המשחק באתונה היה ככל המקרה יותר מדי. פרלאן מנדי פצוע שוב - ברגל ימין, ייעדר שלושה שבועות ולמעשה נפרד מ-2025. מנדי מסיים שנה הזויה אפילו ביחס לסטנדרט שלו כשחקן פציע - עם 15 הופעות בלבד ומאז אפריל רק שני משחקים. ינואר ופברואר היו החודשים היציבים היחידים שלו עם חמישה משחקים.
הזוי שאנחנו עוד משלמים לו וחוזהו הוארך. באמת כל הכבוד למועדון. לידו דויד אלאבה שור
לאור הפציעה החדשה של פרלאן מנדי החלטתי ליזום דירוג קצת עצוב: דירוג השבריריים והפצועים בריאל מדריד. זרקתי כל מיני שמות לאוויר ומיד אציג אותם בפניכם, בשקלולים של באמת זמן במרפאה, הפוטנציאל שלו וכמה זה פגע בקבוצה. היעדרותו של פרלאן מנדי לא ממש משפיעה על הקבוצה כמו זו של רונאלדו-פנומנו בזמנו או גארת’ בייל כמובן. ויש את אדן הזאר שלא היה פצוע מעולם עד שהגיע אלינו.
כמובן שכריסטיאנו רונאלדו לא ברשימה אבל לא אשכח איך דווקא בעונת הבכורה בריאל מדריד הוא סבל משתי פציעות של איזה חודש היעדרות ולכן סיים עם כל כך מעט משחקים.
רשימת הפצועים: ג’ונתן וודגייט, פרלאן מנדי, דויד אלאבה (מחוץ לדירוג - הוא פשוט לא מעניין וגם בשיאו לא היה טוב), פפה, דני קרבחאל, אדן הזאר, גארת’ בייל, אריאן רובן, רונאלדו-פנומנו, מריאנו דיאס (יותר קוריוז).
הדירוג:
8.ג’ונתן וודגייט - פשוט שיחק כאן פרק זמן נמוך מדי. לא יאומן איך הבלם לא רשם את הופעת הבכורה שלו בכל עונת הבכורה בשל כאבי גב ופציעה שהסתבכה.
7.רונאלדו-פנומנו - למזלינו רגעי שוברי הלב שלו היו באינטר וכל עולם הכדורגל בכה יחד איתו. הפציעה בשלהי 2003-04 גמרה לנו את העונה כי אז למרות שלא הייתה הגנה ולא היה קישור - רונאלדו היה מבקיע את הגול שלו ואיקר היה הודף כמעט הכל. וגם מ-2005-06 הוא נפרד די מהר ושמר רגליים למונדיאל.
6.פפה - בלם העל שהגיע אלינו רשם 25 הופעות בלבד בעונת הבכורה בה היה שחקן הרכב ו-17 בעונה השלישית בה קרע את הרצועה במשחק הארור נגד ולנסיה במאסטייה. למזלינו הצליח להיגמל מזה לעת זקנה עד לעונת הפרידה שלו ב-2017 ובכלל המשיך לשחק עד גיל מאוחר מאוד.
5.אריאן רובן - אני זוכר את רובן מפרפר את כל שחקני רומא בהפסד ההזוי בשמינית הגמר הראשון ב-2007-08 - “יאווראדי איזה שחקן!”- ואיך הוא החמיץ את הגומלין בשל…פציעה. ברנד שוסטר בנה עליו אבל ההולנדי היה שברירי. רק 28 משחקים בעונת הבכורה.
4.פרלאן מנדי - הוא כנראה הדמות המוכרת ביותר במרפאה. למה המקום הרביעי כי בהחלט מגיע לו יותר מזה? כי הוא פשוט היה הכי פחות חשוב מבין הפצועים הכרוניים שלנו. מעט מאוד הופעות ב-2025, כל פציעה היא סיפור אצלו, מעולם לא רשם 40 הופעות. כבר התרגלנו למען האמת. אי אפשר לסמוך עליו.
