השנייה.
לקיחת הזמן. אנחנו 7 חודשים למלחמה אבל בפועל, לחימה עצימה באמת התרחשה בערך לאורך חודשיים-שלושה נטו. כל השאר היו מריחות. ישראל הייתה צריכה להיכנס אול אין מהתחלה גם במחיר של נפגעים רבים יותר (משני הצדדים). ההתעלמות משעון החול הייתה הזויה ושגיאה שרבים (גם כאן בפורום) ידעו להצביע עליה מלכתחילה. מה שיכולנו לבצע בשבועות הראשונים אנחנו לא יכולים לבצע לאחר כמה חודשים גם רבע ממנו. זה עולם אחר.
אגב, וואלה כן מספר סיפור קצת שונה ולפיו נראה שישראל כן תיכנס לשלב הראשון של העסקה ללא התחייבות חד משמעית לסיום הלחימה. השאלה באמת האם ביידן ייתן לנו בכלל להמשיך לאחר מכן, סביר להניח שלא. הבחור כבר מזמן תומך באופן מלא בסדר היום של החמאס והדבר היחיד שהוא עוד איתנו בו זה שחרור החטופים. העיקר שהתקשורת הישראלית מספרת לנו שהוא ידיד ישראל גדול.
אני איתכם בגדול, למרות אני עדיין מפרגן ומאמין לכוונות החיוביות של ביידן אבל הביצוע מזעזע ומצטרף לתחושת העלבון/נטישה הכללית מצד העולם המערבי. היום קראתי דיווח שהמשאית הראשונה שנכנס ממעבר ארז, חמאס השתלט עליה. אתה קורא את זה, והכל מרגיש מטומטם.
בכל מקרה, אובדן שליטה אזרחי (בתי חולים, מיסים, חינוך) של חמאס ברצועה לא יקרה בעזרת פשיטות נקודתיות, שלא נדבר על חיסול יכולות צבאיות. יש חוסר הבנה מטורף עד כמה חמאס (ודרכי הפעולה שלו) נטועים בלב הפלסטינאים וזה שורש ההבדל ביננו לאמריקאים.
אבל אוקיי, אם מקבלים את הרצון של ביידן להתחיל לקפל את העסק (גם אם זה טעות) כנתון - כנסו שנייה לראש שלו. הוא מתעסק עם ראש ממשלה שמורח את הזמן כדרך קבע, וגם יש לו אינטרס למרוח. משקר תמידית, וכבר התערב בצורה בוטה בפוליטיקה האמריקאית ובשוטף פונה ישירות לקונגרס. אז במקום פתרון רע, אנחנו מקבלים פתרון נוראי כי צריך לוודא שלביבי אין מרחב תמרון. זה החרא שאנחנו צריכים לאכול.
ואם אני הייתי ממש ממש בכוח מנסה להיות אופטימי, הייתי אומר שאחרי שהחטופים יחזרו והפסקת המלחמה רשמית-רשמית תיכנס לתוקף, יקח חודש, יקח 6 חודשים, אבל בטוח לא יקח יותר משנה עד שנקבל את המטח טילים הבא. הם לא יוכלו להתאפק.
אם לא נחכה 5 שנים, פעם הבאה יהיה יותר קל. רק צריך קצת אומץ ושיקול דעת בהנהגה. (וכן, גם חברי כנסת עם חשיבה שלא יותר מחצי שעה קדימה, ושלא קוראים לרצח עם יעזרו)
לא נעים לי לכתוב את זה, אבל הלואי שזה יגמר בזה. מטחי טילים זה פחות מפחיד אותי, רק להזכיר שאם אני לא טועה 800 700 מחבלים שבינהם אסירי עולם. מה שאומר שכל אלו שאחראים על האוטובסים והמסעדות שעלו השמימה באיניתפאדה השניה הולכים להשתחרר.
שמעתי עכשיו ריאיון ברשת ב’ עם האלוף במילואים עמוס ידלין (שמשמש מאז תחילת המלחמה כאחד הפרשנים המרכזיים בתקשורת הישראלית). להלן עיקרי דבריו:
הדבר הכי חשוב הוא להחזיר את החטופים, גם במחיר סיום המלחמה.
