בגדול הרושם כרגע במדינה, כולל ההפגנות שממשיכות משום מה למרות ההתקדמות המתבקשת בשיחות ההידברות, וכולל הדרישה המתוזמנת מפולטיקאים שלא להגיע לטקסי יום הזיכרון - הוא שאין פה כבר מדינה אחת דה-פקטו.
יש כאן אזרחים, שהבינו פתאום את הכוח העצום שיש להם בידיים, ולכן מחליטים לקפוץ על ההזדמנות - ולא ישקטו ולא ינוחו, עד שהכול כאן יתנהל בדיוק לפי איך שהם רואים את הדברים לנכון. גם אם זה בניגוד מוחלט לכל הכללים המקובלים.
ואני כותב את הדברים האלה למרות שאני קרוב יותר אידיאולוגית וערכית לצד הליברלי אותו מייצגים לכאורה האזרחים הללו, ולמרות שיש לי מעט מאוד הערכה לחברי הממשלה הנוכחית, ולאיך שהיא מתנהלת. אבל יש כללי משחק וגבולות גזרה מאוד ברורים, וכרגע הם נרמסים בזה אחר זה ללא הכרה.
כמו שאמר דוד, בניסוח קצת שונה - הדרך להתפוררות מוחלטת של החברה, קרובה מאי פעם.
אני רק רוצה לומר משהו, כרגיל יצאתי תמים. תמיד הייתי בעד פשרה, אבל יצאתי פיתה, אסור היה להפסיק עם החקיקה. וכמו עם השמאל בארה"ב אסור להגיע לפשרות או ויתורים מול השמאל, זה אף פעם לא היה על הרפורמה. אין עכשיו שום הצבעות על הרפורמה. הם מנסים להפיל את הממשלה הנבחרת וכל האמצעים כשרים בעיניהם. גם להרוס את אחד הימים הכי קדושים שלנו.
חברי כנסת של הימין כמעט ללא יוצא מן הכלל לא ראוים שאני יבחר בהם או איזה איש ימין אחר יבחר בהם. אני ביקורתי נגד בן גביר ובצדק אבל הפעם אני מסכים לחלוטין איתו. כל הנבחרים של הימין היו צריכים להתנהג כמוהו.
*אני לא מתנגד שמשפחות שכולות יבצעו מחאה. גם היתה מחאה נגד בנט (למרות שאז התקשורת יצאה נגד המשפחות השכלות של הימין, אלא נגד הביזוי הזה של נבחרי ציבור של הימין לא להגיע לטקסים)
*דן צודק לחלוטין. אני חילוני וליברלי לחלוטין בעניני דת. אבל מה שעשו לשרים החרדים זה בושה וחרפה. והכי מעצבן שזה פוליטי לגמרי. אם הם היו יושבים בממשלת לפיד אף אחד לא היה דורש שהם לא יגיעו לימי הזיכרון. בושה!
צריך לציין את מתן כהנא אולי היחיד ממחנה השמאל מרכז שיצא בצורה חריפה נגד זה. חד פעמי, אני מפרגן לו.
אני חושב שהרפורמה סה״כ היוותה את הטריגר למחאה. המחאה התחילה בגלל ונגד הרפורמה.
כתבתי פה אחרי שביבי פיטר את גלנט שזה רק מראה כמה הוא מנותק. באותו הרגע הממשלה איבדה את הלגיטימציה באופן מוחלט אצל המפגינים. מאז זה כבר לא רק הרפורמה אלא הממשלה, ואני לא חושב שיש מישהו שיגיד אחרת.
קרה פה אירוע משמעותי במדינה, חלק גדול מאוד בציבור(תקראו לו אליטה, פריווילגים וכן הלאה, זה לא באמת משנה) הגיע לאיזשהי הבנה שהוא פשוט לא הרוב ולא האליטה, למרות שכביכול מכנים אותו אליטה. התהפכו פה היוצרות, המיעוט הפך לרוב והרוב הפך למיעוט, אך אותו מיעוט חדש הוא עדיין כוח הייצור הארי והמניע העיקרי של המשק.
אני בהחלט מבין ומזדהה עם רוב קולות הזעקה, יש פה קבוצה מאוד גדולה שמשרתת יותר בצבא, משלמת יותר מסים ובעצם כבר לא בעמדת הכוח במדינה. המהלכים של הממשלה פשוט עוררו את הציבור הזה שדי ידוע באדישות, אך הבין שלולא הוא, אין כאן מדינה.
אני מתנגד מאוד לכל הפוליטיזציה הגדולה של כל מה שקורה פה, כל אחד רשאי להגיע לבתי עלמין ולשאת דברים. עצם הדיון הזה הזוי. מחזק כל מילה של משה ושל דן.