3.אדן הזאר - מ-50 הופעות בעונה במדי צ’לסי בערך ועד לכאוס המוחלט אצלינו. נעדר כבר ממחזור הפתיחה בעונת הבכורה, נכנס לכושר ונפצע ב-2:2 נגד פ.ס.ז’, ולא אשכח שרגע לפני שאני ממריא לשבוע סוף של מנצ’סטר סיטי-קלאסיקו - הזאר נפצע נגד לבאנטה. אם לא הקורונה הוא לא מגיע ל-20 הופעות בעונה הראשונה. 43 הופעות בשנתיים ואז היה לא רלוונטי.
2.דני קרבחאל - המבט המיוסר שלו זכור לנו היטב. המגן היחיד שנפצע פעמיים בגמר ליגת האלופות. דני, מדרידיסטה וספרטאני - נלחם בכל כוחו. שינוי התזונה עזר לו, בהחלט, אבל גם סגנון המשחק השתנה. 15 הופעות בלבד היו לו ב-2020-21, ודווקא אחרי העונה המדהימה ב-2024 - פציעה אכזרית שהותירה אותו תשעה חודשים. ובדרבי הוא נפצע שוב. חסרים לו איזה מאה הופעות נוספות בלבן ביחס לזמן שלו בקבוצה ועוד איזה 50 משחקים בנבחרת.
1.גארת’ בייל - הרבה לפני ששריר החשק כמו שאומרים גרם לבעיות - היו אלה שרירים אחרים. שריר התאומים, כאבי הגב, מפשעה, ירך, מה לא. כל אחד כבר נהיה פרופסור לרפואה. בשנתיים הראשונות רשם בייל 92 משחקים בסה"כ ומאז לא ממש התקרב למספרים האלה. בעונת 2016-17 היה בחוץ למשך פרק זמן ארוך ועל כן לא פתח בהרכב בגמר ליגת האלופות. בשש העונות בהן היה רלוונטי הוא רשם פחות מ-240 משחקים וזה מסביר הכל.
דווקא כשהוא נכנס לכושר - איזה חרא:
טרנט אמור להיעדר כחודשיים, בדיוק כשהתחיל להפגין ניצוצות ולהשתלב מחדש. פציעה שנייה ממושכת שלו בחצי שנה בסה"כ במועדון, וכל זה כשדני קרבחאל לא קרוב לחזור.
טרנט כמובן סיים את 2025 ויחמיץ גם את הסופרקופה הספרדי. הוא ייעדר משלושת המשחקים שנותרו בשלב הליגה בליגת האלופות - מנצ’סטר סיטי, מונאקו ובנפיקה, ובליגה יחמיץ את סלטה ויגו, אלאבס, סביליה, בטיס, לבאנטה, ויאריאל וראיו וייקאנו טרנט כמובן סיים את 2025 ויחמיץ גם את הסופרקופה הספרדי. הוא ייעדר משלושת המשחקים שנותרו בשלב הליגה בליגת האלופות - מנצ’סטר סיטי, מונאקו ובנפיקה, ובליגה יחמיץ את סלטה ויגו, אלאבס, סביליה, בטיס, לבאנטה, ויאריאל וראיו וייקאנו
**************
ההרמות הפנטסטיות שלו והכדורים הארוכים מצד-לצד ממש הזכירו לי את דיוויד בקהאם, איזה חבל, איזה נאחס עבורו. לגבי דני קרבחאל ידעתי שזה ייקח הרבה מאוד זמן הקאמבק. בעוד אנטוניו רודיגר חזר לשחק פחות או יותר מאפס למאה, אז לגבי טרנט - דווקא צ’אבי אלונסו היה סבלני, אולי סבלני ממה שרצינו.
אשמח לעדכון מה מצבו של קרבחאל.
הוא עדיין לא מתאמן אפילו לבדו במגרש או עם כדור, כלומר בשלב די ראשוני של חדר כושר בלבד. לפי אחד מדפי הטוויטר המרכזיים יש לו לפחות עוד חודש החלמה כלומר ישוב רק אחרי פגרת חג המולד. אולי לא קשור בהכרח אבל הפציעה הקודמת-הגיל-היותו פציע כרוני ו…
מה אומרים על קמאבינגה?
קמא בסדר. בספק קל למשחק הקרוב.
היה השחקן היותר חופשי במרכז המגרש, היה בכל מקום, עשה המון תנועה, סגר מצויין, המון חטיפות כדורים כהרגלו, גםם יודע להוביל כדור ולעבור שחקנים בקלות, והפעם היה אחראי מאוד עם הכדור, השער היה בונוס גדול.