להפסקת המלחמה יש יתרונות אסטרטגיים בדמות שקט בדרום ובצפון.
חמאס חטף מכה קשה והוא מורתע, ה-7 באוקטובר לא יקרה שוב ב-50 שנה הקרובות.
פשוט מדהים בעיניי כמה הקונספציה חזקה ומושרשת, פשוט בלתי אפשרי לערער אותה. כשאני מבין שלא מדובר באיזה פרשן לענייני ביטחון עם אג’נדה מהבית אלא באלוף במילואים בצה"ל שפיקד על בכירי המטכ"ל כיום (כולל הרמטכ"ל), אני מבין לאיזה ברוך רציני נכנסנו.
במקביל, אני רואה התראה בטלפון שלאור אי קידומו בסבב האחרון, עופר וינטר עוזב את צה"ל.
בסוף, נדמה שיש הלך רוח מסוים וסוג מסוים של אנשים שהם אלו שמקודמים, דם חדש במערכת לא יגיע ללא ניעור רציני ונדמה שהניעור הזה לא קורה כרגע.
אם נסתכל על סבב מינוי הבכירים האחרון בצה"ל, נקבל את התמונה הבאה:
דדו בר-כליפא שנחשב לקצין יצירתי, לוחמני ולא מיינסטרימי - “מקודם” לתפקיד פריזר, ראש אכ"א - תפקיד שידוע כתחנה אחרונה לפני הפרשה מצה"ל.
וינטר הלוחמני והלא שגרתי - פעם נוספת מעוכב קידום כאמור, בפעם הרביעית ברצף, מה שמראה לו את הדרך החוצה.
דן גולדפוס שהעביר ביקורת ישירה על הממשלה בעודו קצין בסדיר, ו"ננזף בחומרה" על-כך ע"י הרמטכ"ל עצמו - מוכיח את המשמעות של הענישה בקצונה הבכירה בצה"ל, ומקבל עליה פרס בדמות קידום לדרגת אלוף במערך הקרבי של צה"ל.
למעשה, המינוי המעניין היחיד הוא זה של בינדר לראש אמ"ן - קצין מקצועי מאוד שגם יצא לי להכיר מקצועית, אבל אני בכלל לא בטוח אם הוא זה שיידע לאתגר את התפיסות המקובלות בצה"ל (ואצל מקבלי ההחלטות בכלל), שכפי שדוד ציין נכון - מושרשות עמוק כל-כך. לצורך העניין, בתפקידו הקודם הוא היה מפקד האוגדה האחראית על תפיסת קו הגבול הצפוני - אותו קו גבול שרק בנס חזבאללה לא ביצע דרכו מה שנוחבה הצליחו לעשות, ואפילו עשרות מונים גרוע יותר.
וזה מצטרף לשורת החלטות תמוהות ביותר בכל מה שקשור במינויים בצה"ל מאז תחילת המלחמה, כמו לא להעיף מפקדים שכשלו בתפקידם באופן מחפיר ביותר וגרמו ישירות להרג של אלפים “כי אנחנו תוך כדי מלחמה”, אבל אין בעיה אח"כ להעיף תוך כדי מלחמה את קמ"ן פד"ם (אחד האשמים המרכזיים במחדל) כי קיים יחסי מרות בהסכמה עם קצינה (חמור בפני עצמו, אבל לא בר השוואה בכלל לפגיעה בביטחון המדינה).
וכמובן השערורייה הכי גדולה כאן היא עצם העיסוק במינוי והחלפת בכירים תוך כדי מלחמה ע"י מובילי הכישלון הצבאי הגדול בתולדות המדינה, באופן שיסנדל את מי שימונה אחרי זה ובתקווה ירצה לעשות ניקוי אורוות רציני בצה"ל.
מבין מאוד את הזעם והכעס על הממשלה הנוכחית, אבל זה נראה כאילו בכוח מביאים אותנו להסכים עם בן-גביר וסמוטריץ’ (שמתנגדים באופן נחרץ לשורת המינויים האלה, פחות בגלל תוכנם ויותר בגלל עצם העיסוק בהם ע"י רמטכ"ל שבאופן ברור יודח אחרי המלחמה) - שפתאום נראים כמו היחידים שאומרים דברי טעם.