השנקל שלי ודעתי האישית זה שכל פעולה של הממשלה(גם אם יביאו הסכם שלום עם איראן וישכנעו את הפלסטינים לעבור לירדן) תזכה להתנגדות, מהסיבה היחידה שהממשלה פשוט איבדה כל טיפת לגיטימיות בציבור(אפילו משה, אמנם מהצד הימני יותר כותב פה כנגדה הרבה פעמים, זה רק מראה מה מצבה העגום) כל מהלך של נתניהו שגם בימים כתיקונם היה נתקל בחשדנות, עכשיו נתקל בהתנגדות ברורה. ובכנות, לדעתי הוא הרוויח אותה ביושר.
ובגלל זה אני גם בטוח שההתנגדות לחרדים בבתי העלמין היא נטו סימפטום של היותם בממשלה. חייבים פה חוקה כי החוזה החברתי הישן התפרק לגמרי.
אחח.
אין כמו לצעוק ‘דמוקרטיה! דמוקרטיה!’, בזמן שפיזית סותמים פיות ומונעים כניסה של אנשים עם דעות אחרות משלך. ולא סתם אנשים - נציגים בכירים של המשטר ה…דמוקרטי.
ולפני שיגיעו כאן הקריאות של ‘דמוקרטיה מתגוננת’ ו’יש דעות שאסור לקבל אותן גם בדמוקרטיה’ - מדהים עד כמה שברירית אנשים מסויימים תופסים את הדמוקרטיה שלנו, בייחוד כשמדובר (לרוב) באותם אנשים שטוענים בתוקף שהדמוקרטיה שלנו מספיק חזקה כדי להכיל אנשים ודעות שמתנגדים לעצם קיום המדינה עצמה. גם בתוך הפרלמנט שלנו.
אוי נו ליאור… צא שניה מעמדת הטרול ותדמיין את זה קורה לזהבה גלאון עם מאה מפגינים של ׳אם תרצו׳. מספיק להיתמם, יש מחאה ויש לחרב אירוע ולהשתיק בנאדם. תפגינו כמה שבא לכם, אל תמנעו מאדם להיכנס לבניין ואל תמנעו ממי שמעוניין לשמוע אותו - לשמוע אותו. אמור להיות בסיסי מאד לאנשים שצועקים ״פאשיזם״ כל ארבע שניות.
את מי לעזאזל אתה חושב ש-״מחאה״ הזו משכנעת או מעבירה צד? איזו מטרה זה משרת, חוץ מלדרדר את השיח עוד יותר?
בתור זה שהצד שלו בדיון הפוליטי מושתק מאז ומעולם אני תוהה איך להתייחס… רוטמן בעד ששוברים שתיקה ידברו בכל מקום או נגד? אתה מזמין את בצלם לדבר איפשהו ומתנגד כשמשתיקים אותם? גיב מי אה ברייק. בדיונים בועדה של רוטמן לא ראיתי אותו מגן בחירוף נפש כל זכותם של אנשים לדבר.
נשבע שרציתי להעלות את הדעה שלך בהודעות קודמות על וועדת חוקה, אין יותר סטנדרט כפול מזה. מי בדיוק משתיק את הצד שלך? מה איכפת לי בעד מה רוטמן בהקשר הספציפי של ההשתקה שלו? למה אי אפשר לדבר על זה עניינית ולהגיד שגם רוטמן הוא ילד זין אם הוא רוצה להשתיק אנשים של שוברים שתיקה באלימות? מתי הפכנו לגנון שאומרים כל הזמן ״אבל הוא התחיל״ במקום שיהיו לנו עקרונות קונסיסטנטיים שלא משתנים לפי הפוזיציה?
א. האם כל חברי ועדת חוקה מהאופוזיציה לא יכולים לקבל מיקרופון איפה שהם רוצים?
ב. מה לדעתך יקרה אם מאיר רובין יבוא מחר לקמפוס? שאלה רטורית כמובן, אבל האם גם אז לא תזדעזע? מתי כן?
א. ריאיון עם גלעד קריב או עם אורנה ברביבאי הוא דבר הרבה פחות נחשק מבחינת התקשורת ביחס לריאיון עם שמחה רוטמן.
ב. שנייה מגגל מי זה מאיר רובין
…
לא אזדעזע. קשה מאוד לזעזע אותי. הייתי אומר שהסכנה היא שמשטר ימנע מאנשים לדבר או שצקשורת ממוסדת תמנע. כבר קרה וקורה אבל שם מצויה סכנה אמיתית. ראינו את זה בקורונה.