יש עם קמאבינגה 2 בעיות עיקריות, מצליח להגיע בקלות מאוד לשליש האחרון אבל אז לא יודע מה לעשות עם הכדור וכמובן נפצע המון ואז לוקח לו זמן לחזור לעניינים ואז נפצע.
הפעם שיחק לו המזל, פציעה קלילה ויכול להיות שיהיה זמין לויגו, מקווה שאלונסו יתן לו מנוחה.
עובר שחקנים בקלות עם זריזות וזה מה שגורם לו לקבל המון מכות, אולי השחקן שמרוויח הכי הרבה עבירות בקבוצה.
בקיצור, עם כל הכבוד לגולר שאני מאוד אוהב, בתפקיד הזה יש עדיפות ברורה לקמאבינגה שמביא הרבה יותר איזון, איתו הקישור שלנו עוצמתי שאי אפשר לשלוט נגדו.
אני מאוד אוהב את קמאבינגה ואם יצליח להישאר כשיר העונה תחת אלונסו הוא יתן עונה מצויינת.
אחי הוא שאל עליו בהקשר של פציעה. אתה מספר סיפורים יותר ממני.
כנראה שקמא יפצע באימון הקרוב לשלושה שבועות. אי אפשר לבנות על הכשירות שלו.
היה לי סיפור טוב חם מהתנור, הייתי חייב לשחרר איפשהו, נו…אתה בטח מכיר את ההרגשה.
מיליטאו בחוץ לארבעה חודשים…
כמות הפציעות של שחקני ההגנה זה לא נורמלי. החליפו את כל הצוות הרפואי ואת מאמני הכושר ושום דבר לא משתנה. כבר שלוש עונות אותו סיפור.
חלק מהשחקנים פשוט פציעים במיוחד, בנוסף הלו”ז עמוס וחלוקת הדקות לא מספיק חכמה.
מעולם לא הייתי מאוהדיו הגדולים אבל חדשות שהן פשוט גיהנום. הוא ודין האוסן זה שמיים וארץ. חלוצים דופקים לו חשבון, הוא תמיד משחק בביטחון ודוחף קדימה ובעיקר יורד לתאקלים מכל הלב. ליבי איתו כמובן, כמה חוסר מזל, לצערו הוא שוב שיחק יותר מדי, יותר ממה שצריך, אבל בניגוד לקרלו אנצ’לוטי אשתקד אני לא מאשים את צ’אבי אלונסו. מקווה שיחזור במרץ בחודש אפריל ויהיה חלק מהנבחרת שלו במונדיאל. אנטוניו רודיגר לא כמו בעבר, אכלנו אותה. מה שקורה עם הפציעות, מעבר לשחקנים שהם פציעים - שווה ועדת חקירה. אני מתגעגע ממש לנאצ’ו.
בקיצור, מיליטאו צריך להסתכל עליו כשחקן עבר ולא כחלק מהסגל, 3 עונות לא משחק, לפעמים צריך לחתוך ולהמישך הלאה, חבל מאוד, דווקא כשנתן חודשיים מצויינים
בכל מקרה הוא לא חזר להיות אותו בלם שהיה לפני הפציעות, אז הוא עבר 2 צולבות, יעבור גם את זה. עצם זה שהוא הבלם הטוב שלנו מעורר דאגה.
זה נורא נחמד שאנחנו בעד לתת לאלונסו ‘לעשות מה שהוא מאמין’ , אבל למיטב זכרוני זו ריאל מדריד. אלונסו לא יותר גדול מאמבפה, ההפך. כשכריסטיאנו אמר תחת כל עץ רענן שהוא עצוב וכונה ‘tristiano’ (יענו עצוביאנו) מוריניו העמיד אותו במקום? איפה אתם חיים.
ויני - אנחנו נופלים עליו, אבל אמבפה מהווה את אותה בעיה בדיוק. שחקן עצלן שלא רץ ולא לוחץ. ההבדל הוא כמובן במספרים. להישאר עם שניהם זה לא בר קיימא אם רוצים ללחוץ, וגם אז אנחנו לא נקבל את החבילה המלאה אלא משונמכת. בפסז׳ כבר ניסו, זה לא יעבוד. אלא אם כן, כמובן, מדובר באיזה קלאסיקו. אבל את הנכונות לסבול במשחקים גדולים אני מכיר מאז שאני אוהד את הקבוצה, פחות או יותר.