בנוסף לכל זה, מה שמרגיז נורא (כרגיל) הוא האתרוג המטורף של הצבא בתקשורת, גם אחרי סדרת המחדלים הנוראיים שהובילו ל-7.10 (שאם מישהו שכח בטעות - הוא קודם כל מחדל צבאי מהמעלה הראשונה. לא שזה מנקה כמובן את המנהיגים הפוליטיים, ובראשם נתניהו). התקשורת ברובה הגדול לא מעזה להגיד מילת ביקורת על הרצי הלוי שממשיך למנות בכירים כאילו שום-דבר לא קרה, ויותר מזה - תוקפת בחריפות כ"פוגע בביטחון המדינה" כל מי שמעז לקרוא תיגר או להגיד משהו רע על ההתנהלות המחפירה הזאת.
הפרשן הצבאי היחיד שאני מעריך היום הוא יוסי יהושע, שהוא היחיד שמעז לאתגר ולהעביר ביקורת על הצבא, גם אם זה עלול לפגוע בדמות ה"מושלמת" שמנסים לצייר לגנרלים שלנו, או אפילו גרוע מזה - אם זה עלול חלילה להתיישר עם ביקורת שמעבירים על הצבא מתוך הממשלה הנוכחית.
אני לחלוטין מסכים עם זה שרפיח הפכה לסיסמא חלולה. מה שאני לא מסכים איתו זה שמבצע ברפיח לא ייתן כלום… ישראל לא יכולה לממש את מטרות המלחמה שלה ללא מבצע ברפיח ככה שלא ברור לי הזלזול הזה.
אני לא חושב שמבצע כזה הוא מיותר, אבל נוטה לחשוב שהטענה שמיותר היא בעצם הטענה שהנזק יעלה על התועלת. אם נתייחס לזה ככה אז הדיון יותר מעניין.
נראה לי שכולנו מבינים שזה הולך לכיוון סוף, וסוף שהוא לא ממש מה שקיווינו. עכשיו השאלה לטעמי היא מה כדאי לישראל לעשות כדי לצאת איכשהו בסדר מהאירוע כולו. גם אם זה אומר שהאגו שלנו קצת יפגע.
הבעיה היא שישראלים ובראשם מקבלי ההחלטות ממשיכים להתעקש ולא להבין שבמזרח התיכון, “האגו שלנו קצת ייפגע” הוא הרבה יותר מאשר סתם פגיעה באגו בטווח הארוך. כל משחקי ה’עלות מול תועלת’ האלה הם הם מה שהובילו מלכתחילה ל-7.10.
חוץ מזה שהכרעה צבאית של הגדודים האחרונים של חמאס והפסקת צינור הנשימה של החמאס - מנהרות ההברחה ממצרים - הם הרבה יותר מאשר סתם משחקי כבוד. יש כאן ערך צבאי-מדיני ממשי ומדיד. אפשר להתווכח על משמעות הערך הזה למערכת כולה - אבל אין שום ספק שהוא קיים.
לגבי רפיח ספין או לא - גם לשיטת מי שאומר שזה סתם ספין ולא באמת יכריע את חמאס באופן סופי, לא באמת יוביל לחיסול/לכידת בכירי חמאס הנותרים, ולא באמת יביא ללחץ הדרוש לשחרור החטופים - סבבה, אז בוא נבחן את זה. בואו נחשוף את הבלוף. אחרי שמסיימים עם רפיח לא יהיה לממשלה שום תירוץ מניח את הדעת להמשך מריחת המערכה בדרום. הלחץ על הממשלה להיכנע כבר עכשיו לתנאים של חמאס מבלי לסיים את העבודה ברפיח, מרגיש בעיקר כאילו מפחדים לגלות שזה יעבוד - אולי כי זה ייתן נקודות לממשלה, או כי זה יחזק גם בעתיד גישות מיליטנטיות לפתרון בעיות טרור.