טקטיקה: אמבפה לא צריך לשחק בעמדת החלוץ ואין לנו פריבילגיה לשניהם מקדימה:
אם אני צריך לנחש אז זידאן זה הטלפון הראשון של הזקן
בנוגע לשניהם זה פשוט לא נכון העונה. שניהם רצים ולוחצים, גם אתמול. אני חושב שאלונסו הרגיע עם הלחץ כדי לשחרר קצת את היריבות קדימה וליצור סיטואציה של מתפרצות. מול בילבאו זה עבד, סלטה לא נפלה לזה בקלות.
ואיך זידאן יפתור את הבעיות שתיארת? כל מה שכתבת נכון: השחקנים לא מתאימים לשחק אחד עם השני, וגם מערכי יהלום למיניהם שמטרתם לבודד את שני שחקני ההתקפי מאפשרים עוד מאותו הדבר: יכולת אישית ולקוות לטוב.
הפתרון כרגע הוא יחיד- או שויניסיוס נזרק ימינה ומתחיל ללחוץ, בדיוק כמו שעושים מקביליו בבארסה, סיטי ופריז, או שהוא בחוץ. אם אלונסו לא מקבל קרדיט לזה אין סיבה שזידאן יקבל, ולהפך: אם זה הפיתרון, אז שיתנו לאלונסו את ההזדמנות “על אמת” לפני שמרימים טלפונים.
תעשה לי טובה, ויניסיוס רץ בחצי כח כמעט תמיד ואמבפה מבצע 2-3 פעולות לחץ במשחק, זה לא לחץ. לא סתם אחרי הכרטיס האדום התחלנו לזכות בכדורים, כי השחקנים רצו ספרינטים ולא יצאו מידי חובה כמו בדרך כלל.
זה פשוט לא נכון, סתם תואם לכם לנרטיב. לאחרונה אנחנו לוחצים פחות כקבוצה, אולי במטרה להוציא את היריבה מהשער שלה וליצור שטחים, אבל כבר יצרנו מספר מצבים העונה בגלל הלחץ של ויניזיוז ואמבפה ספציפית.
מה שהיה אתמול בדקות הסיום לא מדד לכלום. אתה לא יכול לבקש משחקנים שירוצו בקצב הזה כל משחק לאורך כל המשחק. זה לא אנושי. היינו בפיגור עם כל העצבים של ההרחקות אז הם רצו כמו משוגעים. זה לא כדורגל ולא סביר לשחק ככה לאורך זמן.
אין כאן נראטיב, רק מבחן העין. אולי זה נרשם בסטטיסטיקה כפעולת לחץ, אבל יש הבדל גדול מאוד בין “סתם ריצה” for the record, לבין ספרינט מתואם בין שלושה שחקנים שתוקפים את חוליית ההגנה, כמו שראינו בסוף המשחק.
לא אנושי? כן, לתת ספרינטים במשך 90 דקות על בסיס של פעמיים- שלוש בשבוע זה אכן לא אנושי. אבל:
א. הדרישה היא לא לעשות את זה לאורך כל המשחק, אלה בנקודות מתאימות, בדיוק כמו שבארסה עושה, וכמו שראפיניה שהוא שחקן לא פחות טוב מויניסיוס עושה.
ב. גם במשחקים הגדולים כמעט ואף פעם אין משחק לחץ כזה, נקודתית. איפה זה כן קורה? כשהקבוצה בפיגור בדקה ה80+.
ג. אידיאלית, ויניסיוס, רודריגו, ג’וד ולמעשה כל שחקן הרכב שהוא לא אמבפה יכול לרוץ כמו חמור במשך 60 דקות, ואז להיות מוחלף- הרי הספסל ברמה גבוהה יחסית, ואין פרופילים ייחודים בסגל אלא די הרבה מאותו הדבר. זה מה שקורה בבארסה, זה מה שקורה בסיטי וזו די הדרך היחידה להוציא את המיטב מהסגל הזה, שמורכב בעיקר מאתלטים.
